מה אנחנו עושים לא בסדר?
אני לא מבינה למה אף אחד לא רוצה לשחק איתו , לא מבקשת חברות נפש אבל כמה דקות של משחק ואם לא משחק אז לפחות לא הצקות ודווקא.
 
אתמול החלטנו להצטרף למפגש כיתתי אחה"צ שנערך בפארק , התארגנו בקבוצת הווטסאפ ואני חשבתי שזה יהיה טוב שנצטרף כדי לשמור על קשר וכו' במהלך החופשה.
 
הגענו מוכנים אפילו קניתי כל מיני משחקים כי ידעתי שנהיה בשטח פתוח בלי מתקנים אז שיהיה לילדים מה לעשות, הבאנו כל מיני צלחות מעופפות וכדורים ומטקות ובועות סבון . היו בערך 20 ילדים. משום מה למרות שהגענו בשעה שנקבע היו שם קודם נו שוין שיחקו בכדור אמהות ישבו על מחצלת.
 
הוא מנסה להצטרף למשחק ומתעלמים ממנו , רצים סביבו לא משתפים אותו. הוא נגש לתיק שלנו מתחיל להוציא את כל המשחקים שהבאנו ולפזר אותם על הדשא. מנסה להזמין לשחק איתו ואף אחד לא ניגש. קמתי אני חשבתי שאם יראו אותנו משחקים יסתקרנו ויתקרבו, כלום.
אח"כ חלק ניגשו למשחקים ושיחקו בינהם וחלק לקחו את הדברים והתחילו לזרוק אותם רחוק כדי לראות אותו רץ ומביא ואז ניסו לזרוק את הדברים שיתקעו על העץ כדי לראות אותו מתעצבן, או התמסרו בינהם כשהוא מתחנן להצטרף וצחקו עליו בלי למסור לו.
 
מציקים לו כשרואים שהוא מתעצבן מנסים לעצבן אותו יותר, כשהוא מנסה להצטרף למשחק הודפים אותו .
הוא מרחף סביבם מחכה שרק תהיה לו הזדמנות לשחק להיות חלק מהם הוא לא מותר הוא לא מתיישב בצד הוא לא בוכה{אני דווקא כן רציתי}
 
הוא תחת טיפול תרופתי וטיפול רגשי אני מרגישה שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות אני לא מבינה מה אנחנו עושים לא בסדר
למה הוא תמיד נשאר לבד. הוא מצטיין לימודים ועזרה חברתית בבית הספר, מורים והורים כל הזמן מחמיאים על איזה ילד מקסים הוא אבל רק עם ילדים משהו לא מסתדר.
 
חשבתי בתחילת השנה להעביר אותו כיתה כי זה נמשך כבר שנתיים שהמצב יותר רע מטוב אבל אם הבעיה בנו אז זה לא ממש יעזור כי זה יחזור על עצמו גם בכיתה אחרת.
 
מיואשת ובעיקר עצובה
מרגישה שאתמול במקום שיהיה לו כייף כמו לכולם זה היה עונש בשבילו, עונש שבכלל לא מגיע לו.