I LOVE THE TAV../images/Emo70.gif - חלק 3
8. The Raveonettes - Chain Gang of Love בעוד אני עומד עם האוזניות ו"עושה עם הרגליים" לצלילי טלויז'ן, המוכר שלי בוהה בי ושמח לראות שאני נהנה, ואז מופיעה נורה מעל ראשו. הוא נעלם, ומגיח תוך דקה, דוחף לי את האלבום הזה מול העיניים, ומסמן לי "
". אני מחייך ומבטיח שאאזין לזה תכף. וואו. למה אף אחד לא סיפר לי עליהם לפני זה. להקה דנית, ממש מהשנים האחרונות, שחיים עשרות שנים אחורה - הלואי שהייתי יכול גם. כל האלבום, מבחוץ, מעוצב כמו כרזה לסרט של ג'יימס דין. הבוקלט נפתח לדף גדול של מילות כל השירים, כמו תקליט ישן, ומהצד השני, הצמד מצטלם במעילי עור ואופנועים. איזה יופי. המוזיקה, תענוג. לא יודע איך להסביר את זה. מוזיקת סבנטיז טבולה בפיפטיז אבל עדיין מודרנית וחדשנית. המוכר ניסה לתאר: "הם פשוט הלהקה היחידה היום שמצליחה לשחזר את הסאונד של הרוקנרול של פעם.. לא טראויס ולא בטיח. אני לא יודע להסביר, פשוט תקשיב." ואז, תוך כדי שאני מקשיב בהנאה, ורואה אותו שר את המילים (יודע בע"פ הבחור) ממה שהוא שומע דרך האוזניות שלי, הוא מתחיל לדבר איתי על הגיטרות ועל הנויס. אני מנסה להשמע מבין, ואומר משהו על אלקטרוני, ואז הוא עושה פרצוף של "וואטאבר" ואני נעלב. אני שואל איזה שירים כדאי לשמוע, והוא אומר לי שאין לו המלצות, ושהכי טוב שאשמע את כל האלבום. אני אומר לו שהוא סתם רוצה עכשיו לשמוע את כל הדיסק דרך האוזניות שלי, ושנינו מצחקקים בהנאה ואהבה - וזה בכלל לא היה אומו-אירוטי, אנבל! -"את זה אני בטוח לוקח!" אני מכריז בסוף. -"אני ממש שמח" הוא אומר והולך לחפש לי דיסק אחר. 9. Never Mind the Bollocks. Here's the Sex Pistols בינתיים חיטטתי ברשימה, וראיתי שכתבתי לי שאני רוצה את הסקס פיסטולז המסוים הזה. כולם מדברים עליהם כל הזמן, ועל האלבום הזה בפרט, ובכלל פעם שמעתי אותם ומאוד אהבתי. אז מצאתי אותו אבל הקופסה היתה שבורה(
). פניתי למוכר אחר (הבגידה
) ואמרתי לו שאני רוצה עותק לא שבור. הוא אמר שאין לו - אבל מיד לקח את הדיסק והחליף קופסה! אני זוכר שבטאוור צחקו עליי כשמצאתי דיסק שקופסאתו שבורה ורציתי לבדוק אם הדיסק עצמו לא נשבר במקרה. לקחתי את הדיסק הזה וצירפתי אותו בגאווה לחבילת הדיסקים העצומה שהחזקתי בידיים. כשהמוכר ראה שלקחתי גם את הסקס פיסטולז, הוא הציע; -"אם אתה הולך על מוזיקה בכיוון הזאת, אולי כדאי לי להמליץ לך גם על הקלאש, וכאלה." -"האמת שאני ממש לא מכיר בסגנון הזה, אז רציתי להתחיל באלבום הזה." -"אה, מצוין, קלאסי, קלאסי! כל הכבוד. תגיד לי, אתה ירושלמי?" -"לא.. אני סתם משרת בסביבה. אני אשדודי, האמת." -"באמת?
" -"אממ, כן.." -"אז מאיפה הטעם המשובח כל כך במוזיקה?"* -"מה זתומרת, באשדוד אין לאנשים טעם טוב במוזיקה?" -"כן, בדיוק. למען האמת יש לי בני דודים שגרים באשדוד. בני דודים מדרגה ראשונה." -"אמ. (מסנן לעצמי
ירושלמיפלצן." -"אז מאיפה הטעם הטוב כל כך במוזיקה?"* -"מה זתומרת?" -"מה, יש לך אח גדול, או משהו? אתה מנגן או משהו כזה?" -"לא.. ממש לא.. זה מ..אממ.. ידע כללי, וחברים, והופעות וכאלה.." אני מנסה להתחמק בביישנות, לא ברור למה. -"יפה, יפה. תדע לך שיש לך טעם ממש מדהים במוזיקה. אני לא רואה הרבה שבאים לכאן עם כזה טעם." אני מסמיק מאוד. -"תודה. (מצביע על ערימת הדיסקים שאני מחזיק בידיים) אני הולך להוציא המון כסף היום." -"כן, ככה זה בחנות הזאת. אמרתי לך, אני כמעט כל שבוע יוצא מכאן עם קניה של 18 דיסקים. זה מטורף.. אבל כזה כיף." (זו שבאה איתי): "
18 דיסקים?! אתה מוציא את כל מה שאתה מרוויח!" (אני): "מי צריך להרוויח כסף כשיש לך כ"כ הרבה מוזיקה טובה?" (המוכר): "נכון
"** *באמת שאני לא מנסה להשחיץ או משהו כזה. אני גם בכלל לא חושב שיש לי טעם כזה טוב במוזיקה. זה פשוט ציטוטים מדויקים. נשבע לכם! **מניקס. 10. Nick Drake - Pink Moon אני ממשיך לעבור על הדיסקים, לבד, ומזהה את הטיקטה "ניק דרייק". מממ. תמיד רציתי להכיר אותו. הרבה אנשים טובים שאני מכיר אוהבים אותו. ובכלל, כמה דברים נפלאים שמעתי על פינק מון. איזו ביקורת מופלאה קראתי עליו פעם. זה נשמע אחד האלבומים הכי טובים. ואני רוצה להכיר אותו בשלב כלשהו בחיים שלי. אז אם כבר שלב כלשהו, למה לא עכשיו, כשאני עושה לעצמי היכרות עם כל כך הרבה דברים חדשים ונפלאים. אז לקחתי אותו, אבל שמתי אותו בסימן שאלה. אחר כך, כשהמוכר שוב עבר לידי (במקרה, אני בטוח), שאלתי אותו מה דעתו, אם לקחת את זה או לא. -"זו שאלה בכלל?" -"אבל.. תראה כמה דיסקיםםםםם.." -"אבל זה ניק דרייק. אתה חייב את זה לעצמך." -"טוב.
" עוד לא שמעתי את האלבום הזה, אז אין לי ממש מה להגיד לגביו |אומובוי|. חוצמזה שממש אהבתי את הבוקלט שלו. וגם ששמחתי לגלות שאני צודק, שנייר ה"דובדבן" שמכניסים בתחתית של הקופסאות בסדרה הזו, תמיד מסתיר משהו חשוב. 11. Brian Eno - Here Come the Warm Jets -"אתה יודע מה עוד אתה צריך?!" הוא חזר להתלהב. "מה?" אני שואל באמון מלא. -"בוא איתי." הוא לוקח אותי להחוצה של החנות, רחבה קטנה עם המון דיסקים במחירים אפילו יותר נמוכים. -"הנה." -"שו זה?" -"בריאן אינו. אתה יודע מי זה? הוא עשה המון. הוא הפיק כל כך הרבה מהאמנים הכי חשובים מהסבנטיז עד היום. הוא המציא את בואי, הוא -" -"כן, אני יודע מי זה בריאן אינו." אני אומר ואז מתבייש שהשתקתי אותו. -"בקיצור, הדבר הזה ממש טוב. תאמין לי, הוא מעל לכל הדיסקים שאתה מחזיק עכשיו. ואני יודע כמה קשה להאמין לזה בטח, אתה הרי מחזיק כל כך הרבה דברים מדהימים, אבל תאמין לי, אינו הוא אחד מהאנשים שאחראים לכל אלה. והאלבום הזה, זהב." -"הממ.. איזו מין מוזיקה זו?" -"אממ.. אממ.." הוא לא מצליח להסביר. "אני לא מצליח להסביר. פשוט תשמע, אני אשמיע לך אותו." -"מה, הוא שר?" -"כן
וממש טוב. אני לא יודע להסביר. זה פשוט טוב." -"טוב, 19.90, אז אין מצב שאני לא לוקח אותו." -"יפה!
" הוא אכן השמיע לי אותו, ואכן אהבתי. וגם אני לא יודע בדיוק איך להסביר. הוא מאוד מאוד מזכיר את כל המוזיקה מהתקופה, אבל זה מאוד.. פשוט כזה. ערום.. יפה. אז למה לא בעצם. ידעתם, אגב, שבריאן אינו הוא הוא המלחין של היצירה הנקראת "The Microsoft Sound"? כן כן, אותו סאונד שהתנגן לו בכל פעם שווינדוס 98 אותחל. ואל תשאלו איך אני יודע את זה. רק שבתקופה מסוימת, זה כל מה שהתקשר לי לשם "בריאן אינו". אה, זה וטרנספורמר. ..המשך יבוא..
8. The Raveonettes - Chain Gang of Love בעוד אני עומד עם האוזניות ו"עושה עם הרגליים" לצלילי טלויז'ן, המוכר שלי בוהה בי ושמח לראות שאני נהנה, ואז מופיעה נורה מעל ראשו. הוא נעלם, ומגיח תוך דקה, דוחף לי את האלבום הזה מול העיניים, ומסמן לי "