קיטור לרביעי

mAmA MiSiSiPi

New member


אני מניחה שתחיל קודם מלעבור כיתה ולראות איך זה ממשיך אם הוא ירכוש חברים בכיתה אחרת זה יוריד ממנו ילדים מכיתה הנוכחית.
כששאלתי לדעתו לגבי המעבר הוא סירב בתוקף כי הוא לא רוצה לעזוב את המורה שלו, למרות שיש סיכוי שהיא לא ממשיכה איתם שנה הבאה אבל זה עוד לא ידוע.
 

פריZמה

New member
גם לי יש עקשן כזה

שיסרב לכל דבר שיש בו שינוי.
רוצה לשתף אותך שכשנודע לי משהו בנוגע לקבוצה שהוא השתייך אליה ( עם מי ישבת? - עם עצמי, יצחק אמר להם לא לשבת לידי וכולם הלכו) התקשרתי למנהלת ולמרות מחאותיו העברתי אותו קבוצה מהיום להיום.
שינוי בין לילה. ושם היו רק שני ילדים שהציתו את הכל- וראה זה פלא. תוך דקה הכל הסתדר כל כך טוב ופשוט, כאילו תמיד היה צריך להיות ככה - ובפרספקטיבה של שנתיים- הוא אפילו משחק עם אותם ילדים מתוך עמדת שוויון ובחירה.
 

Ani15

New member
ההתנגדות לשינויים

היא סמפטום קלאסי של הפרעת קשב. את לא צריכה להיכנע לזה, כמו שלא נכנעת לסמפטומים האחרים וטיפלת בהם.
 
התנגדות לשינויים היא סימפטום קלאסי של

היצור האנושי. זו תכונה אנושית בסיסית שאצל חלק רואים אותה יותר ואצל חלק פחות ואצל חלק כמעט ולא אבל ככלל, זו בהחלט תכונה אוניברסלית חוצת דורות ויבשות. אני לא חושבת שמיסי נכנעת פה למשהו, היא מנסה להקשיב לילד. זה משהו אחר לגמרי. לדעתי
 


כיווצ'צ'ת לי את הלב...
האם בדקתם את הדינמיקה החברתית שלו? איך הוא היה בגן? האם גם שם הוא היה דחוי?
אני מנסה להבין האם יש כאן משהו שהוא משדר שגורם לאחרים להגיב אליו או שהוא נקלע למשבצת שלא קל לצאת ממנה.
אם זו האפשרות הראשונה, כדאי לחפש קב' קטנה של דינמיקה חברתית שעובדת על מיומנויות חברתיות.
אם זו האפשרות השניה- להחליף בית ספר/כתה/מסגרת עם תמיכה מלאה של הצוות, הכנה של הוריי וכו'.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
בגן הוא היה מאוד מקובל ואהוב

מעט מאוד חברים מהגן הגיעו לכיתה שלו
בכיתה א ההתחלה היתה קשה בתחום הלימודים הוא היה מאוד מתוסכל ומיואש וכעוס והוא לא היה פנוי ריגשית לחברים , הוא היה מרוחק מילד בגן שהיה משתתף בכל מסיבה ויודע את כל המילים הריקודים שכולם מחפשים בחברתו הוא הפך לילד מופנם, כל הכיתה שלו השתתפה בטקס סיום חוץ ממנו
. עכשיו כשהוא מטופל וחווה יותר הצלחות והוא פנוי רגשית חסרה לו החברה יש ימים שהוא פשוט בוכה על זה שאין לו חברים.
 
מיסי, תקשיבי

לי היה בגן ילד שנתיים שהיה דחוי. בהתחלה הוא היה מעוכב קצת התפתחותית, עד שלהורים שלו נפל האסימון ובהדרכה ודחיפה שלי הם החלו לטפל בו ועדיין חברתית הוא סבל. הוא היה נגרר אחרי חברים, מנסה למצוא חן ותמיד נדחה...
מה שלא ניסיתי לעשות- לא עבד. זה היה כמו מעגל קסמים בשבילו וגם בשביל החבורה שאליה ניסה להשתייך. בסוף השנה, התעקשתי שיעבור לגן אחר בנפרד מהבנים האלה לגן אחר עם ילדים אחרים ו...
העולם נפתח מחדש בשבילו. הילד הזה במקום אחר לגמרי. הוא השתלב יפה חברתית, הגיע להרבה יותר הצלחות וצבר ביטחון. הוא עדיין לא מלך הגן אבל בהחלט ילד מאושר ושמח. הוריי צריך מקום נקי וחדש, מקום שבו אין עליו כתם. אם זה היה ילד שלא היו לו קשיים בתחומים אחרים, היתיי אומרת שיש מצב שישרוד ויצליח לשפר עמדה אבל נק' המוצא שלו כרגע בכיתה מאד מאד לא פשוטה. במקום אחר, תהיה לו עמדה יותר טובה, במיוחד שהוא מחוזק עכשיו.
אני ממש ממש מעריכה אותך. מכירה אותך מהיום שהוריי היה בן כמה חודשים ויודעת איזו אמא מדהימה את. אל תתייאשי ותמשיכי להיות כזו מקסימה.
 
אוי זה שובר את הלב...

אני מצטרפת להצעה לעבור. נכון ששינוי זה לא קל עבורו, אבל גם הסיטואציה הנוכחית לא קלה. נדמה לי שעדיף לו לעבור את הקושי הקצר יחסית של החלפת בי"ס על פני לסבול יום יום את היחס הזה.
דבר נוסף הוא שאם את אומרת שאת לא אוהבת עימותים וכו', אז אני תוהה אם הוא מקבל דוגמא של איך לעמוד על שלו. אני לא חושבת שזה כבר יעזור בקבוצה הנוכחית, אבל לקראת מעבר לקבוצה אחרת, אני חושבת ששניכם צריכים ללמוד להיות קצת יותר אסרטיביים. אם את רואה ילד שמציק לבן שלך את חייבת להגיב. אני חושבת שנכון היה לגשת לילדים שהתמסרו או זרקו רחוק להעיר להם בתקיפות. אם הוא רואה שלקחו את הכדור שלו והתמסרו ולא נתנו לו, הוא לא אמור לרוץ סביבם ולהתחנן. הוא אמור להיות מסוגל לעמוד על שלו. לדרוש שיחזירו לו. להגיד היי, זה שלי מהבית ואם אתם לא משתפים אותי אז אני לוקח את זה בחזרה. אם הוא לא רואה דוגמא של זה אז צריך ללמד אותו. ואם הוא בטיפול, אז נדמה לי שזה משהו שצריך לעבוד עליו. כי לצערי ילדים מריחים חולשה ואם הוא מצטייר בעיניהם כמישהו שאפשר לדרוך עליו, הם ידרכו עליו. אתם בטיפול, אם אני מבינה. בקשי שיעבדו איתו על זה.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
זה מה שהוא עושה

הוא יותר אסריטיבי ממני זה בטוח
הוא ניסה לאסוף את המשחקים שלו בקש מהם להפסיק באיזה שהוא שלב הוא גם הרים את הקול ורקע ברגלים וזה רק הצחיק אותם יותר.
&nbsp
הרכיבה טיפולית אמורה להקנות לו יותר ביטחון אנחנו עוד יחסית בהתחלה אני מקווה שזה ימשיך להשתפר.
 

MotheRonit

New member
אני כל כך מכירה מקרוב את ההתנהגות שלהם

שפשוט בא לי ללכת ו...אוף... למה הם צריכים להיות כל כך מגעילים... פשוט מתחשק לחבק (ולחזק ולעטוף) את הבן שלך חזק חזק ושיתפוצצו
 

נאוה57

New member
כואב לקרוא את זה


ילדים יכולים להיות אכזריים מאד וזה לא אומר כלום על הילד שלך. אל תאשימי את עצמך, אתם לא עושים משהו לא בסדר.

בכיתה ה' עשו עליי חרם. חרם של ממש. הבנות לא דיברו איתי והבנים עשו תנועות מגונות בקירבתי. אם אני מנסה לנתח היום, כבוגרת, מה הביא לזה, אני חושבת שזה היה ריב שלי עם "מלך הכיתה" שהמריד את הבנים והבנות פשוט נגררו. זה נמשך שבוע, שבוע שבמהלכו חיכו לי כל יום אחרי בית הספר כדי להשפיל אותי מול כל הילדים, שסתמו את האף לידי כאילו אני "מסריחה", ושהשמיצו כל מה שלבשתי, עשיתי או אמרתי. זה היה אחד השבועות הכי ארוכים בחיי ובהחלט הכי ארוך בילדות שלי. חודשים אחר כך הייתה לי מועקה כזאת בלב שהתקשיתי להשתחרר ממנה ופיקפקתי בכל מה שעשיתי או אמרתי. החרם הזה נגמר כשאמא שלי הלכה לדבר עם המורה. בחטיבת ביניים הייתי בסדר. היו לי את החברות שלי, לא הייתי מה"מקובלות" אבל הייתי בסדר. בתיכון הגעתי לכיתה שהיו בה יותר ילדים כמוני (חנונים
) והדברים השתפרו.

אני לא מכירה את הילד שלך ואת הסיפור רקע שלו אבל נשמע לי שאת מאד אקטיבית ועושה מה שאפשר. ילדים יכולים להיות ממש רעים. לפעמים זה עוזר שאיזה מבוגר מתערב. אם המורה כרגע לא רלוונטית אולי תתפסי איזו אמא דומיננטית לשיחה גלויה? לפעמים כשאנחנו לא מפחדים להיחשף כפגיעים זה עוזר לאנשים להבין ולהזדהות איתנו.

מאחלת לך הרבה רעש של חברים בבית
 

אושר194

New member
חייבת להגיב

את מתארת את הפחד הכי גדול של כל הורה. ...ממש היה קשה לקרוא,אני כל הזמן חושבת עליו. אני עובדת כמטפלת באומנות בביה"ס וכן הייתי מציעה לך לשבת איתו ולשאול אותו איך הוא הרגיש? מה זה גרם לך להרגיש? האם זה קרה גם לך? מה הוא חושב ? ככה החווויה תעובד והוא לא יישאר לבד עם התחושות. בנובף הייתי או מעבירה כיתה או מבקשת מהיהס לתת לו מענה רגשי ..טיפול קבוצתי במסגרת ביה"ס או טיפול בחוץ.... רכיבה טיפולית פחות יעיל לדעתי...
בהצלחה
אושרית
 

שליאנה

New member
נשמע שאתם עושים המון

רק רציתי להעלות עוד רעיון שאולי עוד לא ניסיתם. אפשר אולי שהמורה תתן משימות בזוגות ובשלשות בבית ובכיתה. זה מכריח מפגש באוירה של שיתוף פעולה ותוך כדי פעילות. אולי היא תדע על מישהו עם אופי מתאים ופתיחות שכדאי לשדך. ככה היא יכולה לחבר מבלי שזה יהיה ברמת התשחקו איתו כידי לרצות אותי ואולי אפילו במשהו שיחשוף את נקודות החוזק שלו.
 
אתם בסדר גמור והם חארות

התנהגות כזו אכזרית, פשוט רישעות מכוונת להציק לו ככה כדי להרגיש שהם כאלה גדולים וגיבורים כשבעצם הם קטנטנים ועלובי נפש כמו נמלה מעוכה. זה כל כך מרתיח שבא לי לפוצץ אותם במכות, ואני מעריצה אותך שאת שומרת את הכעס לעצמך. הילד שלך נהדר ואת אמא נפלאה, אתם יותר מבסדר אתם צריכים להיות מודל לחיקוי. לפעמים צריך להבין שהקיר הוא קיר וגם אם תדפקי בו את הראש יותר חזק הוא לא יהפוך לצמר גפן ואילו את תישארי עם ראש סדוק. קחי את הילד שלך ותוציאי אותו מהזוועה הזאת. תנצלי את החופש הגדול תקימי מהומת אלוהים בעיריה שלכם אם צריך, תשיגי חוות דעת ממי שרק אפשר ותצילי אותו סליחה על המלים החריפות אבל פשוט תצילי אותו מהחבורה המרושעת הזאת. מהר מהר לפני שהוא ישתכנע סופית שהוא זה שלא בסדר. ואולי כדאי לכתוב גם בפורום הורים לילדים ביסודי שם יש הורים "ותיקים" וממרום השנים לפעמים רואים את הדברים אחרת.
שולחת המון חיבוקים הלוואי שתמצאו פתרון שיסתדר לכולכם, הוריי הוא כזה נשמה טהורה בשום אופן לא מגיע לו לחוות סבל כזה
 

סו ורד

New member
גם אני מרגישה שאתם עושים המון

אז קודם כל קחי רגע ותשמחי על כמה שהוריי התקדם, ועל כך שהוא מרגיש טוב מול המורים וחוויית הלמידה. זה המון.
אני מאמינה שמעבר בית ספר (לא כיתה) הוא פתרון כמעט יחיד במקרים כאלה. ראיתי מול העיניים איך החיים של ילדים מתהפכים כשנותנים להם דף חלק לגמרי וקבוצה שפתאום מתאימה ומקבלת. תעברו יחד את המעבר הזה, אני מאוד סומכת עלייך שתדעי להוליך אותו בתוך השינוי.
אני מבינה שזה מהלך ענק ונראה כמו הר עצום לטפס עליו, אבל כבר עכשיו מתבזבזת כמות של אנרגיה על ילדים מגעילים שמתעללים בו, אז האנרגיה הזו תתועל להתחלה חדשה - זה מגיע לו ולכם.
 

kramerkaren

New member
גרמת לי לבכות.

אלפי המוני מליוני חיבוקים לך ולילד המדהים, החזק, המהמם שלך.
מסכימה עם האחרות. אני מאמינה שמה שנתתם לו בתקופה האחרונה תתן לו את הכלים להתמודד עם שינוי, אבל שבאמת - יש לו את הזכות להתחיל לוח חלק.
הייתה לי שיחה עם נעם לא מזמן. אין לה חברים בבי"ס. לא מקניטים אותה, לא דוחים אותה, אבל לא מתייחסים אליה. היא לא באף חבורה, היא לא ברשימת ה 8-9-10 חברות הכי טובות של אף אחת, והיא הרבה לבדה. מה שכן מצאנו זה מסגרות אחרות, מקומות אחרים בהם היא עם ילדים שהיא כן מתחברת אליהם, ילדים שהיא כן חלק מהחבורה ומהקבוצה. וכלל שהיא גדלה - זה הופך לקצת יותר קל. אז אני עובדת קשה במציאת המסגרות החלופיות, ואני מסיעה ומביאה כי הם לא קל"ב, אבל יש לה מקומות בהם מעריכים אותה בשביל מי שהיא. וכל שנה, זה טיפה יותר. פתאום בהקבצה במתמ' יש מישהו שמבין אותה כשהיא מדברת על הצפנה, או בקבוצת מנהיגות בבי"ס יש מישהי שאוהבת לקרוא. צעד אחרי צעד. מסגרת אחרי מסגרת.
אלפי חיבוקים
 
קרן...

נועם אאלט יותר גדולה ולכן מסגרות חלופיות יותר ברות השגה כמו תנועת נוער וחוגים שהופכים להיות קב' השייכות שלך. ילד שעולה לכיתה ג' עוד לא שם....
גם בת של חברה שלי, בדיוק כמו מה שאת מתארת עם נעם שלך ואף יותר גרוע, ההורים עשו עבודה מאד קשה והיום יש לנו חברה אלטרנטיבית לבית ספר בקב' מנהיגים צעירים ואיזו קב' מוסיקלית שהילדה התחברה והיא פורחת.
&nbsp
 

kramerkaren

New member
אמרתי שזה נהיה יותר קל כשהם גדלים,

זו בדיוק הייתה הנקודה שלי. שיש תקווה, יש אור.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
הוא לא יגיב לזה טוב

זה יכול להכניס אותו לסטרס ולגרום לנסיגה ואז הוא יחזור לנקודת התחלה ולא עשיתי בזה כלום אם הוא יהיה בסביבה חדשה אבל ירגיש כמו קודם.
הוא ילד שמאז ומתמיד נכנס לכל דבר בהדרגתיות.
 
למעלה