חלק א -
*** ההתחלה (או - "10 השנים הטובות") *** בשנת 1982 נחשפתי להם לראשונה. זה היה כששמעתי את See you בקול השלום, התחנה המיתולוגית שעל התדר שלה יש היום מיש-מש בלתי נסבל של מוסיקה. ואז הצליל תפס אותי. קניתי את A broken frame, חקרתי על העבר המפואר של השלישייה, גיליתי את Speak & Spell . גיליתי את החבר הרביעי שפרש, וינס קלארק. התחברתי לצליל האלקטרוני שלו, משם בעצם התפרשתי לכל כיווני המוסיקה האלקטרונית של שנות השמונים. נמשכתי לצליל האלקטרוני הממשיך של השלישייה שנותרה. עקבתי אחריהם שיר אחרי שיר, סינגל אחרי סינגל, אלבום אחרי אלבום, בזמן אמיתי. זה היה כל כך כייף. Construction time again , ה-EP'ים בהופעות... נמסתי. Some great reward, אלבום ענק, Lie to me, If you want, פשוט גמרתי. ביקור דו שבועי ב"בית התקליט" המיתולוגי ברחוב פינסקר בתל אביב, אולי יגיע עוד סינגל, אולי עוד הוצאה מיוחדת. לא היה אז אינטרנט.... לא היו הזמנות מחו"ל.... ב-1985- האוסף (המתבקש?... לא יודע..), ואלבום הפיסגה שנה אחריו - Black celebration. פה הם קצת השתנו, הפכו קצת יותר כבדים, פחות קופצניים וילדותיים, פחות נסיונות ברעשים וסימפולים, יותר מוסיקה. 1987 הביאה איתה את Music for the masses הרימה אותם עוד דרגה למעלה, והפיסגה הבאה בסוף העשור של שנות השמונים - Violator. אולי המסחרי מכולם, אולי הכי קומיוניקטיבי שרק יכלו להגיע. עובדה, אפילו גלגל"צ לא מוציאה את Enjoy the silence מהפליי-ליסט שלה כבר כמה שנים טובות...