I´m back

[10027]

מדכא

חזרתי מישראל בתחילת החודש, ואין לי מה להוסיף. אנשים פה מתארים בדיוק מה שהרגשתי, רק שעכשיו כשאני קורא את כל המסרים במרוכז נהיה לי שחור בלב. ישראל היתה אהובתי הראשונה, גדלתי שם בידיעה שזה המקום הכי מדהים בעולם עוד לפני שראיתי עולם. ועכשיו בביקור האחרון לא הכרתי דבר, מצבה מזכיר לי את העץ הנדיב בסופו, שקורא לילד אליו. אין לו עוד מה להציע לו אבל הוא מקוה שהילד יזכור לו את חסד הנעורים. העץ כרות, מנוצל ומושפל.

 

[Rella]

הו, כמה נכון!! אבל מי הילד??

 

[פרופסור מקס]

מה שמדהים זה...

שלפני שנה שנתיים הודעות כאלה, והיו הרבה הודעות כאלה, היו מיד זוכות לקיתון של רותחין, אפילו בפורום הזה. תמיד היה מישהו שקופץ וטוען שאנחנו, היורדים/עולים/מהגרים/גולים קוסמוסרביים, רק משמיצים ובחו"ל הרבה יותר גרוע ותפסיקו כבר ללכלך וישראל זה המקום הכי הכי בעולם. אבל ככל שהזמן נוקף, כנראה שכולם משתכנעים בחומרת המצב. וזה לא הענין הבטחוני. עם האיום הקיומי אפשר היה להסתדר. ישראלי כבר היתה במצבים מלחמתיים קשים יותר. אבל הריקבון הפנימי, שנאת החינם, עבד כי ימלוך, חוסר הסולידריות, ה"אדם לאדם זאב" - זה מה שאותי אוכל יותר מהכל.

 

[MASHY BOSTON]

לצערנו, אתה צודק בהחלט !!!!

 

[Ho Oh]

גם אני כבר לא מדברת על

מצב בטחוני וכלכלי. זו התרבות הישראלית.

 

[Le Parisien]

כשעזבתי את ישראל

לפני למעלה מארבע שנים (שלא על מנת לחזור) כבר שכנה בי התובנה (מזה כמה שנים טובות) שהמדינה ההיא נמצאת בתהליך מואץ של פשיטת רגל תרבותית. מרבית התהליכים שזיהיתי לפני למעלה מ-15 שנים (ואת חלקם הזכיר הפרופסור) צוברים מומנטום ונעשים דומיננטיים ביום יום ברמה שאינה מאפשרת חיים סבירים. (ודאי שלא "נורמליים").

 

[תומר מלונדון]

יאללה..

עם לא הייתי בארץ לפני כמה חודשים עוד הייתי חושב שאין מדינה, מה נהייתם לי פה.. לא ראיתי כזה שינוי בארץ מלפני שנתיים ותאמינו לי שגם עוד 20 שנה תהיה לנו מדינה.. יש מדינות שהיו במצב הרבה יותר גרוע ולא נפלו, אז מזה הדיבורים האלה שאין למה לחזור? מדינה תישאר השאלה אם אחרי שהתרגלתם לסטנדרטים בחו"ל תרצו לחזור..

 

[פרופסור מקס]

תומר, זה לא ענין של שחור ולבן

אלא של תהליך הדרגתי. ואנשים פה לא משווים את המצב של היום למצב לפני שנתיים, אלא אולי לאיך שישראל היתה לפני 10, 20 או שלושים שנה

 

[תומר מלונדון]

תראה

אני מודע לזה שהמדינה במגמה של ללכת אחורה ושבארץ המצב רע.. אבל זה לא המזבר הראשון שהמדינה עוברת, ומצב דומה היה אחרי מלחמת יום הכיפורים כשכולם אמרו ש"האחרון שעוזב את נתבג שיכבה את האור.." אחרי זה הגיע מלחמת לבנון שהשאירה אותנו בבוץ הזה הרבה שנים וכל שבוע היו אומרים בחדשות מס´ שמות של חיילים שנהרגו.. אח"כ הגיעה האינתיפדה הנוכחית, המלווה בפיגועים.. אני לא אומר שישראל היא ה-מ-ק-ו-ם לחיות בו, אבל אף פעם לא לקקנו דבש..

 

[Ayelet CA]

תומר, שחיתויות הפילו אימפריות !

 

[תומר מלונדון]

וארה"ב לא מושחתת?

כל מה שגילו לפני מס´ חודשים על וולסטריט זה לא שחיטות?? ואני לא רואה אף אמריקאי שחרד לקריסה כלכלית לארצו..

 

[ס ו פ ג נ י ה]

ד"ש עם שיר../images/Emo104.gif

אם תחשוב שתיפול כבר נפלת אם תחיה בלי היסוס וניצלת אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל הן ברור שבחרת בקל מן הקל. אם תאמר כי תאבד הן תאבד בוודאי כי כל אינו בעולם התוסס והחי הרוצה להגיע לתרועת ניצחון לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון... והוא חוק עולמים לנמשל ולמשל ופשוט הוא – החוק איתן מברזל החלט כי תוכל – רצונך אז מושל עליך יגן חוק איתן מברזל. מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיום החזק וכתפיו הנוקשות. תמיד יש מקום לשיפור , במיוחד בימים כאלה של מצב ביטחוני לא מזהיר ומשק במיתון BUT...וזה אבל גדול בואו נחזור רגע למציאות, מדינת ישראל אף פעם לא היתה מקום שבוחרים בו מתוך נוחות, נהפוך הוא אנשים בחרו להגיע לכאן מתוך דוחק גדול:אנטישמי, כלכלי you name it אני ממש לא חושבת שהמדינה הדרדרה לאחור,נהפוך הוא קורים פה שינויים ללא הפסקה :מערכת הכבישים למשל השתנתה ללא הכר ב 10 השנים האחרונות, הטכנולוגיה והשימוש בה הפכו לנפוצים והיום כל דרדק יודע לספר שאתמול הוא גלש ב adsl וזה היה ממש מגניב... ו..הישראלים נישארו ישראלים (מה לעשות

):קצת נידחפים, עדיין שואלים שאלות קיטבג,מנסים לתחמן בחצי קריצה יודעים מה?! אני יכולה לחיות עם זה האתגרים פה לא ניגמרו, הם הישתנו היום האתגר הוא לחנך, להיות סובלנים יותר, פחות מזהמים ללמוד לראות את המדינה כמכלול שאותו אנחנו מורשים לדורות הבאים ולא כנטל שלאף אחד אין מושג איך מתמודדים איתו באוניברסיטה קוראים לזה ניסוי ותהייה, ובארץ זה לפעמים ניסוי וטעיה זה מעניין, זה מאתגר והכי חשוב :זה שלנו ההלקאה העצמית הפכה לספורט לאומי בעם שלנו וזה לא בהכרח רע זה רק אומר שצריך לקחת את המסקנות וללכת איתן לאיזשהוא מקום ולא לשמור אותן בלב ולהתפלא ששום דבר לא משתנה "כשעולים על דרך חדשה לא תמיד יודעים לאן היא תוביל ולפעמים אין שום ברירה ומוכרחים ללכת על השביל ולכן גם אם לא יודעים מתי נגיע ולאן הדרך מושכת חשוב לזכור תמיד מה גרם לנו לצאת ולמה בכלל התחלנו לכת." או כמו שאמר הדוב: "ברגע שגילית איזו מכפות הרגליים היא הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית. ואז נותרת רק הבעיה: באיזו מהן להתחיל לצעוד..." פו.

 

[ליילה]

אני שמחה על התגובה הזו

זו האופטימיות שכן תביא את המדינה שלנו למקום טוב יותר. אני מקווה מאוד שעוד אנשים רבים יחשבו ככה, והמדינה שלנו, שאף פעם לא הייתה מקום קל, רק תרוויח מזה. אולי בכלל מהמרחק שאנחנו נמצאים דברים נראים יותר גרועים מאשר אם חיים אותם, ואולי אם היינו עכשיו בארץ, היינו מרגישים כמו סופגניה, ולא את הייאוש שמרגישים עכשיו. וכמו שאומרים - אורח לרגע רואה כל פגע. אז אולי הביקורים החטופים שלנו בארץ לא משקפים באמת את המצב, אלא רק מגדילים אותו למימדים אחרים... תחשבו על זה

 

[תומר מלונדון]

תמיד זה ככה..

כל פעם שאני רואה מדשות אני לא מבין איך גרתי בארץ ואיזה מקום מטורף זה לגור בו, ולמה אני רוצה לחזור בכלל, ואחרי כל ביקור אני מקבל על זה תשובה מחדש..

 

[10027]

לא מסכים

לפני שנה וחצי הייתי בארץ ונהניתי מכל רגע, היו לי הרהורי חרטה על שאני לא גר שם יותר. בביקור האחרון ממש חשתי את היאוש וחוסר התקוה, ורציתי לחזור לניו יורק כמה שיותר מהר. אני מכיר את ישראל על כל פגעיה ויתרונותיה, כך שזה לא מצב של אורח לרגע, דוקא מהמצב הבטחוני התרשמתי לטובה יותר ממה שזה נראה בחדשות, אבל אובדן הדרך והיאוש, הם לא דברים שכותבים עליהם בחדשות, את זה מרגישים בשטח. חודש לפני הבחירות ואפילו לא הרגשתי את זה. מצב בלתי אפשרי בשביל הארץ. אנשים פשוט אבדו אמון במערכת וכבר לא פועלים למענה בהתלהבות שהיתה מוכרת.

 

[az ma]

תמיד אהבתי סופגניות...

Love every word and especially the positive message and attitude.​

 

[האיש הקטן מהרחוב]

תומד ידידי

מה שגילו בוול סטריט זו לא שחיתות, אלא עבריינות. שחיתות קיימת כאשר נבחר ציבור מנצל את מעמדו כדי לזכות או להעניק טובות הנאה מיוחדות למקורביו, לרוב על חשבון הציבור. דיווח שגוי בכוונה תחילה לציבור המשקיעים בניגוד לתקנות של רשות ניירות הערך ובניגוד לכללי החשבונאות המקובלים הינו הונאה ועבירה על החוק. אבל לא שחיתות. שנית, אם האתר של גלובס היה עובד כמו שצריך, הייתי מצרף לך לינק של אנאליסט הטוען שהכלכלה האמריקאית בפני קריסה (מילת המפתח אצלו במאמר היתה "בועת אשראי"). למרבה הצער, אינני יכול לצרף הלינק עכשיו. אבל אם האתר עובד אצלך כמו שצריך, תוכל לעשות חיפוש ולמצוא את המאמר שם (פורסם בימים האחרונים). מה שיש לומר כ"קונטרה" למאמר הוא, שאם האנליסט הזה מנתח את הכלכלה האמריקאית ככה, אז גם ראשי הכלכלה שם מודעים לעניין, ובניגוד לראשי הכלכלה בישראל - חושבים על הדרך הנכונה לטפל בבעייה. ושלישית: חידון... (א) כמה מאזרחי ארה"ב (באחוזים מכלל האוכלוסיה) מחפשים ברגעים אלו ממש מדינה אחרת לעבור אליה, ומקללים את יומם על שיש להם רק אזרחות אמריקאית ושהם תקועים במדינה שלהם? (ב) כמה מאזרחי ישראל (באחוזים מכלל האוכלוסיה) מחפשים ברגעים אלו ממש מדינה אחרת לעבור אליה, ומקללים את יומם על שיש להם רק אזרחות ישראלית ושהם תקועים במדינה שלהם? (ג) בחן את שני המספרים שקיבלת בסעיפים (א) ו-(ב) לעיל. מי מהם גבוה יותר לדעתך, ולמה? האם הישראלים שרוצים לברוח מהמדינה שלהם כל כך מטומטמים? לדעתי לא (ואם הם כן - הנה עוד סיבה למה לא לחזור לארץ).

 

[Ayelet CA]

שרים בארה"ב

צריכים להוכיח כישורים רלוונטיים למשרה בה הם הולכים להחזיק. בישראל, איך להגיד את זה בעדינות, זה לא ממש ככה.... לארצות הברית יש דבר מאוד חשוב וקוראים לו חוקה (!), לא תמצא כאן "חוקים עוקפי חוקה" ושאר תרגילים פוליטיים מסריחים שנועדו לשרת את צורך הרגע של איזה אחד שעכשיו הוא שר ומחר הוא שום דבר. שחיתויות הן מנת חלקה של כל פוליטיקה באשר היא, אבל יש שחיתות ויש שחיתות. הרושם הוא שנבחרי הציבור בישראל מייצגים את עצמם ורק את עצמם. יש בי בוז עמוק לכל ה-120 שיושבים שם ועורכים דיון מזורז בנוגע לאבטלה, ומיד אח"כ בלי שום דגדוג מהמצפון מצביעים בעד העלאת שכרם הם. מה שמפריע לי בעיקר הוא שפעם הדברים לא היו ככה, פעם לאנשים היתה בושה. אנשים שנתפסו בקלקלתם לקחו על עצמם את האחריות. אתה רואה היום ראש ממשלה מתפטר בגלל חשבון דולרים של אשתו? אתה רואה מישהו קופץ אל מותו בגלל האשמות שמופנות נגדו? הדג מסריח מהראש והצחנה כבר בלתי נסבלת, הריח חונק בגרון ועושה דמעות בעיניים.

 

[האיש הקטן מהרחוב]

../images/Emo45.gif ../images/Emo7.gif

 

[tam1nj]

איילת, שחיתות יש רק אחת

אין סוגי שחיתויות. וגם באמריקה יש שחיתות, אבל ההבדל שאני מוצאת הוא שבאמריקה אם נתפס מישהו בשירות הציבורי כמושחת, הוא מתפטר בדרך כלל ואילו בארץ מוצאים דרך להתחמק מלתת את הדין, ולא פעם רואים את ה"מושחת" שנתן או לא נתן את הדין, מכהן שוב במשרות ציבוריות ובממשלה. ושחיתות הייתה בארץ גם לפני עשרים ושלושים שנה (העבודה- איבדה את השלטון לליכוד בזמנו בגלל זה). כל מי שנמצא בשלטון די זמן, הופך למושחת. משיחות שלי עם הארץ, מה שמאפיין היום זה בדיוק כמו שנאמר, יאוש, הכלכלה, הביטחון, החברה וכאילו לא די בזה גם השחיתויות. לאנשים אין את הכוח להתמודד יותר, ובמיוחד כאשר אין משפחה שלא נפגעה בצורה ישירה ,לפחות בתחום אחד מהרשימה העגומה הזו. ולעניין החוקה- עם כל הכבוד לה, יש לי רשימה ארוכה של דברים שמתנהלים כאן בניגוד מוחלט לרוח החוקה, אבל אני חושבת שזה כבר נושא לשרשור אחר.