[אופק דגנית]

"אמא,תראי את מי הבאתי.."..
נכנס הבן שלי עם ילדון גי'נג'י..צמוד לרגל שלו..נאחז בה
את הילדון אני מכירה דרך הסיפורים והתמונות...שלהם והחוויות שהוא מעביר בהם
ואחת לכמה חודשים ביקור הפתעה שהבן עושה לי כדי שאכיר את אחיו הקטן
וככה למשך כמה שעות
יש ילדון גי'נג'י..אצלי בבית..בן 3
ששואל.."מה זה?".."ולמה?".."ואיפה החתול?".."ולמה הוא על השולחן?" ולמה הוא מתחת לשולחן?"...
ואני מחפשת את הדמיון בו ואצל ילדיי שהיו קטנים..
קצת דומה לאחותו...בתווי הפנים

"זה החדר של דורון?"..כאן דורון ישן?..."מי זה בתמונה?"..

ואני מסתכלת על הבן שלי גבר כבר...
ועל הילדון הגינג'י
חושבת על הפרש הגילאים בינהם..20 שנה

ועל החסות הכלכך יפה שהבן שלי לוקח על אחיו
רואים שם את האהבה...את החיבור שנוצר

"יאלה בוא פושטק.."קורא לאחיו חוזרים הביתה..
ושנהם הולכים לישון אצל אבא.

 

[M i c h a l y U S A]

עולם שלם

בסיכום של כמה מילים

עולם של אח ממשפחה חדשה של האב
אהבה ללא תנאים
הקבלה שלך בלי תנאים
היכולת לשלב בין כל האחים...
יש מלא ניואנסים שקשה לכתוב עליהם
אבל בהחלט אפשר לחוש בכתיבה שלך.

 

[היתקליף]

ואת, מי את?

דודה דגנית? אמא של דורון? דגנית סתם?

 

[מומנט1]

תפרים טריים

נכון שכשכתבתי כאן הייתי ברסיסים. וכל מה שאמרו לי כאן וגם מה שאמרו לי בפרטי (כי אני איש של הודעות אישיות), כל זה היה נכון. ממרחק הזמן הדברים מתחילים להרגע והדימום מתחיל להאט. אבל אני עדיין חבוש ועדיין חייב להחליף תחבושות מידי כמה שעות. הן פשוט ספוגות... הדימום נחלש אבל לא פסק.

כל הפחדים שלי, כל הכאבים שלי, כל האבל על פירוק המשפחה כולם יחד עלו מעל המים והפכו לצונאמי אדיר ששטף אותי כשקראתי את הפוסט שלך. אני לא רוצה ככה. לא רוצה שתי משפחות, לא רוצה אח חדש לבן שלי שאני לא עשיתי אותו, לא רוצה שום שינוי.

אבל זה כבר לא רק אני. כבר לא. זה הרבה יותר היא, ולא נשאר מקום אם בכלל לשמוע את דעתי ובוודאי שלא בעניני זוגיות. וזו תובנה שצריך להתאמן על להבין אותה ולהפנים אותה והכי חשוב, ליישם אותה. כי אחרת הריבים לא מפסיקים, ובוודאי שלא מכאובי הלב, והתקפי החרדה, והייאוש, וחוסר היכולת להשתקם וללכת הלאה.

אז תודה, קודם כל על שהערת אותי והזכרת לי שהלב שלי עדיין חי וגם שאת מאלצת אותי להבין שאין ברירה וחובה להבין שזו המציאות וזה העתיד ועם כל אלו יש להתמודד.

אל דאגה, אני אתמודד אני יודע. התכונה החשובה היא ״אלסטיות מחשבתית ורגשית״. אבל עדיין קשה לי, עם כל הדביקות של הדם מהתחבושות... זה קצת מקשה על התזוזה את מבינה? כל הדם הזה שלי גם חסר לי, אני חלש יותר, מעט אנמי, לא לגמרי אני, וזה כואב את מבינה?

בתקווה לעתיד רגוע יותר ובהזדמנות זו תודה לאלוהים על קיומו של הפורום הזה, שקצת בעט בי כשנכנסתי אבל איפשר לי להבין ולהפנים לפחות את המציאות החדשה של חיי. ובדרך גםצרכשתי כאן חבר חדש. שאין לו שם ולא פנים ואני לא מדבר איתו לעיתים קרובות אבל הוא הפליא אותי בתבונתו ובשקט שלו וכיוון אותי כמיגדלור המכוון סירת דייגים רעועה בים סוער וחשוך.

תודה.

שבת שלווה לכולם.

 

[אופק דגנית]

תודה

על הפידבק המדהים שהבאת לי חזרה..

יודע ממי למדתי ולומדת הכי הרבה..
זה מהילדים שלי..
מעבר למורה דרך אחד או שניים שבחרתי בחיים שלי
יש אותם..
ואם הם...כילדים הצליחו לקבל את המציאות הזו..
ולנתב אותה בחייהם כלכך יפה..
אין סיבה או קושי שאנחנו{אני} לא אצליח..לקבל זאת

ואני הבטתי אתמול למציאות דרכם..
דרך הילדים שלי
דרך הילדון הג'ינג'י והמקסים
והחיבור שיש שם..שנוצר בטבעיות מופלאה שכזו

והיה בי שקט
אחד המקומות שיש בי שקט..זה הילדים שלי.

תודה
ושבת טובה.

 

[אילנהחלפ1111]

תודה על השיתוף, אותי ריגשת.....

גם אני מצרפת תודה להוא ללא פנים ושם שהיה ועדין עבורך....

מדבריך קראתי את השברון הלב, והגסיסה הנפשית (הגדרה שלי)
ויחד עם זאת קוראת המון מודעות ותיאור לחוויה שחווית ואפילו
איך ומה רצוי לעשות וליצור.......

ואני שואלת אותך?.... במי זה תלוי?.... חסרה לך רק החלטה
לשחרר את העבר....ואי אפשר לשחרר עבר אם לא יוצרים עתיד...
אין לא מפנים מקום במחשבה, ברגש, ומן הסתם ברצון.....לא ינתן
ליצור עולם משופר או מחודש....

האמונה שאתה חייב להאמין בה.... שהתפקיד שלך להיות שם תם,
הוא כבר לא עבורך ולמענך....אתה יכול לשמור על יחסים קורקטים
למען הילד/ים ואם תא משפחתי חשוב לך צור לך משפחה חדשה..
א זוגיות, או אהבה.....
העולם פתוח עבורך ומאפשר לך מרחב גדול ואפשרויות רבות
הכל תלוי רק........בך ומה שתכניס ותיצור לעולם שלך הוא על
אחריות, בחירתך, החלטתך ורצונך.....

אז מה אתה רוצה?......

(תהליך יפה שלמדתי) יאפשר לך לנפות ולהבהיר את העיקר והנכון לכאן ועכשיו....

 

[מומנט1]

דמעות

מה שבאמת הייתי רוצה זה זהסיוט הזה יגמר והיא פתאום תתקשר ותשאל אם בא לי לבוא הביתה ולא אצטרך עוד לעולם לעבור פרידה בה אני שומע את את קולו זועק אלי ״אבא ! אבא״ מבעד לחלון הרכב שלה כשהיא מתרחקת. אני לא עומד בזה. באמת שלא ומרגיש שאני בוגד בו ומפקיר אותו והכל שלא על דעתי וכנגד רצוני.

הוא כזה מסכן. בסך הכל בן שנה וחצי ועוד קצת אבל כל כך חכם וכבר יודע להסביר לי שהוא רוצה שאבוא איתו הביתה.
הלב שלי לא נרפא ואולי להיפך, מפעם לפעם הוא רק נשבר יותר. אז לשאלתך מה אני רוצה; זה מה שאני רוצה.

אבל את צודקת, ואני בדרך כלל אדם שכלתן. וברור לי שהיא כבר רחוקה וכל שנותר הם מסמכי הגירושין. ברורה לי עצתך ללכת הלאה, לוותר, לא להביט לאחור. אני בדרך, אני יודע שאני על המסלול רק שאני נע לאט מאוד כי אני כל כמה שניות מביט לאחור בתקווה שאולי ישנה אפשרות לסיבוב פרסה.

ואיך מתחתנים שוב אחרי שבר שכזה? איך בטוחים שוב בבת זוג? הלא מעבר לכל ישנה כאן שבירה של הבטחה שכל כך האמנתי בה. ואם היא לא עמדה בהבטחתה אז על מי ניתן לסמוך? לא רוצה להיות גרוש ממורמר ושונא נשים, רוצה להשאר רך ואוהב ומעניק. אבל מרגיש את נזקי השבר הזה סודקים אותי בכל רמה ובכל מימד ואולי אני בוכה גם ובעיקר על מותה של נפשי שלי ולא רק על מות חלומי למשפחה אוהבת.

 

[ye44]

hello just a moment

חזרתי מר מומנט הגיע הזמן שתתעשת על עצמך לפני שתהפוך
למונומנט,לא

על חלב שנשפך, הלכה תבוא אחרת והרבה יותר

טובה ונוחה כרגע את השברים תדביק עם איזו פרגית הן סותמות
יופי חורים

ותעזוב אותנו עם השטויות של "מותה של נפשי" נקרעתי ממך

גיסנו החיים שלך מתחילים מחדש נצל אותם חיים פעם אחת זה מה


שנקרא בשיווק "הזדמנויות" זכית לחלוב מפרות חדשות תנסה את
אלו מהפרסומת של MULLER

 

[coffe to go1]

לא מסכימה איתך

למה שלא " יתאבל" על המשפחה שהוא איבד, זה בסדר כל אחד צריך את הזמן שלו , יש כאלה שישר חוגגים ויש כאלה שצריכים זמן לעכל ולהתאבל, שיעשה את הדברים בדרך שלו ובקצב שלו.

 

[מומנט1]

שוק הבשר

אני לא קדוש מעונה. אני פותח בהצהרה הזו כי אולי ככה הצטיירתי ואם כן הרי שזו אשליה. גדלתי בתל אביב, חייתי אותה וחייתי במטרופולינים אחרות בעולם. עשיתי את הכיף שלי. באתי מוכן לנישואים. לא בגדתי, לא היה לי צורך. מצד שני לא הייתי מספיק נוכח ולא הייתי מספיק תומך. על זה הסיפור התחיל להתפרק. הוא נגמר כי זה נוהל באופן שהסלים את המשבר במקום להרגיע אותו וגם כי אני מאמין שגרושתי לעתיד הבינה שהיא לא רוצה אותי בחייה וזו זכותה. אפרופו פרגיות, נשאתי אותה לאישה בהיותה צעירה מאוד ואנשים משתנים ועם כל הכאב אני חוזר, זו זכותה.

אל תספר לי שזכיתי במשהו. אני אוהב את הגישה שלך, נפגשנו בפעם הקודמת כשפרסמתי כאן וגם אז היית מלא תקוה ומעודד. אני מאוד מעריך תכונות כאלה באדם. אני לא אדם עצוב. מי שמכיר אותי יספר אולי ההיפך. כמעט הדוניסט. נראה טוב, מושך אליו אנשים. אבל בחודשים האחרונים ובמיוחד מאז שאולצתי לעזוב את הבית אני אחר.

לא מצליח להתרומם. האמן לי שסקס ללא חיבוק יעשה לי הרבה יותר רע מטוב ואני חושב שלא נכון לי ללכת בנתיב הזה. היתה לי תמונה של משפחה והיא נקרעה לגזרים. זה מה שאני רוצה באמת שכל מה שאני רוצה. כל השאר זה אמצעי למטרה, עבודה, פרנסה, בית, וכולי.

אני עונה לך כי אני מכבד את דרכך. כי אני חושב שלראות את חצי הכוס המלאה זו טקטיקת הישרדות עבורנו, חצאי משפחות מתנדנדים שכמותנו ובבקשה אל תתקוף אותי על האמירה הזו, היא סובייקטיבית לחלוטין אבל היא שלי. היא זו שעושה לי לבכות כשאני רואה זוג הולך בפארק עם ילד קטן. אני מרגיש שבור, הרוס, נכשל. וזיון לוהט ככל שיהייה לא יבטל את זה.

אז בעצם רציתי לומר לך שאני מקווה שעוד אצטרף אליך לבילויים בעיר. הייתי אחד החזקים. נשבע. ננוצ׳קה, שסק, הבר בבראסרי, הברקפסט קלאב אני יודע איפוא לצוד. אבל אני לא רעב. אני כואב. אני רוצה לחזור הביתה ולחבק את הילד ואת האישה ולבנות. אני לא רוצה להיכנס לדיון על גובה המזונות. אלו הם חיי כרגע. מקווה לצלוח את השלב הזה אבל בדיוק מהפוזציה בה אני מצוי כרגע, ממקום של כאב על החלום ושברו. לא קיבלתי שום הזדמנות, ההפך הוא הנכון, לא הייתי עירני בזמן לקפוץ על ההזדמנות לתקן כזו עוד היתה בידי. ולכן אומר אסיים בלחיצת יד וירטואלית אמיצה לך. אני מכבד אותך עד מאוד, כבד גם אתה אותי ואת דרכי.

 

[שלג הלבנה]

בהצלחה

מקוה שהתקופה הקשה שעומדת בפניך תעבור איכשהוא. מקוה שיהיה לך יותר קל.

 

[מומנט1]

השלמה עם חוסר שלמות

כנראה שזה מה שאני צריך להפנים. לוותר על הרצון שלי לשלוט בתוצאה, לוותר על החזון ולהתחיל לתור מחדש את העולם בחיפוש אחר שותפה לדרך. אני נשמע בן מאתיים אני יודע אבל ככה אני מרגיש.

 

[ליידי ל]

יאמר לזכותך, שאתה לוקח אחריות על מעשיך

מעט מאוד גברים ניחנו ביכולת להעמיד עצמם לבחינה מה היה חלקם בשבר הזוגי, מתוך אלו שיכולים לעשות זאת מעטים עוד יותר לוקחים אחריות.
רק רוצה לומר לך שילדים הם המראה שלנו, ככל שאתה תרגיש סובל הם יחושו בזאת ויתנהגו בהתאמה. סגל לעצמך שמחת חיים לפחות כשהוא איתך וכשהוא הולך.
בהצלחה

 

[מומנט1]

חיוך אוטומטי

מסכים איתך לעניין שידור אופטימיות כאשר עם הילד ואכן אני מיישם לתפארת. בכל מקום שהוא ואני נמצאים אני רואה הורים אחרים מביטים בנו בקנאה על הצחוקים, האינטימיות והאהבה והחברות שכל כך ניכרת בין שנינו. תודה בכל מקרה על שציינת זאת, זה באמת קריטי.

דווקא בנושא ההערה שלך לעניין האחריות הגברית אני פחות חש בנוח. לאורך הדרך ודווקא העובדה שהיא איננה מאוד ארוכה עד כה, פגשתי המון בחורים / גברים שפשוט הדהימו אותי ברגישותם ובאחריות שלהם, הן כהורים והן כבני זוג. אני חושב שאני פשוט יוצא דופן בהחצנת הדברים וכך אולי חלק מהנשים מפרשות שקט כאי הודאה או הכרה בחלקם בפירוק הזוגיות.

אני דווקא חושב שגברים לו היו יכולים היו נצמדים יותר לבית ולאישה ממקום של תיקון או ממקום של פחד משינוי, ונשים מרגע שלקחו החלטה הן יותר נחושות בביצועה גם אם יש מחירים מאוד יקרים בדרך. כך או כך הגברים שאני פגשתי הרשימו אותי מאוד ואני לא חש יוצא דופן לטובה.

 

[ליידי ל]

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

כנראה שאתה לא סתם חבר של אותם גברים רגישים, זו הסביבה שלך.
לצערי פגשתי הרבה יותר וקראתי כאן הרבה גברים שזרקו את מלוא האחריות על האישה. דוגמה טריה, ראה מה ye כתב על נשים.

 

[מתולתלת30]

יפה כתבת

"אני מכבד אותך עד מאוד, כבד גם אתה אותי ואת דרכי ..."

לא כל אחת/אחת חייבים לעבור את אותה הדרך כשמפרקים משפחה ומתגרשים,
הדרך שמתאימה לאחד יכולה לא להתאים לאחר ולהפך,
הכי חשוב שהבן אדם יהיה שלם עם מעשיו ודרכו.
אתה נקרא לי שאתה בהחלט מודע לכל התהליכים ממקום בריא, הכאב הוא שלב טבעי שמגיע במוקדם או במאוחר,
אתה תעבור את זה ותגלה שיש ואפשר גם אחרת,
שיהיה המון בהצלחה!

 

[אילנהחלפ1111]

אתה אולי תמים או בעל ערכים מושבע....

אבל ידידי עליך להאמין אבל לא להיות פנטי.... אתה חיית וממשיך לחיות
מתוך אמונה שנישואים הם לכל החיים ואסור אחרת...

אתה איש צעיר תפתח את החשיבה שלך תכיר במציאות שאינך הראשון
ולא האחרון המתגרשים...

וזה שהתגרשת לא מעיד עליך דבר .....

וזה שהילד שלך עובר תהליך, לא מחייב שיגרם נזק אם יחד תספקו לו
אהבה, חום אכפתיות, ביטחון לצערי כמעט חצי מדינה גרושים ואני
בת להורים פרודים ומעולם לא ידעתי דמות אב.... נכון שרצוי משפחה
מקובלת אבל יש בימינו משפחות לא מקובלות שחיות ומאושרות בדרכן

חבל לי שאתה מלקה את עצמך, מתייסר והופך דבר טבעי לאסון טבע

הגיע הזמן שתהיה רך וסלחן לעצמך..... ואולי הגיע הזמן לדבר לקול
שמייסר אותך שאתה עדין ותישאר אבא טוב ואוהב לבן שלך
גם כאשר לא תהיה בתא משפחתי אחד עם אמו....

האמן לי מניסיון לפעמים הילדים שהורים גרושים יוצאים יותר מאושרים
ופחות מתוסכלים מילדים שחיים עם הורים לא מאושרים בבית גועש
במלחמות ובאלימות מילולית ופיזית.....

חומד אתה חייב לקחת את החיים ואת עצמך בקלילות....
אתה קשה עם עצמך......

 

[מומנט1]

אובדן התמימות

אינני תמים במובן של נאיבי. בתוך עמי אני חי. ההלקאה היא הכרחית. אשמתי ובגלל התנהגותי נשברנו כמשפחה. נכון שיש משפחות בהן הביחד הוא נורא אבל אנחנו לא היינו כאלה. ההתדרדרות היתה מהירה ובתוך חודשים הפכנו מאוהבים לאוייבים ולבסוף לזרים המחוברים בינהם ברקמה אנושית כמעט מאונס כמו תאומים סיאמיים. רק שאותה רקמה היא חיה, היא ילד אמיתי שעתיד בעזרת השם להתפתח לאדם והוא ישאל יום אחד, למה? ואני יודע שאני זה שיהייה על המוקד ולכן ההלקאה נדרשת.

וכן אני קשה עם עצמי. תמיד הייתי. אבל תראי את המצב שגרמתי לו, זה מצב שלא סולחים עליו.

לעניין הילד, אני מתחיל לחפש פסיכולוגים של ילדים כי חייב לקבל כלים והכוונה יותר טובה לעניין הזה.

 

[אופק דגנית]

תקשיב...

אתה צריך להתחיל לרוץ...

 

[d a n i e l s 5]

אתה כמו נרקומן שלקחו לו את הסם

זה השלב בו אתה נמצא .

אתה נשמע בדיכאון , וה טבעי - זרקו אותך , נטשו אותך
הודיעו לך שזהו זה ....הכי טבעי בעולם שתרגיש כמו שאתה מרגיש .
ואם אנחנו משווים את הגרושין לאבל, אין ספק שאתה צריך לעבור
את 5 השלבים ( לפי המודל של קובלר- רוס) :
שלב 1- הכחשה ובידוד: "לא, לא אני, זה לא יכול להיות"
שלב 2-כעס: "למה דווקא אני?"
שלב 3-מיקוח: "אני אעשה הכול, רק תני לי עוד צ'אנס
שלב 4-דיכאון: "הכול חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?"
שלב 5-קבלה - חזרה לחיים

מנסיוני , אין קיצורי דרך ועדיף שלא יהיו ...כי ברגע שתעבור את
כל השלבים
"החזרה לחיים " תהיה נכונה )

והיה ואתה מרגיש שאתה נתקע בשלב זה או אחר - אני ממליצה להעזר
גם בגורם חיצוני - מקצועי ו/או חברי .

לגבי הילד - אם זה אפשרי ומתאפשר , תנסה להיפגש איתו גם בימים
שהם לא ימי ההסדר נסה לקיים מפגש של שעה שעתיים של בילוי משותף ..יכול להועיל לכולכם ))


לצאת ולקרוע את העיר שוב מחדש - זה נחמד וטוב רק למי שנמצא שם
ואתה לפי הכתובים שלך ...עוד לא שם .....( לעניות דעתי הלא מקצועית )
צעד
צעד
לאט לאט

שיהיה לך
ב-ה-צ-ל-ח-ה