להעזר בסבלנות
קודם כל, כפי שכתבת, את ביום השני לתהליך וכשמו כן הוא - זהו תהליך והוא מאוד תלוי - ילד. יכול להיות שהוא יקח זמן וכדאי לתת לרות את הזמן שהיא זקוקה לו.
בעיני זה לא מועיל לשאול את הילד שוב ושוב "איפה עושים פיפי?". היא מבינה קוגניטיבית שצריך לעשות בסיר ומה שהיא צריכה להפנים זה פיזיולוגית איך זה מרגיש כשהיא צריכה פיפי, איך לשחרר, איך מתאפקים, מתי כבר אי אפשר להתאפק... את זה אי אפשר להסביר - צריך לחוות. זה כמו לנסות להסביר לילד מה זה "ירוק" את יכולה להגיד לו הדשא ירוק, המלפפון ירוק אבל משהו צריך לעשות "קליק" כדי שהוא יבין שהאור ברמזור הוא ירוק.
קודם כל. תתעודדי! יש לך ילדה חמודה וחכמה והתגובה שלה על "איפה עושים פיפי?" יכולה להכנס גם לשרשור פנינים. את צריכה לשדר לה שאת מאמינה בה ובטוחה שהיא תצליח להפנים את התהליך הזה ולא אכפת לך אם יקח לה קצת זמן.
בעיני תעשי החלטה. לא חוזרים לחיתולים. תחשבי איזה מסר את משדרת לה אם את ניסית לגמול אותה והחלטת לחזור בך. מה היא תבין מזה? אני לא יכולה, לא הצלחתי, כניראה שאני לא מספיק טובה, אמא לא חושבת שאני יכולה וכו'... זה נראה לי לא נכון מבחינה חינוכית. אז מה כן?
קודם כל תעבדי על עצמך עם עצמך, שאת משחררת, וכמה זמן שזה יקח וכמה כביסות שזה יקח זה יקח ואת בסדר עם זה.
לגבי רות. את יכולה להציע לה לעשות פיפי ביחד כשאת צריכה (היא עושה בסיר או בישבנון?) הרי הם לומדים הרבה מתוך חיכוי. את יכולה להציע לה לקרוא לה ספר ביחד בשירותים כדי שהיא תשב ולהנעים את זמנה (זה לא חייב להיות "סיר הסירים" אפשר גם סתם "טרופותי"). להודיע זמן מראש לפני שהולכים לסיר "טוב, בואי נצייר עוד ציור אחד ואז נלך לסיר ואז אחר כך נאכל פרי לארוחת ארבע".
חיזוקים חיוביים מאוד נחוצים. על כל התקדמות. אם היא הסכימה לשבת על הסיר בלי ריבים - מחמאה. אם היא ישבה 5 דקות אפילו שלא עשתה "יופי רות, ישבת יפה מאוד, כל הכבוד לך! בפעם הבאה יצא פיפי". כמובן שאם היא מצליחה לעשות פיפי או קקי בסיר/אסלה אז אפשר חגיגה שלמה. זה עובד כמו קסם וזה יתן חיזוק גם לה וגם לך!!
בהצלחה!!
קודם כל, כפי שכתבת, את ביום השני לתהליך וכשמו כן הוא - זהו תהליך והוא מאוד תלוי - ילד. יכול להיות שהוא יקח זמן וכדאי לתת לרות את הזמן שהיא זקוקה לו.
בעיני זה לא מועיל לשאול את הילד שוב ושוב "איפה עושים פיפי?". היא מבינה קוגניטיבית שצריך לעשות בסיר ומה שהיא צריכה להפנים זה פיזיולוגית איך זה מרגיש כשהיא צריכה פיפי, איך לשחרר, איך מתאפקים, מתי כבר אי אפשר להתאפק... את זה אי אפשר להסביר - צריך לחוות. זה כמו לנסות להסביר לילד מה זה "ירוק" את יכולה להגיד לו הדשא ירוק, המלפפון ירוק אבל משהו צריך לעשות "קליק" כדי שהוא יבין שהאור ברמזור הוא ירוק.
קודם כל. תתעודדי! יש לך ילדה חמודה וחכמה והתגובה שלה על "איפה עושים פיפי?" יכולה להכנס גם לשרשור פנינים. את צריכה לשדר לה שאת מאמינה בה ובטוחה שהיא תצליח להפנים את התהליך הזה ולא אכפת לך אם יקח לה קצת זמן.
בעיני תעשי החלטה. לא חוזרים לחיתולים. תחשבי איזה מסר את משדרת לה אם את ניסית לגמול אותה והחלטת לחזור בך. מה היא תבין מזה? אני לא יכולה, לא הצלחתי, כניראה שאני לא מספיק טובה, אמא לא חושבת שאני יכולה וכו'... זה נראה לי לא נכון מבחינה חינוכית. אז מה כן?
קודם כל תעבדי על עצמך עם עצמך, שאת משחררת, וכמה זמן שזה יקח וכמה כביסות שזה יקח זה יקח ואת בסדר עם זה.
לגבי רות. את יכולה להציע לה לעשות פיפי ביחד כשאת צריכה (היא עושה בסיר או בישבנון?) הרי הם לומדים הרבה מתוך חיכוי. את יכולה להציע לה לקרוא לה ספר ביחד בשירותים כדי שהיא תשב ולהנעים את זמנה (זה לא חייב להיות "סיר הסירים" אפשר גם סתם "טרופותי"). להודיע זמן מראש לפני שהולכים לסיר "טוב, בואי נצייר עוד ציור אחד ואז נלך לסיר ואז אחר כך נאכל פרי לארוחת ארבע".
חיזוקים חיוביים מאוד נחוצים. על כל התקדמות. אם היא הסכימה לשבת על הסיר בלי ריבים - מחמאה. אם היא ישבה 5 דקות אפילו שלא עשתה "יופי רות, ישבת יפה מאוד, כל הכבוד לך! בפעם הבאה יצא פיפי". כמובן שאם היא מצליחה לעשות פיפי או קקי בסיר/אסלה אז אפשר חגיגה שלמה. זה עובד כמו קסם וזה יתן חיזוק גם לה וגם לך!!
בהצלחה!!
