קצת סדר במושגים:
שמאל וימין הן גישות כלכליות בעיקרן, לא בטחוניות. הציר המוסרני הוא כזה- חירות מול שוויון. כשיש שוויון מוחלט אין חירות (תחשבו קומוניזם) וכשיש חירות מושלמת אין שוויון (תחשבו ארה"ב ותכפילו פי כמה).
שמאלנים לא מתקרבים יותר לקפיטליזם מכיוון שאין כיום שמאל כלכלי בעולם המפותח בכלל. הויכוח הוא בין שני זרמים בתוך הקפיטליזם- פרידמניזם וקינסייניזם. שתיהן נמצאות בערך במרכז התיאורייה הקפיטליסטית. ימין כלכלי, קפיטליזם מוחלט לא קיים כיום, ידוע שזה לא עובד (סמית' והיד הנעלמה. אין בעולם שוק חופשי לחלוטין, תמיד יש התערבות ממשלתית אחרת המערכת קורסת).
פרידמניזם- כשיש האטה בצמיחה הממשלה צריכה לצמצם הוצאות (נתניהו, מרקל, בוש). זה אומר להעלות מיסים ולקצץ בתקציבים וקצבאות. "למשוך" את הכסף מהמשק ו"לשים בבנק" עד יעבור זעם.
קנסייניזם- כשיש האטה בצמיחה הממשלה צריכה להגביר הוצאות (יחימוביץ',הולנד הצרפתי, מה שנעשה בארה"ב אחרי המשבר של 1929). זה אומר לבנות תשתיות, ליצור מקומות עבודה ו"לזרוק" עוד כסף למשק כדי "להתניע" את הכלכלה מחדש.
פרקטית, מנסיון העבר, ככל הנראה הקנסייניזם מוצלח יותר בזמני משבר כלכלי (שזה לא מפתיע כי מדובר בתיאורייה משברית).
מוסרית:
ימין- איש באמונתו יחיה, חברה היא מספר של פרטים.
שמאל- טובת הכלל, חברה היא שלם הגדול מסך חלקיו.
ועכשיו שמאל ימין בטחוני. בארץ הציר הוא כזה, משמאל לימין:
מדינת כל אזרחיה-שתי מדינות לשני עמים-מדינה יהודית בלבד מהים עד הירדן.
שתי מדינות לשני עמים- ביבי, ליברמן, יחימוביץ', מר"צ..... רוב המפלגות שקיימות היום בישראל.
מדינת כל אזרחיה- בל"ד.
מדינה יהודית בלבד- כך.
שתי מדינות לשני עמים זאת עמדת מרכז. יש ניואנסים, כמובן, אבל זאת עמדת מרכז.
האמת, בל, שלפי העמדות שאת מתארת את ימין עד ימין-מרכז. מבחינת מצעים של מפלגות, לא מבחינת זהות וכ'ו.
