Hot Lips ../images/Emo25.gif
"ישר ברמזור?" "למה? עוד פעם אין שמאלה????" "ימין או ישר! תחליטי כבר! ימינה?" "לא. סעי ישר. ברחוב הבא שמאלה ונסתובב.." "עוד פעם נסתובב??? אני נוסעת ימינה!" ימינה, ישר, שמאלה, ישר, ימינה.. שעה ורבע אני וחייבת "תופרים" את רחוב אלנבי בתל-אביב. מכיוון הים, מזרחה, סיבוב על קצות האצבעות – ושוב לכיוון הים.. כאילו כל התמרורים בתל אביב מנסים להתעלל בנו אישית! ובנוסף – הפז´ו האדמונית הקטנה של חייבת החליטה לעשות יד אחת עם התמרורים. לא נוסעת הנקניקייה! נדפק לה משהו בציפלונגים ולא נוסעת! חייבת, בצורה הפטאלית האופיינית לה, קובעת בוודאות שהנה, עוד כמה מטרים – המכונית שובקת חיים. אני, לעומתה, האופטימית שביננו - לוחשת בשקט תפילות פגאניות באמהרית ספרותית רק שלא ניתקע באמצע של הצנטרום של תל-אביב, עוד לפני שנגיע ליעדנו! בסופו של מסלול העינויים הסיני הזה, הצלחנו להגיע לאזור הכללי של יעדנו. החנינו את האדומה הגוססת ברחוב צדדי והחלטנו לעשות את שארית הדרך ברגל. אחרת, כנראה, עדיין היינו שתינו "תופרות" הלוך וחזור את רחוב אלנבי לרחוב הירקון. חייבת נישקה את האדמונית בחרטום, אמרה לה לנוח והבטיחה שנחזור במהרה. העיקר שתתנהג יפה כשנחזור. וכך, נעצרות על יד כל חלון ראווה, עשינו פעמינו אל המטרה! רחוב אלנבי 56, מחפשות בעיניים כלות אחר המטרה הנכספת, פונות לרחוב צדדי ומייד אחרי חנות הצעצועים – היא הופיעה! וילונות שחורים בכניסה עוצרים אותנו. "קדימה. את נכנסת קודם!" "לא רוצה. תיכנסי את קודם." "את רצית לבוא לכאן. לא אני. תיכנסי את!" "גם את רוצה! אל תבלבלי לי. את ראשונה!" בשלב מסויים נדחפתי אחר כבוד מבעד לוילונות השחורים.. פנימה. חברים – סיפרו לכם פעם שיש וילונות שחורים בכניסה לגן-עדן? לא??? אז יש! ויש גם קירות אדומים לגן עדן! והמדפים.. אךךךךךךךךךךךךך ללקק ת´אצבעות! עמוסי "מלאכים גואלים" לעייפה. כל הצבעים. גדולים, קטנים, חלקים, מחוספסים, עומדים, שוכבים, נשענים על הקיר.. רק להושיט יד ולקחת! ומאחורי דלפק הקבלה מגיח – ניר. ניר זה אחד כזה שאתן, בנות, הייתן "עושות לו טובה" בשמחה. ממש לא רע. וסימפטי לאללה. חייכני, חמים.. "איזה כיף לראות נשים נכנסות לכאן!" הוא קורא בעליזות. "פשוט כיף!" "כואב לי הראש" התלוננתי בשקט לחייבת וניר, כמארח מושלם – שלף מייד כדור נגד כאב ראש, בקבוק שתיה וכוס. "תרצו קפה?" שאל אבל שתינו כבר היינו שקועות לחלוטין במטעמים. "איכס.. תראי את זה!" אומרת חייבת "לא אומרים איכס על אוכל! אמא שלך לא אמרה לך???" אמרתי והרמתי בסקרנות בונבון בצבע אדום לוהט, באורך של כעשרים ס"מ, עבה ועסיסי. "ממממ… לא בדיוק מה שאני מחפשת.." לאחר שאצבעות ידינו הענוגות חלפו/ליטפו/מיששו מגוון של איברים חטובים, קומפקטים ובגודל טבעי, ניידים ונייחים, אדומים, כסופים, זהובים.. ממתכת, פלסטיק, גומי וסיליקון.. בצורות פרפר, חלקים, מחוספסים ועם קישוטי פרחים בצדדים.. תחתונים רוטטים, אכילים, מריחים ומכינים קפה.. בחרנו לנו סוף סוף את המתנות ליום ההולדת! בדיוק בין האזיקים מהפרווה לבין איבר שחור בקוטר חמישה ס"מ על אורך של חצי מטר - מצאנו! קהל נכבד, גברים, נשים וטף – מגיע לנו מזל טוב! חייבת חובקת במזל טוב את ויקטור, ירום הודו השקוף.. ואני מוחצת בשעה טובה את סילי הלבן, ייבדל לחיים ארוכים ורוטטים! אז ככה. יצרנו אחלה קשר עם ניר, מנהל המקום. הוא אפילו מוכן להגיע למפגש בית.. אתם יודעים.. כזה בסגנון "טאפרוור".. נפגשים אצל מישהו בבית, ניר יביא מבחר פריטים מהחנות, יספר, יראה, ידגים (על יבש!!!) ולאחר מכן תהייה מכירה פתוחה לקהל. מחירים – פיצוץ! זולים להפליא! מבחר ענק ואחלה של שירות. ואם נהייה נחמדים – הוא יביא לנו את אחד מסרטי הזימה שהפיק בעצמו..
אז הנה אני, במחזור, מסתכלת בעיניים כלות בסילי - הוא מסתכל עלי בחזרה ישר מעין הסיליקון שלו, ואני מחוברת לטלפון עם חייבת שמספרת לי איך אני הולכת לראות כוכבים, ירח, גלקסיות ואפילו את אלוהים - ברגע שאני וסילי נתחבר! נשמה טובה שכמותה
וזהו. חייבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת.. תודה ענקית, סיס. אין כמוך. אוהבת אותך המון!
"ישר ברמזור?" "למה? עוד פעם אין שמאלה????" "ימין או ישר! תחליטי כבר! ימינה?" "לא. סעי ישר. ברחוב הבא שמאלה ונסתובב.." "עוד פעם נסתובב??? אני נוסעת ימינה!" ימינה, ישר, שמאלה, ישר, ימינה.. שעה ורבע אני וחייבת "תופרים" את רחוב אלנבי בתל-אביב. מכיוון הים, מזרחה, סיבוב על קצות האצבעות – ושוב לכיוון הים.. כאילו כל התמרורים בתל אביב מנסים להתעלל בנו אישית! ובנוסף – הפז´ו האדמונית הקטנה של חייבת החליטה לעשות יד אחת עם התמרורים. לא נוסעת הנקניקייה! נדפק לה משהו בציפלונגים ולא נוסעת! חייבת, בצורה הפטאלית האופיינית לה, קובעת בוודאות שהנה, עוד כמה מטרים – המכונית שובקת חיים. אני, לעומתה, האופטימית שביננו - לוחשת בשקט תפילות פגאניות באמהרית ספרותית רק שלא ניתקע באמצע של הצנטרום של תל-אביב, עוד לפני שנגיע ליעדנו! בסופו של מסלול העינויים הסיני הזה, הצלחנו להגיע לאזור הכללי של יעדנו. החנינו את האדומה הגוססת ברחוב צדדי והחלטנו לעשות את שארית הדרך ברגל. אחרת, כנראה, עדיין היינו שתינו "תופרות" הלוך וחזור את רחוב אלנבי לרחוב הירקון. חייבת נישקה את האדמונית בחרטום, אמרה לה לנוח והבטיחה שנחזור במהרה. העיקר שתתנהג יפה כשנחזור. וכך, נעצרות על יד כל חלון ראווה, עשינו פעמינו אל המטרה! רחוב אלנבי 56, מחפשות בעיניים כלות אחר המטרה הנכספת, פונות לרחוב צדדי ומייד אחרי חנות הצעצועים – היא הופיעה! וילונות שחורים בכניסה עוצרים אותנו. "קדימה. את נכנסת קודם!" "לא רוצה. תיכנסי את קודם." "את רצית לבוא לכאן. לא אני. תיכנסי את!" "גם את רוצה! אל תבלבלי לי. את ראשונה!" בשלב מסויים נדחפתי אחר כבוד מבעד לוילונות השחורים.. פנימה. חברים – סיפרו לכם פעם שיש וילונות שחורים בכניסה לגן-עדן? לא??? אז יש! ויש גם קירות אדומים לגן עדן! והמדפים.. אךךךךךךךךךךךךך ללקק ת´אצבעות! עמוסי "מלאכים גואלים" לעייפה. כל הצבעים. גדולים, קטנים, חלקים, מחוספסים, עומדים, שוכבים, נשענים על הקיר.. רק להושיט יד ולקחת! ומאחורי דלפק הקבלה מגיח – ניר. ניר זה אחד כזה שאתן, בנות, הייתן "עושות לו טובה" בשמחה. ממש לא רע. וסימפטי לאללה. חייכני, חמים.. "איזה כיף לראות נשים נכנסות לכאן!" הוא קורא בעליזות. "פשוט כיף!" "כואב לי הראש" התלוננתי בשקט לחייבת וניר, כמארח מושלם – שלף מייד כדור נגד כאב ראש, בקבוק שתיה וכוס. "תרצו קפה?" שאל אבל שתינו כבר היינו שקועות לחלוטין במטעמים. "איכס.. תראי את זה!" אומרת חייבת "לא אומרים איכס על אוכל! אמא שלך לא אמרה לך???" אמרתי והרמתי בסקרנות בונבון בצבע אדום לוהט, באורך של כעשרים ס"מ, עבה ועסיסי. "ממממ… לא בדיוק מה שאני מחפשת.." לאחר שאצבעות ידינו הענוגות חלפו/ליטפו/מיששו מגוון של איברים חטובים, קומפקטים ובגודל טבעי, ניידים ונייחים, אדומים, כסופים, זהובים.. ממתכת, פלסטיק, גומי וסיליקון.. בצורות פרפר, חלקים, מחוספסים ועם קישוטי פרחים בצדדים.. תחתונים רוטטים, אכילים, מריחים ומכינים קפה.. בחרנו לנו סוף סוף את המתנות ליום ההולדת! בדיוק בין האזיקים מהפרווה לבין איבר שחור בקוטר חמישה ס"מ על אורך של חצי מטר - מצאנו! קהל נכבד, גברים, נשים וטף – מגיע לנו מזל טוב! חייבת חובקת במזל טוב את ויקטור, ירום הודו השקוף.. ואני מוחצת בשעה טובה את סילי הלבן, ייבדל לחיים ארוכים ורוטטים! אז ככה. יצרנו אחלה קשר עם ניר, מנהל המקום. הוא אפילו מוכן להגיע למפגש בית.. אתם יודעים.. כזה בסגנון "טאפרוור".. נפגשים אצל מישהו בבית, ניר יביא מבחר פריטים מהחנות, יספר, יראה, ידגים (על יבש!!!) ולאחר מכן תהייה מכירה פתוחה לקהל. מחירים – פיצוץ! זולים להפליא! מבחר ענק ואחלה של שירות. ואם נהייה נחמדים – הוא יביא לנו את אחד מסרטי הזימה שהפיק בעצמו..
