אני חושב ש:
גדול וריק הוא התיאור הכי מתאים להם. זאת הסיבה שפחות נהנתי מscenes from a memory, הקונספט פשוט גדול עליהם. אבל הם עושים מוסיקה שאני אישית מאד נהנה ממנה, כך שהדיסק החדש -שבו למרות שיש קונספט, הוא יותר מעורפל ופחות מחייב את השירים- הוא נהדר מבחינתי. בטעם המוסיקלי שלי יש בהחלט מקום לנוצץ והדינוזאורי. עניין אלבומי הקונספט מעלה אצלי את "a passion play" של ג´טרו טול, שהוא, מבחינתי, אולי אלבום הקונספט של כל הזמנים. כל השוואה רק מראה כמה הליריקה של חברי דרים טיאתר חלשה. בכלל, אני חושב שאיאן אנדרסון הוא אחד הכותבים המוכשרים שעבדו ועובדים במוסיקה הפופולארית. הטקסטים שלו ספרותיים, מושכלים ויומרניים מצד אחד, ומצד שני תמיד הומוריסטיים ולא מיוסרים ומלאי פלצנות כמו שטקסטים של רוק נוטים לפעמים להיות. n.p load - metallica