חשבתי שזה יעבוד יותר טוב הפוך
אני יכול לבנות מבנה של טיעון, אבל הוא יהיה מבוסס על הנחות מוצא רבות, ואם כל אחת מההנחות הנ"ל לא נכונה, אז התשובה שלך יכולה להיות פשוט "ההנחה הזו וזו לא נכונה", ואז כל העבודה הקשה חסרת תועלת. הרעיון הוא לצאת מהנחות המוצא שלך, ולהראות איך הן מסתדרות מצוין עם נקודת מבט סוציאליסטית.
אבל אני מוכן לנסות, ואולי אם אצמצם בהנחות יהיה אפשר לעשות מזה משהו פרודוקטיבי:
בגדול, העמדה של הימין אומרת ככה: אנשים ראויים לחופש, ואנחנו צריכים לצמצם כל דבר שפוגע בחופש שלהם. בחברה אידילית, בלי פשע או זיהום או דברים כאלו, כולם היו עושים כל מה שהם רוצים, כל הזמן, ולא היה שום דבר שמונע מהם לממש את הרצון שלהם. העמדה הקפיטליסטית הטהורה אומרת שכאשר אנשים ממשים את הרצון שלהם, מקסימום רווח מגיע למקסימום אנשים, בגלל שיוזמה חופשית מקדמת רווחה יותר מתכנון מלמעלה, ובגלל שכוחות השוק טובים יותר בהזזת סחורות ממקום של שפע למקום של מחסור מאשר ממשלות או ארגוני צדקה.
העמדה של השמאל אומרת ככה: אנשים ראויים לרווחה, ואנחנו צריכים להשקיע את המשאבים הקולקטיביים שלנו כדי להביא לאנשים, גם ואפילו בחינם, גם וכאשר הם פוגעים בעצמם, גישה לחינוך, בריאות, בטחון, מזון, קורת גג, וכן הלאה. העמדה הסוציאליסטית הטהורה אומרת שכאשר אנשים אוספים עושר, הון, רכוש, אמצעי ייצור, הם בעצם מגבילים את היכולת של השוק להשפיע עליהם, ונחוצה התערבות חיצונית כדי לקחת מההון שהם צוברים בעצמם, ולהשתמש בו לרווחת אנשים אחרים. זה מגיע מהתפיסה שרווחת אנשים אחרים חשובה יותר מהחופש האישי שלך; ז"א שראוי לפגוע בחופש האישי שלך לרווחתם של אנשים אחרים.
נקודת המפגש בין שני הקטבים הללו נמצאת בכך שיש יותר מבן אדם אחד בעולם. ברגע שיש שני אנשים על האי של רובינזון קרוזו, הם מתחילים להגביל אחד את החופש של השני: חופש התנועה, חופש ההתבטאות, החופש הפעולה, אפילו לפעמים החופש לחיים. היישות הפוליטית הגבוהה ביותר, המדינה, היא גם זו שמחליטה מתי ובאיזה אופן אנחנו מגבילים את החופש של אנשים: מה הם החוקים שנחוקק שימנעו מאנשים לעשות את מה שהם רוצים. המדינה היא המכשיר שמגן על אדם אחד מפגיעה של אדם אחר, המדינה היא המכשיר שלוקח משאבים מאדם אחד ומשתמש בו לרווחת אדם אחר. במילים אחרות, המדינה היא הכלי שמשתמשים בו למטרות ימניות, כדי להבטיח חירויות וחופש, והמדינה היא הכלי שמשתמשים בו למטרות שמאלניות, כדי לאסוף משאבים פרטיים ולהשתמש בהם לרווחת הכלל והפרט. בתוך אותה מדינה, נראה מאבקים בין כוחות ימניים וכוחות שמאלניים שינסו להשפיע על האופן שבו המדינה פועלת (ז"א מחוקקת חוקים, משתמשת ברשויות שלה, וכן הלאה): כוחות ימניים ינסו לקדם חופש ולצמצם פגיעה בחופש, וכוחות שמאלניים ינסו לקדם רווחה ולצמצם פגיעה ברווחה.
עכשיו נחבר את זה לנושא שלנו:
אמרת, למשל, שאת בעד נישואים אזרחיים. אפשר לנסח נישואים אזרחיים בתור עמדה ליברלית טהורה, כך: "נישואים הם מוסד חוקי, אין להגביל גישה של אדם למוסד חוקי ללא סיבה, ולכן לכל אחד יש זכות להתחתן". לכן אלו היו הרפובליקנים ששחררו את העבדים; עמדה ליברלית טהורה נמצאת, למעשה, בימין. אבל נישואים אזרחיים במובן שאת מתכוונת אליו כוללים גם נישואים לבני אותו המין, ואז אנחנו כבר לא מדברים על מוסד חוקי גרידא, אנחנו בעצם מדברים על שינויים חברתיים דרך חקיקה. כבר אי אפשר לנסח את העמדה הליברלית הזו, אלא במקום זאת אנחנו מוצאים עצמנו עם עמדה אחרת: "למיעוט (הומוסקסואלים במקרה זה), אמורה להיות אותה הגישה למוסד החברתי של נישואים כמו לרוב". זו עמדה מקבילה לעמדות שאומרות "לנשים אמורה להיות אותה גישה לקידום ולהשפעה כמו גברים", או "לנכים אמורה להיות אותה גישה לעבודה כמו ללא-נכים", וכן הלאה.
העמדה הזו מנוגדת בצורה ברורה לעמדה הימנית; אי אפשר לחייב שינויים חברתיים בלי התערבות מלמעלה. חקיקה שנועדה לגרום לשינויים חברתיים (למשל חקיקה שנועדה לחייב בתי ספר לקבל תלמידים מכל צבע, או דת; חקיקה שמאפשרת נישואים חד-מיניים, או שמחייבת אפליה מתקנת במקום העבודה), היא חקיקה שיוצאת נגד החופש של המעסיק, היזם, בעל ההון והמשקיע, שעליהם החקיקה משפיעה. היא מתערבת בצורה ברורה בדרך של החברה לתחזק את זה עצמה, זאת אומרת בדרך של החברה לפעול בצורה חופשית.
אני לא רואה איך אפשר לנסח עמדה ימנית, זאת אומרת עמדה שמגיעה ממקום של חופש וקידום החופש גרידא, בעד נישואים אזרחיים.
כל בכל המקרים האחרים של זכויות אזרח. בכל מקרה של הגנה על זכות אזרח, מדובר בכך שאדם שנמצא במעמד חזק, פוגע באדם אחר במעמד חלש, מגביל את זכויות האזרח שלו. בכל מקרה כזה, הדאגה היא לרווחת החלש, ממקום שמגביל את החופש של החזק להשתמש בכוח שלו. החופש של החזק להשתמש בכוח שלו, זו בדיוק העמדה הקפיטליסטית: היכולת של היזם בעל ההון לקדם את העסק שלו, אפילו כאשר העסק הזה פוגע בעסקים אחרים. למשל, העמדה הקפיטליסטית תגיד שרשת החנויות הגדולה יכולה לפתוח סניף בכל מקום ולהוריד מחירים בצורה דרסטית כדי להביא חנויות אחרות לפשיטת רגל, ואז להעלות אותם חזרה. העמדה הסוציאליסטית תמנע מנהגים כאלו, כמו שהיא תעצור מונופולים או קרטלים משליטה בשוק. בכל אלו, ההתערבות מגינה על הרווחה של החלש מול החופש של החזק לנהוג כרצונו.
אי אפשר, מבחינה מוסרית, לטעון שבשוק החזק יכול לפגוע בחלש כרצונו, אבל ברחוב או בשטחים החופש של החזק מוגבל לשם הגנה על רווחת החלש. הזכות של החלש לחיים בכבוד, לבריאות ובטחון וחינוך ואוכל וקורת גג לא נעצרת ברגע שנכנסים מהשטחים למדינת ישראל. להיפך, לבעלי ההון ובעלי הכוח וההשפעה הפוליטית יש יותר יכולת לפגוע ברווחת החלש, בצורה משמעותית יותר ובקנה מידה גדול יותר, דרך השליטה שלהם בשוק מאשר בפעולות צבאיות או אלימות גרידא.
הטענה ה"קפיטליסטית" כביכול היחידה שהבעת הייתה ההתנגדות שלך לקצבאות ילדים ותמיכה בחרדים. להגיד שאת מתנגדת לקצבה ספציפית, לא שקול לאמירה שאת מתנגדת לכל הקצבאות. להגיד שאת מתנגדת לתמיכה בחרדים אינו שקול לאמירה שאת מתנגדת לכל תמיכה שהיא, כמו תמיכה בחולים או באמהות חד-הוריות או בעולים חדשים. העמדה הקפיטליסטית הטהורה מתנגדת לכל אלו; היא מגבילה את המיסים לתשתיות והגנה על הכלל בלבד, ומנסה לצמצם קצבאות ורשתות בטחון חברתיות ככל האפשר. עמדה כזו, לא מתיישבת עם עמדה מקבילה שדואגת לזכויות ולמעמדם של אותם מיעוטים שהעמדה הקפיטליסטית הטהורה פוגעת בהם יותר מכל.
לכן, את לא יכולה להיות שמאלנית וקפיטליסטית.
