תפוז מחק לי את התגובות
רשמתי שאני אוהבת סגנון כתיבה פשוט ועל החיים, ושאני חושבת שאותה צורה שבה אני כותבת שירה, וזה לרוב אנשים חושבים שאני ממש מוזרה, אבל פתאום כשזה שיר הכל מתחבר.
הגעתי לסוציאליזם בעיקר דרך שנאת הקפיטליזם- ראיתי מה ניצול עושה לאנשים [אז עוד לא ידעתי שזה ניצול], ראיתי את הצרכנות הנוראית באנשים, את מודל היופי, את הדרכים הבורגניות להסתכל על אהבה [עסקת-חליפין טובה דיה] ועל סקס [משהו שהוא שלי למכור ולקנות], ועל אנשים בכלל [ניגוד אינטרסים או שילוב אינטרסים], ראיתי את הפערים העצומים ואת הניכור המוחלט שיוצא מהם ואת האדישות. לא רציתי בכל זה, וכמעט אמרתי נואש שאין באמת דבר כזה בעולם להיות בת-אדם בחברה של בני-אדם, אבל אז יצא לי לחוות חוויה אחרת [קצת] בכניסה לחיים שיתופיים, והייתה לי איזושהי תקווה, והתקווה הזאת אנחנו מפתחים אותה במאמץ מטורף ורב-שנים [אני כבר 6 שנים בזה] לחברה שהיא רחוקה שנות-אור כבר מהחברה שפעם הייתי בה, חברה שבה רואים אותך בצורה מורכבת ודואגים לך ואוהבים אותך באמת. אין דרך להסביר את זה- למדתי לאהוב באמת, לאהוב גם כשקשה, לאהוב בצורה שמגדילה אותי ואת האדם האחר ולא כובלת אותנו לעצמינו הישנים. היו לי [ועדיין יש לי] הרבה חסמים פסיכולוגיים שנוצרו בתוך חברה חולה מאוד, אבל במקום חדש אני לאט לאט מצליחה להשתחרר מהם, וללמוד לקבל את עצמי קודם כל על זה שאני פוליאמורית וביסקסואלית, לדוגמא, וזה בסדר לא רק באופן תיאורטי, אלא זה מקובל בחברה שאני חיה בה, זה מחוזק, זה מחוץ לארון ואין צורך להתחבא. זה מעבר למחוץ לארון- אני לא מכירה מקום שזה ככה בו, אפילו לא מקום שכולם בו ביסקסואלים לא מתייחס ככה לביסקסואליות, או לאנשים באופן כללי.
זו חוויה אחרת להיות בשותפות- אני לא צריכה להילחם מלחמות אגו כדי לתפוס את מקומי בעולם, אנשים אחרים
רוצים שאני אפתח את עצמי ברמה כזאת שהם מוכנים לעבוד קשה בעבודות מגעילות רק כדי שאני אוכל להוציא ספר, לקנות משקפיים חדשים, ללכת לטיפול, ואני עושה ככה גם כלפיהם. גם אני מרגישה שאני מוצאת לעצמי [ביחד עם אחרים] תפקיד בחברה שלנו. זה פשוט כאילו יש משהו שהוא גדול יותר ממני, היה כאן לפני ויהיה כאן אחרי, אבל הוא לא איזה אלוהים או משהו מיסטי, אלא הוא משהו שאנחנו בני האדם יוצרים ביננו בעבודה קשה.
והם חיו באושר וקושי עד עצם היום הזה
סתם, פשוט אין איך להסביר את זה באמת, אלא בחוויה של להתנסות בזה, בדיוק כמו מדיטציה, או שחיה, שאי אפשר להבין מה זה רק ע"י טקסט.
