High fantasy מול low fantasy

זה נכון שאולי טכנית קת'ולהו שייך

לסוג 3, אבל בכל זאת הואיל ולדמויות אין נגישות חפשית לכישוף (בניגוד למשל למו"ד שם השחקן יכול להחליט שהוא רוצה לשחק מכשף מההתחלה), וגם המגבלות כל כך גדולות שזה ממש לא משתלם להיות מכשף, ובנוסף עצמת הכישוף של האויבים של הדמויות היא כל כך יותר חזקה מזו של הדמויות - הייתי אומר שלמעשה זה עולם של פנטזיה גבוהה שבו אין לשחקנים חלק ממשי בכוחות הפנטזיה.
 
הגישה שלי

במשחק שאני מנחה, קסם הוא דבר שבעיקרון די נגיש - כל מי שילמד לומר את המילים הנכונות, יכול להטיל לחש. אלא שרוב האנשים לא עושים את זה בדרך כלל - התחושה של הטלת לחש (או במונחי המשחק - לשלם בנקודות קסם) איננה נעימה במיוחד (צמרמורות, גלי חום וקור) ולא-נורמלית בעליל. מה גם שהלחשים עצמם לרוב יודעים למספר מועט של אנשים או רשומים בספרים שקשה למצוא. פרט לכך, קסם איננו נשק או כלי עבודה - התוצאות שהוא משיג לרוב לא מתבטאות בהשפעה ברורה, גלויה ובולטת על המציאות החומרית, ובדרך כלל השפעותיהן מצומצמות בהיקפן ובמשך הזמן שלהן. קסם נועד למטלות קסומות מטבען, ופחות כקיצור דרך למטלות רגילות - נכון שאתה יכול לראות דרך עיני עוף דורס או לכוון חץ אל המטרה בעזרת קסם, ליצור כדור אור או ענן חושך, אבל לא לבצע אקסטרוואגנצות כמו להטיל כדור אש או לפורר בניינים לאבק. העולם עצמו הוא עולם נורמלי, בדומה לעולמנו, אבל יש גם תופעות לא נורמליות ולא מוסברות כמו "מעופפי הלילה" המוזרים למשל, שנוטים להסתובב באזורים של קווי כוח והצטלבויות ולפעמים לנסות לפגוע באנשים - הללו אינם חלק מהמציאות הרגילה, אלא משהו לא מוסבר ולא מובן, יותר תעלומה מאשר היתקלות. ישנן גם בריות יותר נורמליות, אך כאלו הנמצאות בליגה אחרת לגמרי. גם הם נוטים להיות חידתיים ולא ברורים, וכשאתה חי אלפי שנים ורואה הכל, תחושת הזמן והמרחב שלך היא משהו שקשה לבני תמותה להבין. אגב - לא מדובר באלים. תושבי האי טיאם, בכל אופן, ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל, וזאת למרות שבשנה האחרונה התרחשו מספר תופעות תמוהות לחלוטין, ונכון לעכשיו אם יביטו למעלה יראו נץ אדום ענקי ודרקון כחול-סגול וארוך משחקים תופסת בשמיים, בעוד שעל המפרץ הנחמד מגן צב בגודל אי קטן.
 

מירטל

New member
איך שומרים על הקסם?

איך לא מאבדים את הקסם וגורמים לשחקנים להרגיש "וואו" גם בעולם מלא פנטזיה? א. פחות זה לפעמים יותר - לא צריך להפגיש את הדמות עם עשרים סוגים של מפלצות במקום אחד, לפעמים הרפתקה שסובבת סביב שניים שלושה סוגי מפלצות תוכל להעניק הרבה יותר קסם מאשר הרפתקה שתכלול את כל סוגי המפלצות בספר ( ואפרופו זה - ספר המפלצות של מהדורה שלישית לא היה אמור לצאת לפני חודשים? מה קרה לו?). ב. שינוי שם - האם הדמויות פוגשות אלף ( שם מתועתק חסר כל מסר) , או את " בן היער"? האם הדמויות פוגשות עץ מהלך או את "בנו של שאבניגורת'" ? האם הדמויות פוגשות סתם שד או את " אלו המעופפים בלילה"? תפסיק לקרוא למפלצות ( וליצורים בכלל) בשמות הנדושים של הספרים, ותמצא את השמות שהדמויות קוראות להן. ג. ועל אותו משקל - לכל איש יש שם. מפלצות חזקות ובולטות יהיו בסביבה הרבה, הרבה לפני שהדמויות יוכלו לפגוש בהם או להתמודד איתם, הרבה פעמים יהיה להם שם יחודי, סיפורים יחודיים עליהם, אמונות טפלות משלהם ( "אתה חייב להסתובב שלוש פעמים במקום אחרת תבוא המפלצת ותאכל אותך!"), להרוג דרקון אדום עתיק זה מרגש ומאתגר. להרוג את הדרקון " קוטל האביר" שחיסל את הכפר שלכם, נהג לעופף מעל הבתים ב"יום השיוויון", וחטף את הנסיכה פיונה, זה קסום. ד. לראות, ולא לגעת. עולם עשיר בפנטזיה יתבטא לא רק במה הדמויות יכולות לעשות, אלא בסביבה הרבה יותר קסומה מבדרך כלל - תיאורים שוטפים של יצורי הקסם צריכים להיות חלק מחיי היום יום - דמיות בעולם כזה ישמעו בלילה לא רק את יללות הזאבים הרגילות - אלא גם צחוק פרוע של ... ( מה בעצם?), יצורים כמו עטלפי ענק, נשרים זהובים, וויברנים צריכים לעופף מפעם לפעם מעל ראשי הדמויות ( ועדיף גם מחוץ לטווח האש שלהן), רק בשביל להזכיר להן שהן קיימות. כנ"ל לגבי חד קרן בודד שעומד על קצה הצוק, יצור מוזר ואנושי ביותר שמציץ מתחת למיים - וכמובן, אם מדובר רק במבט חטוף, אתה לא ממש חייב לתאר להם בדיוק מה הם ראו, לא? ה. שמור שהם לא ידעו. ככל שהשחקנים ( והדמויות) יודעים פחות על העולם שסביבם ( כן, גם מפלצות), התגליות החדשות על העולם ועל המפלצות צריכות להיות :" וואו! הוא יכול להטיל לחש!" ולא " כן,עוג מאגי, הוא כרגע הטיל כדור אש, אבל בספר החוקים לא כתוב שהוא יודע להשתמש בזה!!!" עוד? הגישה היא שאפשר לשחק משחק פנטזיה "טוב ופנטסטי" גם בעולם מלא בקסם ( הבלש יכול לכתוב כמה שהוא רוצה - האי טיאם הוא מערכה עם רמת קסם גבוהה!).
 
רמת קסם גבוהה?

אך רובו לא כ"כ גלוי לעין. זה שכמעט כולם במחתרת למדו את "הרחק את שד היער" כדי לנוע בביטחון ולהקים בסיסים ביער המסוכן, לא שונה בהרבה מלהתפלל תפילת הדרך - רק אחת שעובדת...
 

DDN

New member
היעד הבא שלי : No Fantasy

המערכה הקרובה אותה אני מתעד להריץ מתרחשת בעולם בו נוצל כח הקסם של העולם, עד רמה שהחורף נשאר למשך שנים ארוכות והיה מעין עידן קרח קטן. התושבים הנותרים של העולם התעוררו לעולם נטול קסם ויצורים קסומים (הגזעים היחידים שנותרו שם היו בני האדם, הגמדים, האורקים והגובלינים) העולם הזה המשיך להתקדם כמו העולם שלנו (תקופה חשוכה, רנסאנס, אבק שריפה, קיטור), ואני רוצה לראות איך אפשר להריץ את זה, כשאלפים, קסם וכו' זה משהו מהעבר? מהאגדות? האם האמת נמצאת אי שם?
 
קת'ולהו: תקופת החשיכה

הם מסבירים בדרך מאוד נחמדה את כל האגדות והעדויות על "גמדים", "פיות יער" וכו' דרך המיתוס של לאבקראפט. האגדות על "גמדים" למשל נוצרו או מהיתקלויות באנשי-נחש מנוונים, או בDARK-ONES, שהם בכלל תולעים דו ראשיות שחודרות לגופות ומניעות אותן.
 
למעלה