HELP !!!!

mayarel

New member
עמליה אני אולי לא הייתי ברורה מספיק

כי נדמה לי שדברי הובנו לא נכון- כפי שאמרתי צריך פיקוח. צריך לראות שהילד באמת בסדר ומסתדר עם הילדים האחרים. בקשר להתעללות בילדה שציינת- אין לי ספק שהיה לתוקפים קל יותר כי היא אוטיסטית. זה שזה יכל לקרות ועוד לא מטופל היה בדיוק מה שעשה לי סחרחורת. אבל שוב אני יודעת שגם לילדים רגילים זה קורה. בית הספר צריך להיות סביבה מוגנת בלי קשר ללקויות של התלמידים בו. צריך מורים שידעו מה קורה עם התמידים שלהם גם בהפסקות. בקשר לתיווך- זה כבר תלוי בילדים השונים ובצרכים שלהם. אם ילד רוצה להיות עצמאי ומצליח בכך אז אני לא חושבת שנכון להכריח אותו להיות עם סייעת גם בהפסקות. זה ממש לא אומר שאין ילדים שצריכים סייעת, או שכשמתגלה הצורך יש למישהו זכות למנוע זאת מבעדם.
 
אני חשדתי שאולי לא הבנתי אותך נכון

אבל כתבתי למען הסר כל ספק. ולגבי התיווך- הילד שלי רוצה להיות עצמאי, הוא גם רוצה ללכת לבית הספר לבד כמו כל התלמידים, אבל הוא לא מסוגל, מה לעשות? עמליה
 

mayarel

New member
אני מצטערת שאת והמשפחה והילדה

עוברים דברים כל כך קשים. פשוט מרתיח. לגבי דניאל- אם הוא רוצה להיות עצמאי אז אפשר אולי לתווך פחות ופחות. האם אפשר לתת לו גם לא להצליח אבל להיות קרוב לכל צורך? פחות מורגשים בנוכחות?
 
דניאל זקוק לתיווך צמוד מאוד.

במידה והוא יהיה עם תיווך מורגש פחות, הוא מאוד יפגע. שנה שעברה הורדנו מעט את התיווך, נכנס למצב ריגשי קשה, תיאר את עצמו כדנידין הרואה ואינו ניראה בכיתה. לכן לקחתי אותו לפסיכולוגית שנבהלה מהמצב שהוא היה בו ואמרה שהיא לא מסוגלת לטפל בו, שהוא צריך משהו יותר אינטנסיבי, שאולי הוא צריך אישפוז או תרופות. אני הבנתי בדיוק מה הבעיה, נכנסתי לביה"ס והחזרתי את התיווך המאוד מאוד צמוד. דניאל חזר לעצמו. וזה מצב שדניאל ביקש, ולא רק זאת, הוא ביקש אפילו יותר חופש ממה שנתנו לו. אם אקשיב לו, אני עלולה לאבד את הבן שלי.
 
הוא עדיין לא רוצה תיווך,

אני חושבת שגם נכה שלא יכול ללכת על רגליו, לא רוצה את כסא הגלגלים. הוא רוצה לעמוד וללכת. לדעתי זה אותו דבר. ועכשיו לגבי האכזבה, דניאל בתפקוד מאוד "גבוה", אך מבחינה תקשורתית נמוך מהרבה ילדים עם פ.ד.ד. שמסוגלים לתקשר, הקושי הגדול הוא שהוא מבין מה קורה, מתי מתעלמים ממנו, מתי צוחקים עליו, ולפעמים הוא מפרש סיטואציות לא נכון. ולכן, הוא מנסה להוכיח לעולם שהוא כן יכול להתמודד, וזה לא הולך. לצערי, אני לא יכולה להאמין לו... מה שהוא רוצה ומה שקיים במציאות רחוק שנות אור אחד מהשני. עלינו ההורים והמטפלים לדעת מתי וכיצד לשחרר. ועכשיו לנסיכה, זמן ההפסקה זה הזמן הקשה ביותר לילד שיש לו בעיות תקשורת, ולכן, אני הייתי מוצאת זמן אחר לשחרר אותו. זמן ההפסקה הוא גם הזמן החשוב ביותר כדי לתרגל תקשורת. אותי ביה"ס לא מעניין, הלימודים ממש לא, אותי מעניין שהילד שלי ילמד חיברות דרך התנסות עם ילדים רגילים, ולכן כאשר הוא מתנסה והחיברות מוצלחת, אנחנו עומדים בצד ולא מתערבים. אבל כאשר יש חוסר הבנה של המציאות, פניה לא מתאימה שגורמת אחריה לפגיעה בילד אחר או בדניאל, אנחנו כן מתערבים ומסבירים את המצב. הצלחה בחיברות קורית בהדרגה! דרך למידה רבה והרבה הפסקות ביחד. אימון בבית על הקשיים ותרגול בביה"ס, הזמנת ילדים המכיתה הביתה ואח"כ שיתוף פעולה שלהם בהפסקה. ילד בכיתת תקשורת לא לומד את הדברים לבד, הוא צריך את עזרת המבוגר! הקשיים שנוצרו אצל דניאל, היו גם בגלל שהיה בהפסקה לבד... דבר נוסף, נכון שאת מסתדרת... את יכולת, אבל מה עם כל הילדים התמימים שנופלים בידם של הילדים המרושעים שמסוגלים למעשה אלימות? איך את יכולה ללמד ילד לספר שעושים לו מעשים רעים, אם הוא לא מבין את זה? ואם הוא מבין, איך את מצפה ממנו לספר, כאשר הוא לא מדבר ואולי רק ההורים שלו והמורה בכיתה יכולים להבין אותו? איך את יכולה למנוע מצבי אלימות כלפיו בגלל שהוא ניראה מוזר? איך את יכולה למנוע אונס בשרותים של ביה"ס, למשל? (לשם המורות לא מגיעות) נסי לחשוב גם על איזו סכנה נמצאים הילדים האלה שצריכים להתמודד לבד מבחינה תקשורתית, שזאת הבעיה הכי גדולה שלהם... נסי להגיד לנכה לקום וללכת. עמליה
 
רציתי לתקן, על ההפסקה לבד,

דניאל לא היה בהפסקה לבד, בגלל איך שעבדו איתו, הוא התמודד לבד למרות שהיו איתו משלבים. ואז כאשר קלטנו את זה, דניאל היה במצב מאוד קשה.
 

mayarel

New member
קשה שכל הזמן האחריות עלינו

ואי אפשר לצפות לרגע מאנשים לעשות את עבודתם. מה הם לא ראו איך דניאל מגיב? היה צריך להביא אותולכזה מצב קשה? והם עוד היו איתו שם.. גם אני לפעמים מרגישה ככה. שאי אפשר לסמוך על אף אחד מלבד עצמי..אין רגע של אוקי עכשיו הוא בסדר. אני כל כך פרפקציוניסטית תמיד שאני בכלל לא לוקחת בחשבון אנשים שיגיעו כדי לא לעשות את עבודתם. מה אין להם עינים? כל הכבוד עמליה שזיהית את בעצמך את מקור הקושי ואוששת את דניאל. אם העצמאות מאוד חשובה לו אז אולי אפשר לחשוב איך לאפשר את זה בסביבה מאוד מבוקרת? מאוד בקטן? את בטח יודעת יותר טוב ממני.
 
דווקא המתאמים שהיו אז עם דניאל היו

נהדרים, אבל דניאל מאוד מטעה ואי אפשר היה להבין שהוא פגוע.
 

רוויטלג

New member
תיווך צמוד

אני מוכרחה להודות שהאמירה שלך שדניאל זקוק לליווי צמוד קצת אכזבה אותי כי התרשמתי שדניאל מאד מוצלח והוא אכן כזה, אבל אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו איזובי הקיר, אם ילד כמו דניאל אינו מסוגל להתמודד ללא ליווי צמוד, אז מי כן? האם אי פעם הבן שלי יוכל להסתדר לבד? ?????????????
 
רווית שלום,

כמו שכתבתי מקודם, דווקא בגלל ההבנה של דניאל והפרשנות שלו, הוא סובל מאוד, ולכן לא פעם חשבתי שאולי מתאים לו לא להיות משולב. אבל הוא מתקדם ומתקדם ומתקדם יחד עם הגיל שלו. ואני מלמדת אותו היום לקבל את עצמו עם הקושי ולא לנסות ולהוכיח שהוא אחר. אני מלמדת אותו להשלים עם זה, שלא יהיו לו הרבה חברים ושזה בסדר להיות עם פדד, ולהישאר מוצלח. הפעם אני צריכה להתרכז בהבנה שלו את עצמו, ולא רק בתקשורת עם האחרים. אם זה יהיה בסדר, נוכל לשחרר... עמליה
 

yonitbrk

New member
ללמד אותו לחפש את המורה התורנית

בכל הפסקה יש מספר מורות שמסתובבות בחצר, וכן סייעות תורניות. שלא ישמור בבטן, אלא ישר ילך לספר .
 
מתוך שיחות עם ילדי

יש בבית ספר דפוס חדש שלספר זו הלשנה , ומי שמלשין מנודה, בין הילדים כמובן, ןלפיכך לא פעם ולא פעמיים יוצא שמישהו נפגע ולא מיתלונן על מנת לא להיות מנודה והפוגעים חוגגים, בידקו מה קורה אצלכם .זה בהמשך לכך שפגיעות והצקות קורות גם לילדים רגילים, וגם אם יש בהפסקות מורות תורניות זה לא תמיד עוזר.
 
דעתי

חוץ מהעובדה שאני חושבת שסייעת זכאית להפסקה שכוללת מעבר לסיגריה אם היא מעשנת , קפה ושיחה נעימה עם מורות בחדר המורות אני גם חושבת שלילד מגיעה הפסקה- הילד נמצא כל יום כל שעות הלימודיים עם אותה אישה שחיכולה להיות האשה הכי נחמדה בעולם היא עדיין נמצאת שם במטרה לשלב אותו ושילוב זה לא דבר קל עבור הילד. הילד צצריך זמן לעצמו גם בתוך המערכת המתישה הזו שניקראת מערכת חיוך הוא זכאי לדעתי לרוץ בשטחי בית הספר בלי שהסייעת תרוץ אחריו , הוא זכאי לתקשר עם ילדים אחרים בלי שסייעת תתווך בינו לבניהם הוא זכאי לדברים האלה שהזמן בו הדברים האלה יכולים לקרות זה ההפסקה ולא הסוף של השיעור וזה שהסייעת גם צריכה הפסקה זה מתיישב לי בידיוק במקום המתאים, הוא ירגע היא תירגע ושניהם יחזרו לשיעור מלאי אנרגיות חדשות. לגביי האלימות אני יודעת שאין אמא שמסתדר לה שילדים צוחקים על הבן שלה ומציקים לו אבל אני חושבת שצריך לשקול את זה מול הצורך של הילד בהפסקה ומנוחה בלי הסייעת, אני כאשר אני שוקלת את זה אני מגיעה לזה שעדיף שיצחקו עליו ויציקו לו ותהיה לו ההפסקה שלו. אגב אפשר בלי ספק לומר לילד שיש מורות תורניות ולהכיר לו מורות תורניות ולומר לו שאפשר לפנות אליהן אם קורה משהו . בנוסף אפשר להציע לילד לנצל את ההפסקות לרגיעה מוחלטת , לתת לו דיסק מן או אמ פי 3 עם מוזיקה שהילד אוהב ולומר לו שבהפסקות הוא יכול למצוא פינה שקטה ומררוחקת ולשבת להאזין למוזיקה מה שעוד יותר ירגיע אותו.
 

vered73

New member
יש לי שאלה עקרונית לגבי מה שכתבת

האם לדעתך (עלי להדגיש שוב שבני האוטיסט הוא בגן, אבל אני למדה ממה שכתבתן כאן בשרשור לעתיד) - העובדה כי הוא מתמודד לבד (טכנית, לא מדברת על רגשית ואיך בדיוק נפשית) עם הערות הילדים, זה תורם לו ולכן למעשה לא כדאי להצמיד סייעת כל הזמן? האם התמודדות עם זה שצוחקים ומציקים לילד עשויה לחזק אותו בגיל הנ"ל? אני שואלת אותך אישית משום שזכור לי שאת מנסה להביא את עולם האוטיסטים אל ההורים, והנקודה הזו חשובה לי. חשוב לי להבין אותה לעומק. אני פשוט זוכרת שעברתי דירה בגיל שבו לא הייתי רזה במיוחד, והתחלתי להתפתח, וספגתי מהילדות בכיתה החדשה נאצות נוראיות. אני לא מסוגלת לחשוב איך הילדים שלי היו מתמודדים עם אותה מערכת לחצים ובטח שלא ילד שמתקשה להשתלב (אני פתרתי את הבעיה בצורה יעילה לטעמי אבל זה לא הנושא כאן) אצלנו אני רואה אותה בנקודות זעירות בגיל צעיר יותר של ילדים שבוהים בילד שלי והוא מאד לא אוהב את זה (והוא דווקא מהמיישירים מבט ישר בעיניים, אין לו בעיה של אי נוחות בנושא) אשמח להרחבה אם תוכלי.
 
התרומה

היא מבחינתי שהילד זוכה להזדמנות למנוחה מהסייעת ומהלימודים. כמו שהילד בוחר להסתובב בחברת אלו שמציקים לו הוא יכול גם ללכת לפינה נדחת בבצפר ולשבת שם ולשקוע בדימיונות שלו, הכל בחירה שלו. אני רואה את המצב הונכחי בו החילד מתקרב לאלו שמציקים לו כמצב שנתון לגמריי בשליטת הילד ואין פה מה לכעוס לו על הסייעת לא על המורה לא על בית הספר אלא רק להזכיר לילד את האפשרות בחירה שאם הוא רוצה הוא יכול לנוח בהפסקה בפינה שקטה ואפילו לצייד אותו בדיסק מן או אמ פי 3 למען מטרה זו.
 

rutimay

New member
ומה קורה

כשהילד לא בוחר להתבודד בפינה שקטה עם עצמו בהפסקה, אלא נאלץ להישאר בכיתה או בקרבת הכיתה בגלל שהוא מרגיש מאוים ומפוחד? האם גם אז צריך להניח לו לנפשו ולא להתערב? הבן שלי לא ירד לחצר מתחילת השנה כי הוא נלחץ מהרעש, מהצעקות, מההמולה ומהתזזיתיות של שאר הילדים, וכי הוא נתקל לא פעם ולא פעמיים בלעג ואולי אפילו בגילויי אלימות מצד הילדים בבי"ס - למרות שאת זה הוא לא מספר לי אלא רק זורק מדי פעם שברי רמזים. האם גם במקרה כזה צריך להתעלם ממנו ולתת לו להתמודד לבד? לא בטוח.
 
רותי, הדבר הראשון שהייתי עושה

עם הבן שלך, להעביר לו מסר חיובי לגבי ההפסקה, ליצור חוויה נהדרת שאחריה יבקש לצאת לילדים. אבל כמובן עם תמיכה.
 
זה דבר אחר

את מתארת דבר לחלוטין שונה ממה שתיארה זאת שפתחה את השירשור ועדיין גם פה אני לא יודעת מה לומר מהסיבה הפשוטה בתחושה שלי הסיבות שאת הזכרת לאי הירידה של בנך לחצר הן הנחה שזכותך כמובן להניח אותה ויש סיכוי שהיא נכונה אבל יש גם סיכוי שהיא לא. כי יש ילדים שאוהבים להיות בכיתה בהפסקה כולל אותי אגב , וזה לא מוזר חובה לציין מכוון שבכיתה בהפסקה בדרך כלל נישארים הילדים ה"רגועים" שאיתם לרוב האספים יותר קל לתקשר מכוון שרגועים זה בד"כ גם חכמים יותר- חנונים, ומעבר לזה בכיתה בהפסקה יש שקט אפשר לצייר בכיף אפשר לקרוא בכיף ואפשר לעשות עוד המון דברים. אני מציעה לך לפני שאת פועלת לבדוק באמת מה המצב ולמה הוא לא יורד לחצר , האם ההנחה שלך נכונה או לא. אם היא נכונה אני בלי ספק מאמינה שיש צורך בהתערבות אבל לא של סייעת אלא של תלמיד בוגר או של טלפון הביתה להורים שילדיהם גורמים לבנך את הפחד שהוא חש. אני חושבת שסייעת מבוגרת היא לא דרך לקשר בין ילדים רגילים לאספי מכוון שיש משהו שיכול מאוד להלחיץ אפילו ילד רגיל בנוכחותה של סייעת ולגרום לילד הרגיל להרגיש כאילו כופים עליו לשחק עם האספי מה שלדעתי אסור בתכלית האיסור לקרות, או כאילו הוא תחת פיקוח של הסייעת שזה אומנם לא נכון אבל יכולה להיווצר תחושה כזאת ואז נישאר לי לשאול מה עם ההפסקה שחל הילד הרגיל, אם הוא לא זכאי להפסקה מנוכחות צמודה של מבוגר.
 

מאמילי

New member
צודקת עמליה - הבעיה/הסכנה הגדולה

היא לא רק בהצקות אלא במעשי אלימות שמתרחשים בבתי הספר, ורק אלפית האחוז מזה מגיע לידיעת הקוראים בעיתונות. מדברים הרבה על הסכנות הרבות האורבות לילדים הרגילים במערכת החינוך, על אחת כמה וכמה לילדים כאלה שאפילו לא מסוגלים להריח את הסכנה.
 
למעלה