lady midnight1
New member
מה זה הוודקה הזה?
הקרדיטים שלנווו
- פותח הנושא שירנציקן
- פורסם בתאריך
מסכמת.
טוב אז, תקופת ההכנות לחתונה טסה לי במהירות. כולם כל הזמן הזהירו אותי מההכנות לחתונה וכמה שזה מתסכל וקשה, ושסידורי ישיבה זה כאב ראש אחד גדול ואישורי הגעה, ובכלל להיזהר מספקים שירמו ויגנבו אותי.
במשך 5 חודשים ארגנו יחד את החתונה אני ושי, בהתחלה נתנו גזר כדי לסגור את הספקים הגדולים, אולם, די גי, שמלה, צלם ומשם עבדנו ברוגע לאט לאט, כל פעם קצת. אני חייבת להודות שנהנתי מההכנות לחתונה זו היתה מן הרגשת אופוריה וכמובן שהתחושה של הציפיה לחתונה ליוותה אולי כל התקופה הזו מה שהפך את זה ליותר טוב..
מעבר לארגונים של החתונה, עברתי בתקופה הזו כאב גדול עם סבתי שהלכה לעולמה חודש וחצי לפני החתונה דבר שהעמיד אותי בהתלבטות לא קטנה לגבי האירוע ואופיו.
בנות יקרות. תהנו מהתקופה הזו, תיקחו את הכל בכיף ובקלות.. ועצה קטנה, כן תסגרו את הספקים הגדלים בהתחלה זה ישאיר לכם זמןלעבוד על כל שאר הארגונים ברוגע.
ומה עכשיו,? אני שואלת את עצמי. כל החיים דימיינתי את עצמי ביום חתונתי עוד מגיל קטן, כל פעם ששמעתי שיר מרגש ברדיו דימיינתי איך יהיה לצעוד איתו לחופה, כן, כבל מגיל קטן חשבתי על שיר לסלואו, ותמיד נהגתי לדמיין את השמלה שלי. ומה עכשיו? מה הדבר הגדול הבא? שעומד בפני, בשביל מה עלי להתכונן מעכשיו?
האמת שבהתחלה הרגשתי קצת ריקנות.. אבל עכשיו עכשיו אני חושבת שהפרוייקט הבא הוא להביא חיים קטנים לעולם. אני יודעת שזה לא יקרה מייד. אלא אתן לעצמי איזה שנתיים לסיים את התואר השני. אבל בהחלט אני יכולה להכריז על זה כהדבר הגדול הבא..
ובינתיים... אני מחכה לחתונות הבאות.. של חברות ומשפחה.. בא לי להרגיש נ ו כ ח ת, להנות מהריקודים, מהאנשים, מהאוכל. ובקיצור לעשות את כל מה שבחתונה שלי לא עשיתי או הרגשתי שעשיתי..
אחרי שמונה שנים של זוגיות, אין מאושרת ממני, שהחבר הכי טוב שלי הפך להיות האיש שלצידו אתעורר כל בוקר מעתה ואילך. אני שמחה על הצעד, ואני חושבת שכמו שהזוגיות שלנו החזיקה חזק גם בתקופות קשות כמו צבא, שרדנו מרחקים כמו רמלה ועמק יזרעאל- החברות שלנו נשארה חזקה. וגם עכשיו יותר משאנחנו זוג נשוי אנחנו חברים!!!
** מרגישה פלצנית אבל באמת קשה לי לקרוא לו בעלי (בגלל המילה עצמה, בעל בעלות וכו..), אבל אולי זה רק עוד שלב שצריך להתגבר עליו? רק אצלי זה ככה?
טוב אז, תקופת ההכנות לחתונה טסה לי במהירות. כולם כל הזמן הזהירו אותי מההכנות לחתונה וכמה שזה מתסכל וקשה, ושסידורי ישיבה זה כאב ראש אחד גדול ואישורי הגעה, ובכלל להיזהר מספקים שירמו ויגנבו אותי.
במשך 5 חודשים ארגנו יחד את החתונה אני ושי, בהתחלה נתנו גזר כדי לסגור את הספקים הגדולים, אולם, די גי, שמלה, צלם ומשם עבדנו ברוגע לאט לאט, כל פעם קצת. אני חייבת להודות שנהנתי מההכנות לחתונה זו היתה מן הרגשת אופוריה וכמובן שהתחושה של הציפיה לחתונה ליוותה אולי כל התקופה הזו מה שהפך את זה ליותר טוב..
מעבר לארגונים של החתונה, עברתי בתקופה הזו כאב גדול עם סבתי שהלכה לעולמה חודש וחצי לפני החתונה דבר שהעמיד אותי בהתלבטות לא קטנה לגבי האירוע ואופיו.
בנות יקרות. תהנו מהתקופה הזו, תיקחו את הכל בכיף ובקלות.. ועצה קטנה, כן תסגרו את הספקים הגדלים בהתחלה זה ישאיר לכם זמןלעבוד על כל שאר הארגונים ברוגע.
ומה עכשיו,? אני שואלת את עצמי. כל החיים דימיינתי את עצמי ביום חתונתי עוד מגיל קטן, כל פעם ששמעתי שיר מרגש ברדיו דימיינתי איך יהיה לצעוד איתו לחופה, כן, כבל מגיל קטן חשבתי על שיר לסלואו, ותמיד נהגתי לדמיין את השמלה שלי. ומה עכשיו? מה הדבר הגדול הבא? שעומד בפני, בשביל מה עלי להתכונן מעכשיו?
האמת שבהתחלה הרגשתי קצת ריקנות.. אבל עכשיו עכשיו אני חושבת שהפרוייקט הבא הוא להביא חיים קטנים לעולם. אני יודעת שזה לא יקרה מייד. אלא אתן לעצמי איזה שנתיים לסיים את התואר השני. אבל בהחלט אני יכולה להכריז על זה כהדבר הגדול הבא..
ובינתיים... אני מחכה לחתונות הבאות.. של חברות ומשפחה.. בא לי להרגיש נ ו כ ח ת, להנות מהריקודים, מהאנשים, מהאוכל. ובקיצור לעשות את כל מה שבחתונה שלי לא עשיתי או הרגשתי שעשיתי..
אחרי שמונה שנים של זוגיות, אין מאושרת ממני, שהחבר הכי טוב שלי הפך להיות האיש שלצידו אתעורר כל בוקר מעתה ואילך. אני שמחה על הצעד, ואני חושבת שכמו שהזוגיות שלנו החזיקה חזק גם בתקופות קשות כמו צבא, שרדנו מרחקים כמו רמלה ועמק יזרעאל- החברות שלנו נשארה חזקה. וגם עכשיו יותר משאנחנו זוג נשוי אנחנו חברים!!!
** מרגישה פלצנית אבל באמת קשה לי לקרוא לו בעלי (בגלל המילה עצמה, בעל בעלות וכו..), אבל אולי זה רק עוד שלב שצריך להתגבר עליו? רק אצלי זה ככה?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.