flower kings

Torrenzo

New member
flower kings

ראיתי לא מעט אנשים פה שממש אוהבים אותם. יש לכם המלצה על אלבום(או אלבומים שלהם) שכדאי לשמוע?
 

Rudess

New member
תשובה

אני לא חושב שקיים אלבום שלהם שאני לא אוהב, כי הם כל מיוחדים בכל אלבום מחדש. אמליץ לך במיוחד על THE RAINMAKER. (דרך אגב אני רואה אותם בלונדון ב-10.10.04)
 
The Rainmaker אחלה

אבל אני ממליץ מאוד לפתוח עם Retropolis, שהוא מהראשונים וגם מהטובים ביותר. אם אהבת אותו, אין שום פסול בלהתקדם כרונולוגית.
 

jazzis

New member
TFK

הבעיה עם TFK היא שכל האלבומים שלהם, איך לומר זאת בעדינות.... דומים מאוד, אז לו משנה ממה תתחיל - שמעת אחד - שמעתה כולם. *דעה אישית*!!! אם כבר TFK, אז אני ממליץ לך לבדור הרכב הרבה יותר מעניין בשם Transatlantic, שחבר בו נגן הגיטרה של TFK - Rione Stolt. שלא להזכיר את הזמר/קלידן של Spock's Beard, הבסיסט של Marillion ומצתופף של DT. אדם
 

Torrenzo

New member
איך אומרים?

על טעם ועל ריח אין להתווכח. מצד אחד נאמר פה שבכל אלבום שלהם יש משהו אחר ומיוחד, ומצד שני נאמר שכל האלבומים שלהם נשמעים אותו דבר..... אני מעריך שמפה נותר לי לשמוע ולהחליט מה הדעה שלי. אז אני אסיים לבינתיים בהמון תודה למי שענה, ואם יש מישהו שרוצה להוסיף בנושא, הרי שזה משובח!
 
משבית השמחה הגיע

שמעתי לא-מעט דברים של TFK ואני חייב לומר שזו מהומה רבה על לא דבר. אין ספק שזה פרוג קליט, הרמוני, מאוד סבנטיזי - אבל איך אפשר לסבול את הליריקס המביכים של סטולס, המבטא הסקנדינבי שלו, ואינספור הגניבות וההעתקות של הלהקה מכל ענקי שנות השבעים באנגליה? לטעמי TFK זה סוג של המבורגר פרוג שמוגש באריזת פלסטיק לאמריקנים עצלנים שלא מוכנים להתאמץ כדי למצוא להקות פרוג חדשניות באמת. אני מבין שמר סטולס רוצה להתפרנס איכשהו, אבל זה הרכב ללא אמירה אמנותית עצמאית, והמוסיקה נשמעת כמו סלט ציני מכל מורשת הפרוג הקלאסית. אל אותו בית ספר של המבורגרים פרוגיים אפשר להכניס גם את ספוק'ס בירד, שמוכרים בידור אלק-פרוגי להמונים. אין ספק שבשתי הלהקות יש כשרונות בתחום הביצוע, אבל עדיין יש הרכבים הרבה יותר מעניינים, יותר מיוחדים, שאולי מוכרים פחות עותקים, אבל נותנים לי את הרושם שהם לא כאן בשביל הכסף.
 
נו מן הסתם

אורי, עם כל הכבוד, אם אתה אומר את זה על המוסיקה של TFK, אז כנראה לא הקשבת לה באמת. שמעת את העטיפה, שמעת את האסטיקה, שמעת מוג של טוני בנקס וקצת בס של כריס סקוויר, והחלטת שאין להם אמירה אומנותית עצמאית. יכול להיות, שאתה, אורי ברייטמן, פשוט לא הבנת את האמירה שלהם? כן כן, אתה פשוט לא מבין את האומנות הקליטה וה"עלק ממוסחרת" שלהם.
 
אתה יודע מה? בוא נראה

"יכול להיות, שאתה, אורי ברייטמן, פשוט לא הבנת את האמירה שלהם?" בבקשה, אנא הבא לי טקסט כלשהו, או תספק ניתוח כלשהו. בוא נראה אם אלבום כלשהו של TFK יוצר אמירה אמנותית כלשהי, אותה ניתן לנסח במילים....?
 
מה קשור טקסט?

אנחנו מדברים על מוסיקה, לא? בדיוק כמו שג'ון אנדרסון יכול לשיר "אני עולה למעלה, אני יורד למטה", ואתה מהלל אותו, רוין סטולט יכול לשיר "יש יותר בעולם הזה ממה שאנו רואים בעינינו" וכבודו יונח במקומו. במקרה של הפלאוור קינגז, אגב, אני עושה מה שאתה עושה עם יס, ומתעלם מהמילים. יש שניים שלושה שירים שבאמת זה כבר נהיה מוגזם, אבל כל השאר מתאימים מאוד לקונספט המוסיקלי, שהוא מאוד מרומם נפש. בניגוד לספוק'ס בירד, שמילותיו של ניל מורס כבר עושות לי חררה. אגב אני מסכים בקשר אליהם, לרוב מדובר בשירים של שלושה אקורדים עם עיבודים פסוואדו-פרוגיים, אבל את אותו הדבר אי אפשר להגיד על TFK.
 

jazzis

New member
הו הלשון הארוכה והבלמים המשוחררים

שיר, הגזמת בענק! שלושה אקורדים.... בחייך, אתה מנהל הפורום, אז אנא ממך, קצת רצינות. אין לי מניות ב-SP, אבל זה פשוט דברים חסרי טעם. אני לא יודע מה השכלתך המוסיקלית ואם אתה יודע בכלל לספור אקורדים (אין דבר כזה דרך אגב), אבל שימוש בביטויים מסוג זה עושה לך שרות דב. מספר האקורדים איננו מעיד כלל על מורכבות היצירה המוסיקלית, ואפילו לא מספר התווים :) לדוגמה השיר "סמבה של תו אחד" הוא אחד השירים הנחמדים והמוצלחים שחוברו אי פעם, והוא מבוסס כולו על אקורד אחד? בקיצור - לא שופטים מוסיקה במספרים - לא של אקורדים ולא של שום דבר אחר... בידידות אדם
 

CallMeCavanaugh

New member
הערת אגב

זה לא שב Close to the Edge, שמוזכרת פה בתדירות מאוד גבוהה, יש כל כך הרבה אקורדים. מספר האקורדים באמת לא קשור למורכבות.
 
כן! שלושה!

ישבתי והקשבתי לאלבום שלם של Spock's Beard, זה היה V למיטב זיכרוני, עם גיטרה ביד, ולמירב הפתעתי, גיליתי שמדובר בשלוש אקורדים מז'וריים, בזה אחר זה, בChord Progression נדוש ומשעמם למדי. תוסיף לזה את המלודיות השמאלציות לחלוטין של ניל מורס, יחד עם ליריקה כל כך נוראית שאפילו אי אפשר לנסות להתעלם ממנה, והנה. אז כן, גם כאן יש בס שמטייל על כל הגריף כמו כריס סקוויר, ויש האמונד עם סאונד יפה, אבל הלחן סתום לחלוטין. אתה לא רוצה לספור אקורדים? פשוט תמדוד את זה לפי מורכבות מבנית.
 

jazzis

New member
אתה מתכוון...

בכל האלבום יש 3 אקורדים או בשיר מסויים? :) אדם
 
לא, בוא לא נגזים

בכל זאת, ניתן ללהקה הזאת קצת קרדיט. הם בסה"כ יודעים מה הם עושים. יש להם יכולת אדירה לזרוק שירי פופ פשוטים (מאוד פשוטים) לתוך עיבודים פרוגיים, ויש להם גם לא כמה קטעים שהם בכלל לא כאלה. הבעיה שלי איתם היא יותר ברמה האישית, כנראה, כי הליריקה של מורס מבחילה אותי, והשירה שלו מעצבנת אותי (הוא זמר מעולה אבל אני לא אוהב את הכוונון שלו). בסה"כ, נכון מאוד להגיד שהם ממשיכי הדרך של ג'נטל ג'יאנט, כי כמו ג'נטל ג'יאנט |שחיטתפרהקדושה|אין להם שום כישרון בכתיבת שירים, אבל כישרון אדיר בעיבוד|סשחיטתפרהקדושה|.
 

cut2

New member
פחחח שיר את בכלל לא מבינה כלום!!!!!

גנ'טל כותבים את השירים הכי יפים בעולם!!!!1 במיוחד עם קרי החתיך וריי הכוסון... ודרק מאמם ומושלם!! *מואאאאהה* חולה עליכם מאמושים!!!!!!!!! שיר לכי לכי הביתה יא'פגרת!
קרי תעשה לי ילד
. הממ...: למה ג'נטל ג'איינט לא יודעים לכתוב שירים, לדעתך? [אגב, לדעתי הם כותבים יצירות (קאמריות) קצרות, ולא שירים, אבל זו דקדקנות לא ממש חשובה].
 
אני אגיד לך למה

(לדעתי) הדברים ששמעתי הכי הרבה זה האלבום הראשון, Octopus וFree Hand. שמעתי גם את Glass House ועוד אחד, ושירים מהאלבומים היותר מאוחרים שלהם, ולמדתי כמה דברים עליהם שמאוד מרגיזים. כלומר, חוץ מזה שלסולן שלהם יש את הקול הכי מעצבן בהיסטוריה. הם מלכים בעיבוד, בפוליריתמיקות וקונטרהפונקטים וכו'. אבל הבסיס המלודי והמבני, מאוד עני לדעתי. הרבה שירים מבוססים על שורה קצרה, שחוזרת על עצמה ארבע פעמים, ואז עוד שורה קצרה, שגם כן חוזרת ארבע פעמים, ואז בחזרה לשורה הראשונה, ואולי עם תוספת של עוד שורה, ואז כנראה אינסטרומנטלי פסיכי, ואז בחזרה לשורה הראשונה. אותי, זה משעמם. מלבד העובדה הזאת, אני לא אוהב את הסאונד שלהם, הף'אנקיות שלהם לא לטעמי, ובאופן כללי, המלודיות שלהן מרגיזות. אמנם זה מורכב לאללה, כפי שכולם טוענים, אבל לי זה מרגיש מונוטוני להפליא.
 
ואללה

יכלת לומר את הכל בשורה "אותי, זה משעמם". אתה יכול לנסות ולהסביר מה זה אומר ש"הבסיס המלודי והמבני מאוד עני"??
 
יכולתי (יכלתי?)

אבל שאלו אותי למה, אז הסברתי. מצטער אם זה מעליב אותך, זה פשוט שבמשך הרבה זמן אני מנסה להבין למה דווקא הלהקה הזאת נחשבת לגדולה בלהקות שבז'אנר, ולא מצליח. הסברתי גם את מה ששאלת. הבסיס המלודי, אזי המלודיות עצמן. לדעתי הן לא יפות, ולא מגוונות מספיק, כמו בג'נסיס או קרימזון. הבסיס המבני, הכוונה לחזרות המרובעות שנמצאות כמעט בכל שיר שלהם ששמעתי. כשחוזרים לי ארבע פעמים על אותו מלודיה, וזאת גם מלודיה שאני בכלל לא אוהב, אז זו צרה כפולה.
 
דיברת על משמעות - עכשיו תוכיח

אתה זה שדיבר על משמעות שאותה אני "לא מבין", לכאורה. אז ביקשתי ממך להוכיח - איפה העומק הלירי, איפה ההיגד האמנותי? אני רואה בלהקת TFK פרויקט מסחרי של מר סטולט, כדי להתפרנס בערוב-ימיו. זה ברור לחלוטין שהלהקה מכוונת לקהל האמריקני, שאוהב פרוג קל. הקונספט המוסיקלי אולי מרומם-נפש, אבל מאוד מיושן - זה בדיוק מה שעשו בשנות השבעים, זה בידור במסווה של פרוג, או יותר נכון - "מק-פרוג". (במאמר מוסגר, אני נורא מרוצה: המצאתי לעצמי כאן מושג חדש - מק-פרוג - שישמש אותי גם בעתיד). "בדיוק כמו שג'ון אנדרסון יכול לשיר "אני עולה למעלה, אני יורד למטה", ואתה מהלל אותו" אני ממש לא מהלל את הליריקס של אנדרסון. אני חושב שסבתא שלי יכלה לכתוב דברים יותר טובים. אם הגעת למצב שבו אתה משווה את סטולט עם אנדרסון, אפשר לומר שכבר הסיפור נסגר
 
מי דיבר על העומק הלירי?

כי זה בהחלט לא היה אני. אני לא מתלהב מהליריקה של TFK (וגם לא ממש משל קינג קרימזון, אם כבר הגענו לנושא), אני מדבר על המוסיקה בלבד. אם אתה מחשיב את יס לאחת מלהקות הפרוג הגדולות, על אף הליריקה חסרת הפשר שלהם, אין שום סיבה שTFK לא יקבלו אותו יחס. אתה לא הקשבת באמת למוסיקה. שמעת קליפה חיצונית שדומה למשהו שאתה מכיר, ובגלל שראשך כבר סתום מרוב פרוג "רגיל" פשוט ביטלת את כל העשייה שלהם. אם באמת היית מקשיב, הייתה מגלה שיש פיתוחי נושאים מורכבים, יש שינויי משקלים מעניינים ללא הרף, יש מלודיות מורכבות, ויש גם רגעים של פיוז'ן, פרי-ג'אז וגם אטונאליה. אתה שופט את הספר על פי הכריכה, ותו לא. אתה יודע מה? הם לא נשמעים כאלה סבנטיז בכלל. אם הם היו רוצים להישמע כמו בסבנטיז, אז הם היו מקמפרסים את האמא של הגיטרה על מנת שיהיה לה סאונד דק ומסריח כמו לגיטריסט של אקוליין למשל. בית חרושת? תעשה טובה. מדובר כאן בלהקה שעובדת קשה, מלחינה ללא הרף ונותנת הכי הרבה מעצמה שאפשר. נראה אותך מוציא 140 דקות של פרוג אחת לשנתיים, וטוען אחר כך שזה קל לעשייה. מה קרה לך, בנאדם? כאילו, הפסקת להעריך לחלוטין כתיבת מלודיות טובה, והחלטת שרק רעשי מסור חשמלי הם בעלי ערך אומנותי? נשבע לך, נדמה לי שאם הייתי מציג לך היום אלבום שנקרא Selling England By the Pound ולא היית מכיר אותו, היית פוסל אותו כפרוג קל בדיוק באותה המידה.
 
למעלה