בדרך כלל פונזי=הימור. במקרה הזה המצב שונה:
גם בהנחה וכל הכלכלה תפסיק לצמוח, ושווי החברות הבורסאיות לא יעלה יותר - הן תוכלנה לשלם דיוידנדים מתוך הרווחים שלהן, ולכן עדיין יהיה רווח מהשקעה בחברות. אם וכאשר הכלכלה העולמית כולה תתחיל לקטון, יהיה צורך לשנות את כל מבנה הכלכלה ולבנות מודל חדש - ובניגוד להונאת פונזי רגילה (שמכסה חלק זעום מהשוק) - במקרה הזה, כל השוק ישתנה, ומיקומו היחסי של כל משקיע לא ישתנה דרסטית. בסופו של דבר, מה שחשוב לאדם הוא עושרו היחסי, לא עושרו המוחלט. אם כל הכלכלה תתכווץ - גם המחירים יאלצו לרדת, או שלחליפין רמת החיים של כולם תרד. האפשרות לכשל פה היא במקרה של הרחבה מאוד גדולה של הפערים וחזרה לימי הפאודלים מהבחינה הזו.
לגבי השקעותיהן של קרנות פנסיה אמריקאיות בקרנות הון סיכון:
א. זה לא רק JVP - מרבית הכסף של קרנות ההון סיכון בישראל מגיע מקרנות פנסיה אמריקאיות.
ב. אחוז ההשקעה של אותן קרנות פנסיה בקרנות הישראליות הוא זעום.
ג. אותן קרנות השקיעו הרבה יותר כסף בקרנות הון סיכון אמריקאיות (ביחס של יותר מפי עשר לטובת ההשקעות בקרנות ההון סיכון האמריקאיות), שהניבו תשואות גבוהות למדי לאורך הרבה שנים, על ידי העברת הסיכון לשוק ההון (הנפקות ראשוניות) ומכירת חברות (שמהווה בפועל סוג של הנפקה).
ד. לגבי החזקת אחוז מסוים מנכסי קרנות הפנסיה באחזקות "מסוכנות יותר" - זה לא נובע מחוקים, אלא מתקנות פנימיות של וועדות ההשקעות של אותן קרנות פנסיה. בשנים האחרונות היו צימצומים בכמות הכסף שאותן קרנות פנסיה מקצות לטובת אחזקות "מסוכנות יותר" - זו היתה החלטה פנימית, לא קשור לחוקים פדראליים או מדינתיים, ככל הידוע לי.
ודבר אחרון - במודל המוניטרי של הכלכלה העולמית היום (ריביות על הלוואות, fractional-reserve banking, בניה על צמיחה אין סופית) - מי שלא משקיע את כספו - דן את עצמו לחיי עוני ביציאה עתידית לפנסיה. בלי הריבית על הכסף שנחסך, אין לאותו אדם שום סיכוי להגיע להכנסה סבירה אלא אם יעבוד עד סוף חייו.
