[אוהדאדם]

איך מסתדרת הפוליאמוריה עם הילדים?

הילדים יודעים שאתם בפוליאמוריה? הם פוגשים את הנוספים?

 

[ferdinand]

לא מסתדר.

ילדים לא צריכים לדעת הכול על ההורים שלהם.

 

[Bell4Ever]

האם באופן תאורתי

אתה חושב שמשפחה פוליאמורית יכולה להתקיים? או שזה מצב נתון שילדים לא צריכים לדעת שלהורה שלהם יש יותר מפרטנר אחד כי זה לא בריא להם לדעת או משהו?

 

[koantin]

נשמע שאתה מתבייש בפוליאמוריה שלך.

 

[ferdinand]

אנסה לענות:

האם, לדעתי, באופן תאורטי, "משפחה פוליאמורית" יכולה להתקיים?
באמת שאני לא יודע.
באופן תאורטי - כן.
העניין הזה הוא תלוי מוסכמות חברתיות, תרבותיות.
אבל אני לא מדבר על מצב תאורטי.
ב-קונסטלציה החברתית תרבותית שלנו - כאן ועכשיו,
זה לא מקובל. לכן זה (כמעט) לא אפשרי.
ב-קונסטלציה הפרטית שלי, של החיים שלי, לפחות כרגע,
זה לא אפשרי.
לא "מחוץ לארון".
לכן זה לא עניין של "בושה", זה לא ש-אני מתבייש ב-"פוליאמוריה" שלי.
אולי זה כן עניין של - אומץ.
ולא אין לי את ה-"אומץ" לקום ולהגיד: "זה אני! ככה אני! טייק איט אור ליב איט!"
בעיקר כי, כרגע במצב העניינים כמו שהוא - אני לא אהיה היחיד שאצטרך
לשלם ת'מחיר על מין אומץ שכזה.

מקווה שזה עניה לשאלותיכם.

 

[ferdinand]

ועוד משהו:

רק כאן, בפורום הזה, נתקלתי לראשונה ב-מושג (כ-מושג) "פוליאמוריה".
כמו רבים וטובים כאן, גם אני - לא אוהב תגיות והגדרות.
לא אוהב אותם, אבל נמשך אליהם.
מין משיכה מורבידית כזאתי.
כשאני אומר: "אני פוליאמור!",
זו לא הצהרה ראציונלית, אידאולוגית.
זו הצהרה אמפירית.
מתוך ניסיון חיי, אני אומר ש-אני מסוגל לאהוב
לא רק להימשך מינית או להתאהב - ממש לאהוב!
יותר מבנאדם אחד.
כמובן שזה לא מסתדר לי עם הנרטיב ה-מונוגמי,
מיתוס ה-"אחת והחידה" (או האחד והיחיד) -
שעליו בעצם גדלתי והתחנכתי.
אין לי ספק ש-המיתוס הזה הוא... שקרי.
זו צורת חיים אחת, מני רבות,
שאולי מתאימה לחלק (גם אם החלק הגדול, הרוב)
אבל לא לכולם.
ועדיין אני לא דון קישוט.
אין לי את הכוחות להילחם בתחנות הרוח האלו.

 

[THE GOLDEN TIGER1]

היי אני ליהי תישאלו מה בא לכם

 

[Bell4Ever]

אם היית מאכל, איזה מאכל היית?

 

[THE GOLDEN TIGER1]

אני היתי פסיפלורה>>>>>>הסבר

עם היתי מאכל היתי רוצה להיות פסיפלורה קשה מבחוץ ומביפנים מלאת רכות ותשוקה

 

[Bell4Ever]

היי גם אני רוצה! אני בל AMA

סגורה על עצמי לגמרי אבל לא אוהבת הגדרות. בעיקר טבעונית, חו"לניקית מושבעת, טיפה גיקית, אוהבת לישון. שוט!

 

[Apikachu L]

מה התנוחה החביבה עלייך לשינה?

 

[Bell4Ever]

על הבטן, אבל אני בסדר גם על הצד

 

[אוהדאדם]

מה הופך אותך לגיקית?

מה את עושה או במה שאת מתעניינת שהוא "גיקי", ומה את מרגישה שאת מרוויחה מזה בחיים?

 

[Bell4Ever]

רווח נקי

רק בגלל שאני אוהבת להיות אני.
אני לא בקיעה לחלוטין בהגדרה למושג גיק, אבל יש לי תחושה שספרי מדע בידיוני ופנטזיה, משחקי מחשב כבדים, ערבי משחקי קופסא, והשתתפות בכנסי קון למיניהם איכשהו מכסים את זה.
מבחינת רווח: אולי אנשים אחרים יגידו שזו ילדותיות (אמא שלי לדוגמא), אבל אין לי יכולת להסביר את האושר וההתרגשות שהדברים הקטנים האלה מסבים לי. איכשהו אנשים אחרים נראים לי אפורים, רציניים ומשעממים.
רווח נוסף הוא כמובן החברים! לוקח זמן למצוא אני מודה, אבל שמוצאים זה שווה זהב.

אה ושזה לא יטעה אתכם, אני בכל זאת מאוד מגניבה

 

[אוהדאדם]

את יכולה לפרט?

איזה משחקי מחשב את אוהבת?

 

[Bell4Ever]

יכולה

assassin's creed, portal, GTA, sims!!, simcity, age of empires, heroes, prince of persia
וכל מיני דברים כאלה בסגנון, בעיקר כאלה שממליצים לי עליהם...

 

[ferdinand]

אבל רגע,

מה זה בכלל "גיקית"?

 

[Bell4Ever]

למה להסתפק בשאלות הקטנות?

למה לא לשאול מהו מקור היקום או מי הראשון שהכין עוגיות וזהו?

 

[שינוי צורה]

איך הגעת למצב שבו

את סגורה על עצמך לגמרי?

 

[Bell4Ever]

נמאס לי להלחם

אני דיי משוכנעת שפשוט התשתי את עצמי, למי יש כוח להתלבט כל היום? אני דיי בטוחה שפשוט הרמתי ידיים והחלטתי שאני זה אני ושאם אני מתמודדת עם זה ונהנת מזה אין שום סיבה ששאר האנשים לא יעשו את אותו הדבר.
וזה לא כאילו לא ידעתי מהתחלה לאן זה הולך, סתם החברה נותת לנו את החופש לקחת את הזמן, וזה מה שעשיתי. אני לוקחת את הזמן מעכשיו עד הסוף המר אבל אין לי כוח לעשות החלטות. אני יודעת מי אני, ורוב הסיכויים שמחר בבוקר אני אקום אני טיפה אחרת. אבל אני אוהבת את כל ה'אני'

אני יודעת שזה קצת מעורפל אבל זה הכי קרוב לאמת שיש.