תשמעי, היו לי מורות שנתנו לי עבודות
אני הייתי בספרות 5 י"ל בתיכון, הזכר היחיד בכיתה של 25 בנות, והייתי ממש נאבק בניסוחים של המורות על מנת להכניס משהו בעל משמעות לתוך העבודה. אלוהים ישמור. הייתה לי מורה אחת טובה לספרות בחטיבה, יעל כהן, שבאמת אהבה ספרות ואהבה ילדים וגם הבינה בשני הנושאים יותר מהמורה הממוצעת. היא השביעה אותי שאני אקח 5 י"ל ספרות ואמרה שאני אתבזבז אם לא אעשה את זה, ונדמה לי שהיא אמרה משהו גם על האוניבסיטה, אבל היו לי יותר מדי עגילים ושער ארוך מדי מכדי להקשיב. במחשבה שניה, אם אינני טועה, היא אושפזה לאחר מכן במוסד לחולי נפש (כך סיפרו השמועות), אז יכול להיות שהעובדה שבחרתי ללמוד דברים אחרים באוניבסיטה היא לא נוראית. אם כי לפעמים אני עדיין חושב, אולי הייתי צריך ללמוד פילוסופיה וספרות, אולי ככה הייתי מתבזבז פחות... שורה תחתונה, החינוך לספרות, ומקצועות הומניים בבתי הספר ובתיכונים היא מתחת לכל ביקורת, אנחנו מגדלים דור שיודע היטב לשלוח SMS בפלאפון, ויודע לפרוץ לפנטגון, אבל אין לו מושג מיהו עגנון, ומה זה בכלל חטף פתח (וגם הבורות שלי, שעדיין קשה לי לגבור עליה, נובעת מחינוך לקוי, ץוצרו של משרד החינוך). בקיצור, ליידי P - לכי לקרא, זה יעשה לך רק טוב, ולו רק בגלל שיעל כהן תוכל לישון קצת יותר בשקט.