HELP !!!!

[למען ילדינו]

עמליה - כל מילה שלך חקוקה בסלע

לדעתי זה שמשאירים ילד PDD לבד בהפסקות, זה חוסר אחריות משווע של כל הגורמים. פרט לעובדה שהילד צריך תיווך של מבוגר על מנת להתקדם חברתית, יש באמת חשש מהצקות שבשלב מסויים עלולות להפוך לאלימות. לפני מספר חודשים סיפרה לי אמא לילד בכיתה א' שמשולב בבית ספר רגיל, שבזמן שהסייעת לא הייתה עם בנה, באחת ההפסקות, אחד הילדים יידה אבן בראשו של בנה ופצע אותו. כשנשאל מדוע עשה זאת ענה אותו ילד - "קראתי לו והוא לא ענה לי". לדעתי, אנו ההורים, (משלבים מלא או באמצעות כיתות PDD), צריכים לעמוד בתוקף על זכותו של הילד לסיוע צמוד ועל אחת כמה וכמה בזמן הפסקות בבתי הספר שזה זמן שמועד לפורענות. זו לא פריווילגיה עבור ילדינו - זה לפעמים כרוך בסכנת נפשות.

 

[למען ילדינו]

ועוד משהו..

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שגם הילדים שלנו הם יצורים חברתיים בבסיסם אך שיש להם קשיים בתקשורת, אז נראה לי עצוב מאוד להושיב ילד עם דיסקמן או ספר בהפסקה במקום לעזור לו להשתלב בחברת בני גילו. זמן ההפסקה הוא הזמן הטוב ביותר לקידום חברתי ואני חושבת שילד שמשתלב בחברת בני גילו עם תיווך מבוגר, מרגיש הרבה יותר נעים מאשר לשבת בדיוק באותו זמן עם דיסק או ספר בצד..

 

[נסיכה קטנה וביתית]

לא עצוב

מה לעשות שילד צריך מנוחה ואת לא מצפה שהוא ינוח בשיעור אז לפחות שבהפסקה הוא יוכל לנוח ול יוצבו בפניו עוד אתגרים . אתגרים לימודיים ואתגר של הקשבה זה המון.

 

[yonitbrk]

אפרופו שילוב בהפסקות

לפי מה שראיתי עד עתה , בבית הספר של עומר, אין שילוב חברתי בעזרת סייעת, אלא אם ישנם ילדים להם מסייע/סייעת צמודים. בית הספר לא דואג לשילוב בהפסקה. ולכן נוצר מצב, שאם ישנם ילדים המסוגלים להתחבר ולהשתלב חברתית באופן עצמאי, הם עושים זאת , ולדברי הוריהם, עושים זאת בצורה יפה מאוד. ואותם אלה שלא מסוגלים, לעיתים הם בוחרים לשחק בחברת ילדי כיתתם שלהם, שזה לעצמו יפה מאוד, ויש כאלה, הבוחרים פשוט למצוא לעצמם פינה שקטה ולהתבודד, כמו שעומר ועוד ילד מכיתתו, עושים זאת. ואילו אלה שקשה להם באמת, אם זה עם הרעש, או כל שילוב חברתי כלשהו, הדאגה היחידה של בית הספר, מתבטאת בכך שהם נשארים עם סייעת תורנית בכיתה. לא דואגים להוציאם החוצה ולנסות כן לשלבם. לגבי עומר ואותו חבר, אשר נצמד אליו בפינה שלהם, זאת בחירה אישית שלהם. בתחילת השנה ניסו להצמיד להם חונכים מכיתת השילוב, המורה היתה שולחת ילדים כדי לנסות לשכנע אותם לצאת ולהצטרף למשחק משותף, אך עומר,לדוגמא, בחר להתבודד, ופשוט היה מתרץ את סירובו באלף ואחת סיבות, עד שלבסוף המורה הרימה ידיים והפסיקה לשלוח ילדים. אך כשיש יוזמה של חברים בהפסקה, שכן ניגשים אליו לפינה שלו, ומארגנים משחק לידו, עומר כן מצטרף ומשחק. הוא לא נמלט מאותו מקום בטוח שבחר לעצמו, ולא סוגר את עצמו בפני אחרים, אלא מאפשר להם להתקרב אליו ומצטרף למשחק. אצל טל לדוגמא, הרבה פעמים המורה התורנית, במיוחד אם זאת המחנכת, תמשוך את הילדים ותיזום משחק משותף.

 

[vered73]

לפי מה שאת מתארת, כל הסיטואציה

בבית הספר קשה ומחייבת מנוחה ממנה. האם הבנתי נכון? כי סך הכל ילדים רבים בספקטרום (וזאת על פי הסיפורים כאן לאורך השנתיים שאני כאן) אינם שוהים בחברת בני גילם אחר הצהרים. וזוהי הפסקה ארוכה למדי של כמה שעות טובות. (שוב דבריי נאמרים בשאלה כדי ללמוד ממך)

 

[yonitbrk]

ורד יקירתי

ממה שאני רואה אצל רז ואצל עומר, את לא יכולה לתאר לעצמך עד כמה הסיטואציה הזו , בבית ספר רגיל, קשה ,ומעייפת. גם רז, כביכול ילד רגיל, אומר שהוא רווי, ולעיתים בהפסקות מעדיף להיות לבד . ואילו עומר מגיע מותש, העבודה שם, בפירוש זאת עבודה לכל דבר, ובדיוק שוחחתי על זה עם רז, מצריכה מהילדים המון כוחות רגשיים ונפשיים. הם כל הזמן במין התמודדות, מול החברה, מול המורה, מול החומר הלימודי ודרישות בית הספר. אמרתי לרז - בית הספר זהו מקום העבודה שלהם, הילדים. חוץ מזה בכיתה של רז ישנם עוד מספר ילדים, רגילים לחלוטין, ללא כל בעיה , שאחה"צ מעדיפים להיות לבד. השהייה בבית הספר עם החברים, מספקת אותם. לעיתים נדירות רואים אותם בגינה הציבורית או שהם הולכים לחבר . בבית הם ממלאים את המצברים לקראת היום החדש שמחכה להם.

 

[נסיכה קטנה וביתית]

כן ולא

בית הסספר זה בלי ספק מקום שבו לאספים קשה אפילו קשה מאוד ולכן הם צריכים מנוחה. הבית הוא לא מנוחה מכמה סיבות - הראשונה היא שיש לא מעט אספים בחינוך המיוחד שלומדים עד השעה 4 אח"צ מ8 בבוקר כמובן ואני ב8 שעות מאמינה שצריכות להיות לפחות 6 הפסקות ואם אפשר אז גם הפסקה בה הילד יוכל לצאת עם הסייעת מכותלי בית הספר לקנות לעצמו איזו סוכריה או משהו שיעשה לו כיף אבל זה בעולם אוטופי בעולמנו אנו אסםעם צריכים הפסקות וכמה שיותר ויותר ארוכות יותר טוב והפסקה אחרי סיום הלימודים היא פשוט לא קשורה מה גם שאני לא חושבת שזה בכלל הפסקה שחוזרים הביתה. אני יכולה לומר שבבית ספר אני לא מצליחה ללמוד ואני מכירה עוד אספים כמוני, מה שאומר שבבית ספר אני שורדת את היום ובאה הביתה ומתחילה ללמוד ואת זה אני עושה מכיתה ג ככה שבבית עבורי זה אתגר עוד יותר גדול כי לא רק אני צריכה לשרוד את הזמן אלא גם בלמידה שתוביל אותי להצלחה - הלמידה אגב זה גם מורכב כי זה יותר מללמוד חומר כי אני לא מסוגלת ללמוד לבד אני חייבת את אחד ההורים איתי או מורה פרטי מה שיוצר מבחינתי או סיטואציה עם ההורים שזה דבר קשה ומסתכל שגורם לי המון פעמים לומר " למדתי יפה עשיתי הכל הייתי נחמדה ועכשיו אתם רעים אליי" או עם מורה שאז זו קבוצה של 5 תלמידים במרכז למידה הבית של תמר.

 

[shavririt]

הרהורים בנושא.../images/Emo221.gif

כמובן שאין לי ביקורת, כי הרי כל ילד הוא עולם בפני עצמו וכך גם מה שעובר עליו, וכל הורה כאן מכיר את ילדו הכי טוב. ממה שקראתי בדבריכם ומהנסיכה, וממול מנסיוני האישי, יש מילכוד מסויים בשילוב החברתי ומטרותיו. מצד אחד אנו רוצים ללמד את הילד להשתלב בחברת ילדים "רגילים", ובכלל לשפר את יכולותיו החברתיות ואת המוטיבציה שלו לרצות בחברת אחרים, ומצד שני אנו רוצים גם לכבד את רצונו ונטייתו להיות עם עצמו. יתכן שב"עודף" שילוב אנחנו מנסים לשדר לילד שלהיות עם עצמו זה "לא בסדר", והוא מתאמץ מעבר ליכולותיו ורצונו הטבעי כדי לרצות אותנו, ואז התנהגותו מאולצת והשוני בולט עוד יותר. אני מאד מסכימה עם הנסיכה בעניין הצורך להיות קצת לבד אחרי שיעורים בחברת ילדים או אפילו בחצר ההומה, המאמץ די גדול גם כך וההפסקה יכולה לתת רגיעה בין לבין. העובדה שאחה"צ יש לילד זמן רב להיות עם עצמו ומשפחתו, לא מסייעת לעצם מה שקורה בבוקר. הצורך הוא בהפסקה מדי פעם, תוך כדי שעות העומס. אמנם עד היום אני מצטערת על שבזמן שביתי היתה ילדת בי"ס לא היו סייעות, שילוב וכדו', אבל ההתמודדות היומיומית חישלה אותה מאד והרגילה אותה לחיים שמסביבה. לצערי היא אכן נאלצה להיות תמיד בפינתה השקטה ו"להיעלם" כדי למנוע הצקות, אך גם כדי לא להיות מוצפת מדי, ומתוך שלא עניינו אותה רוב המשחקים, וה"קישקושים" המקובלים, ולכן אני חושבת כי חשוב למצוא את האיזון הנכון שיהיה המתאים ביותר לילד הספציפי.

 

[הורים למלאך]

ההפסקה טובה ליצירת מעורבות

והילד צריך לקבל תחושה שהוא בטוח , ותפקיד הסיעות לאפשר לו את הביטחוןהזה וליצור דינמיקה כזו, חבל שילד יתרץ מנוחה בהפסקה או התבודדות כפתרון לאי אפשור של מעורבות כזו עקב אוירה לא מתאימה,או חששות מוצדקים שמציקים לי והדבר מיתאפשר.

 

[גילי יהב]

התייחסות ראשונית

הגעתי אחרי שהשרשור כבר תפס כיוון אחר אבל אני רוצה לתת עוד התייחסות ראשונית להודעה המקורית. א. אני חושבת כמו כמה מהנפשות הפועלות בשרשור שחובה לכנס את צוות בי"ס לשיחה ולהסביר ולהגדיר ציפיות, צרכים ויכולות של הילד. אם יש לכם מישהו שמנחה את השילוב תעשו את זה איתו בשיתוף ותבקשו סיכום לחלוקה לצוות עם דגשים מרכזיים שחשוב להקפיד עליהם במהלך היום וההפסקה היא נקודה מרכזית ומשמעותית במהלך היום. ב. כדאי להעצים ולהגביר את היכולות של בנך לשוחח איתך על הנושאים שמטרידים אותו. תשאלי אותו, תבקשי ממנו שיצייר מה היה היום בהפסקה וכו'. בכל דרך אפשרית. ג. אל תשדרי לו לחץ. אמנם הנושא חשוב ודחוף ובהול כמו שכאן התייחסו.. אבל הלחץ לא צריך לעבור אליו ויכול לגרום לתחושה לא טובה- אולי אני לא אספר כי אמא כועסת? אולי אני לא בסדר? בגלל זה מציקים לי יותר/ לא נותנים לי לצאת לחצר וכו'. הילד צריך להמשיך להתנהג כרגיל ולהנות ליזום ולשחק אבל הסביבה צריכה להשתנות כדי להגן עליו. את זה חשוב שיבינו בצוות. בהצלחה, גילי