כעס
בשעות האלה לבדי עם עצמי אני לא לוקח לעצמי אחריות.
מרשה לעצמי לכעוס.
ארורה תהיי על שנכנעת. על שבחרת בפירוק על בניה, ארורה. לנצח נצחים מי יתן שתשאי על ליבך את צלקות החורבן הזה שהמטת עלינו.
שלא יהייה לך מנוח ולא מזור ושנפשך תנדוד על הארץ ביבבת חרטה אינסופית.
ארורה תהיי.
ואז אני נרגע, הכעס שוכח, ואני שב אל עצמי, ומתכנס ובוכה לירח, והולך לישון. עוד לילה בלי בני, מחוץ למיטתי, מחוץ לבית.
מלך גולה היודע כי ארמונו, ארצו, ועמו כולם עלו בלהבות.