Chaim Peer at the Hall of fame

[אוהד סמט]

Weiss seinsei? kami, ne?

 

[אוהד סמט]

sensei, duh

 

[מיתר נדיר]

What do you get when you cross

A saint with a sensei? A seinsei. Duh.​

 

[דו קרב]

מזל טוב לחיים.

אני מכיר הרבה מורים, גם מהצד הפחות נעים, צד הכיס. הכבוד מגיע לו.

 

[crane]

מזל טוב!

 

[יובל נחמקין]

../images/Emo49.gif ו- ../images/Emo24.gif בשם: CSSD ARNIS

 

[ננדין]

מה??? בכלל לא מגיע לחיים הזה!!!

סתתתתתתתתתתתם... אם כבר חיים פאר, המכתב הזה נשלח אלי מאבי לפני שבועיים והוא יושב אצלי בדואר נכנס. שדיברתי עם חיים ואמרתי לו שאני מפרסם את זה בפורום הוא עצר אותי וביקש שאני לא אפרסם משהו שמהלל אותו כי חיים הוא סוג של מורה כזה שלא אוהב רעש ובלאגן סביבו, הוא פשוט עוסק באומנות מתוך אהבה וזהו... מזכיר לי את הסיפור המפורסם על אנטון חיסינג שכאשר הוא זכה באליפות העולם בג'ודו ב1961 (הוא היה המערבי הראשון שזכה באליפות העולם בג'ודו)כל הצוות שלו קפץ ושמח והוא ישר הרגיע והשתיק את כולם כי צהלות ניצחון לא מקובלות על פי רוח הבודו... אמרתי כבר שאותו אנטון חיסינג הוא זה שנתן לחיים פאר את החגורה השחורה הראשונה שלו?

 

[Tonjin]

חחח....

בדיוק היום שמעתי מורה לקנדו מסביר לקבוצת ביה"ס היסודי (שמורכבת ברובה מבנות) שזה בדיוק ההבדל בין ספורט לבודו.. הוא התחיל קצת לגמגם בשלב של "כן, בג'ודו לפעמים עושים את זה, לא ברור בדיוק למה... זה באמת קצת לא בסדר, לא חשוב, אצלנו בקנדו לא עושים את זה וזהו.."

 

[יובל נחמקין]

קרב מגע - קקונספט:

בעקבות ההתפלמסות סביב מה זה כן ומה זה לאקרב מגע, הנה שני הפני

שלי: "קרב מגע" ו"קרב פנים אל פנים" הם מינוחים עבריים ללוחמה זעירה: כזו של פרט אחד מול השני - מבלי להתייחס לטאקטיקה של לחימה קבוצתית מאורגנת. זה קרב מגע. יום אחד קם איש מיוחד ויצירתי - חלוץ ומתווה דרך בשם איימי ליכטנפלד ז"ל ואמר: "אני יכל לשלב מספר סגנונות לחימה לכדי דיספלינה ייחודית... כזו שמטרתה אינה ספורטיבית אלא הגנה עצמית נטו". אמר ועשה. הייחוד של קרב מגע לענפיו השונים, כפי ש א נ י תופס אותו: הוא שבבסיסו עומדת סדרה של תרגילים המלמדים תרחישי What if : קרי - מה הכי כדאי לעשות כשאוחזים אותך מכאן, כשחונקים אותך כך וכיוב'. לדעתי זה הוא קונספט מרתק וחשוב והוא מהווה את אחת הפלטפורמות הטובות ביותר שאני מכיר לצרכי הגנה עצמית

. אם-זאת וככל אמנויות הלחימה, הוא רק קונספט. לטעמי, כל אמן לחימה בעל ידע רב (כמו אמי ז"ל, אלי ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים וטובים: ינילוב, זוט, פאר, נרדיה וחבריהם) - אם י ש א ר נ א מ ן לקונספט המוזכר לעייל ורק יוסיף עליו מתובנותיו שלו, הרי הוא איש קרב מגע. מי באמת סבור כי קונספט לחימתי תלוי בחגורה שחורה או העדרה, מטעמו של אדם כזה או אחר

כל מה שמעבר לעיסוק בקונספט המקצועי: אינו יותר הפוליטיזציה ונסיון לנכס שם מותג. לטוב ולרע. דעה אישית.

 

[יובל נחמקין]

ותיקון שגיאה קל:

בסוף: "הפוליטיזציה" צ"ל "מפוליטיזציה"

 

[פורת השוכח סיסמאות]

מה זה משנה בכלל..

גם אם מר פאר מלמד ריקודי עם סינים עם צעד תימני והגנות איגרוף.. הוא מורה גדול וזה העיקר!

 

[marx04]

ארניס כמושג גנרי

שלום יובל, אם אעשה שימוש דומה בהגיון שדבריך, כל מי שמלמד שימוש בסכין כאמצעי לחימה מלמד ארניס, גם אם לא היה תלמידו של מייסד הארניס, אלא הוא פשוט אדם מיומן ומוכשר בצורה בלתי רגילה בשימוש בסכין (ואולי אף רכש חלק ניכר מהמיומנויות שלו בקרבות רחוב במנילה, הפיליפינים). איני יודע מה תהיה עמדתך לגבי מקרה כזה. בעיני אותו אדם אינו מלמד ארניס ואינו עוסק בארניס, אלא במשהו אחר. יכול להיות שהמשהו הזה יהיה נהדר ויעיל, אך זה לא יהיה ארניס. אין ספק שהדברים קשורים מאד לכסף ולמוניטין, אך אני מניח שכך עולמנו בנוי. מעבר לכך, אני חושב שהדיון הזה נוגע בעיקר לדיוק ולהקפדה על פרטים. לי הפרטים חשובים, ולכן אני מנסה להקפיד ולדייק. כמי שלא עוסק בקרב מגע זה למעלה מ-14 שנים, אין לי שום אינטרס בנושא. אהבתי ואני אוהב עד היום את המתנה שאימי נתן לנו, וחשוב לי לשמור על טוהרתה ויופיה של המתנה הזו. דוגמא נוספת: לפני כ-70 שנה קם אדם מיוחד ויצירתי (בעל מימדים פיזיים דומים לאלה של אימי ליכטנפלד המנוח) ויצר אומנות לחימה יפהפיה בשם אייקידו. לאיש הזה קראו מוריהו אאושיבה, אשר מכונה על ידינו האייקידוקות "או-סנסיי" (המורה הגדול). לאייקידו ייחוד משלה, בראש ובראשונה בתפיסת העולם ובמטרות האומנות, אך גם בדרכי האימון ובאופן ביצוע הטכניקות. אני סבור שאייקידו היא אומנות לחימה מדהימה, ואחת מהדרכים היפות ביותר לפיתוח ולשיפור עצמיים, הן בהיבט הפיזי, והן בהיבט הרוחני. כעת, בוא נניח שאייל ינילוב (איש קרב מגע, מתלמידיו של אלי אביקזר המנוח ואשר עבד לא מעט עם אימי ליטנפלד) ישתתף בקורס מרוכז באייקידו, ויחליט לשלב חלק מעקרונות האייקידו בידע הרב שלו, ויצור את "איל"ע" - ראשי תיבות של "אייקידו ישראלי לפיתוח עצמי". בעיני זה יהיה משהו הקרוב לחילול הקודש. זה לא יהיה אייקידו, והשימוש בשם אייקידו במקרה כזה יהיה פסול, ויטעה את הציבור. לחגורה השחורה אין חשיבות בפני עצמה. מה שחשוב זה העברת הידע והעקרונות של אומנות הלחימה לאורך שנים מהמורה לתלמידו. יש חשיבות רבה לשמירת המסורת של אומנות הלחימה כפי שהיא הועברה מהמורה לתלמידו (אם כי כמובן כל אדם מעניק למסורת הזו את הפרשנות שלו). יכול להיות שאדם פלוני היה תלמידו של אימי במשך 20 שנים, אך הוא מעולם לא היה מעורב בקרב פנים אל פנים, והוא אמן לחימה גרוע. אין ספק בעיני שהאיש הזה הוא איש קרב מגע. לעומת זאת יכול להיות שאדם אלמוני היה לוחם ביחידה מובחרת במשך 20 שנה, השתתף בעשרות קרבות פנים אל פנים, והוא מיומן בשימוש בידיים ריקות. זאת ועוד, במסגרת אימוניו ביחידה או קיבל קורסים מרוכזים בקרב מגע, בג'ודו, בג'וג'טסו ובנינג'וטסו. בעיני האיש הזה הוא אמן לחימה מדהים, אך הוא אינו איש קרב מגע. ולסיום, רק להעמיד דברים על דיוקם: אימי ליכטנפלד המנוח, אלי אביקזר המנוח, ויבדל"א חיים זוט ואייל ינילוב, הם אנשי קרב מגע. חיים פאר ואבי נרדיה אינם אנשי קרב מגע. הם אנשי קפא"פ. לאבחנה הזו בין שתי הקבוצות, עליה אני מקפיד כל כך, אין שום קשר למיומנויותיהם ולכישוריהם של האנשים הנ"ל כאמני לחימה. בברכה, אורי.

 

[אבי נרדיה]

אורי אל תצא בהצהרות

אורי קודם כל אני גם מדריך קרב מגע בצה"ל ולכן אל תצא בהצהרות לפני שאתה בודק. אכן קפ"פ היא שיטה שונה מקרב מגע ולכן אין אנו משתמשים בשם קרב מגע. לגבי הצהרתך אנא בדוק האם השמות האחרים שרתו בצה"ל כמדריכי קרב מגע לפני שאתה פוסל או מחליט מי כן ומי לא מדריך. אם הדרכתי בצה"ל קרב מגע ובמשטרת ישראל בבי"ס לכושר מיבצעי וביחידה ללוחמה בטרור ובעוד מספר גופים אני מאמין שאני יודע על מה אני מדבר. לגבי קרב מגע כמושג במערכות הביטחון וגנרי אתה טועה ונוטה לתת או לקחת בעלות על מושג שאינו בבעלותך ובבעלותו של איש ! לכן לכל אירגון בחיים האזרחיים יש שם ולוגו שונה,ולא תמיד אם בכלל יש להם נגיעה למערכות הביטחוןולקרב המגע במערכות אלו. ומתוך ניסיון אישי - לגבי אם מי מאנשי קרב מגע היה עושה איקידו - אני בטוח שזה היה עוזר להם ופותח להם אפיקים חדשים בהבנה !!

 

[יובל נחמקין]

רס"ן במיל' נרדיה ../images/Emo195.gif

שלא יווצר מצב בו בביקור הבא, ההולך וקרב שלך (לפי מקורות מודיעניים) אתה שוכח לבוא לתת אצלנו שיעור, כן

ז"א המפקד

 

[marx04]

הבעת דעה

שלום אבי, חשוב לי להבהיר שלא הצהרתי דבר אלא הבעתי את דעתי האישית לגבי השימוש במונח קרב מגע. העובדה שאדם שימש בצה"ל כמדריך קרב מגע אינה הופכת אותו לאיש קרב מגע על פי עולם המושגים שלי. בצה"ל שירתו ומשרתים מדריכי קרב מגע רבים שהרקע שלהם בקרב מגע הוא מועט למדי, ומבוסס על מספר קורסים צבאיים בלבד. רבים מהם בעלי רקע נפלא באומנויות לחימה אחרות, כגון: קראטה, מואי-טאי, ג'וג'וטסו, נינג'וטסו ועוד. אני מניח שהמיומנויות שהם רוכשים בקורסים אלה בצבא הן מעולות, ושהם הופכים להיות אמני לחימה מהמעלה הראשונה. עוד חשוב לי להבהיר, ועשיתי זאת מספר פעמים בשרשור הקודם, שכלל אינני דן במיומנויות ובכישורי הלחימה שלך או של כל אדם אחר. הרקורד שלך מרשים ביותר, אבל באמת שאינני מבין כיצד זה קשור להשתיכות שלך לאומנות לחימה פלונית. לסיום, כמי שהתאמן בעבר מספר שנים בקרב מגע, וכמי שעוסק כיום באייקידו זה מספר שנים, אנישמח להסכים אתך על היופי והתועלת שבשילוב אייקידו עם קרב מגע, אם כי לא הייתי ממליץ לעזות זאת על בסיס קבוע, אלא על דרך של טעימה. בברכה, אורי.

 

[יובל נחמקין]

שבת שלום אורי

ארניס - קרי א"ל פיליפיניות מורכבות מקונספט מסויים המאפיין אותן ולמרות אינספור הסגנונות: רב הדמיון מהשוני בגלל אותו קונספט משותף. היה ואמן לחימה "זר" ילמד את קונספט הארניס לפני ולפנים וייחד לו את התרגול וההוראה הנכונים, תוך הצבתו כדבר מה שלם העומד בזכות עצמו - הרי שבחלט יש מצב כי ייווצר סגנון ארניס ייחודי וחדש. זו דעתי המקצועית בנושא. ככה פועלת האבולוציה

הקפדה על הפרטים היא הכרחית - עד לנקודה בה הקפדת יתר על הפרטים גורמת לנו ברמות גבוהות יותר, שיעבוד לטכס והחמצת "רוח האלוהים" של הדבר... במילים אחרות: יש מקום לפרטני ויש מקום להוליסטי והחכמה היא לדעת מתי וכמה

ניסיתי להדגיש כי למיטב הבנתי, המטרה המרכזית (שלא לומר היחידה) בקרב-מגע כ ק ו נ ס פ ט היא ה ה ג נ ה ה ע צ מ י ת . בין אם הצליח פלוני להגיע לרמת לחימה גבוהה ברחוב / בזירה - הרי שזה כלל אינו העיקר... העיקר הוא האם הציב אותו פלוני את מטרת הקרב-מגע כערך עליון באופן שבו הוא מלמד, והאם הוא שומר (לפחות ברמת הבסיס) על מבנה התרחישים המאפיין את שיטת-האם. אשר לאהבתך למסורת בא"ל הרי שברורה לי עמדך שהלא היית נשאר איש קרב-מגע ולא הופך לאייקידוקא אלמלא כן... אצלי זה קרה הפוך: משינג-אי ואי-יי דו פניתי לא"ל הפיליפניות והתרגול המסורתי הוא מבחינתי אמצעי ולא מטרה... בבחינת: "למד את הישן כדי להבין את החדש". ועמית פורת (השוכח ססמאות) צודק: מה זה משנה...

 

[רן גוגיטסו]

../images/Emo45.gifהחשיבות היא בעקרונות

משפט מצויין: "הקפדה על הפרטים היא הכרחית - עד לנקודה בה הקפדת יתר על הפרטים גורמת לנו ברמות גבוהות יותר, שיעבוד לטכס והחמצת "רוח האלוהים" של הדבר..."

 

[רן גוגיטסו]

פיתוח נוסף של הנקודה

אם צופה מבחוץ מביט באמנות הלחימה ואומר שהיא נראית לו כך וכך (קרב מגע, ג'ו-ג'יטסו, קונג פו, קיקבוקס...), אזי זה המבחן הקובע, ולא הביוגרפיה של המורה, אילן היוחסין של המורה של המורה ושאר פרמטרים.

 

[Tonjin]

אתה מניח צופה שיודע במה מדובר..

או בעל-איזשהו ניסיון בא"ל, מה עם ה0רוב המוחלט של הצופים שבשבילם יש רק ג'ודו ו"ג'ודו עם בעיטות"? (כלומר קראטה...) וגם אז, אני לא בטוח שאין יותר מסגנון ג'וג'וטסו אחד שאם הייתי רואה אותו מתורגל שלא בפיג'אמות לבנות או חצאיות שחורות היה לי קשה ללפעמים להבחין האם מדובר בשיטה יפנית עתיקה או ישראלית מודרנית...

 

[רן גוגיטסו]

ההנחה היא בהחלט של צופה בעל ניסיון

ומצידי אפילו ניסיון עשיר בתחום במגוון שיטות. אם לצופה מומחה קשה לדעת מה הסגנון המסויים בו הוא צופה (ג'ו-ג'יטסו יפני עתיק / ג'ו-ג'יטסו ישראלי מודרני / קרב מגע / מגן / ישראלי / בינלאומי...), כנראה שדקדקנות והתפלפלות מה בדיוק רואים שם יהיו מיותרים. תוספת לגבי דברים שכתבתי מקודם בעניין השמות בעברית: אם הייתי מייסד שיטה בשם "רן ג'וג'יטסו" ומתאר אותה כך: "זהו סגנון קרב מגע של לחימה המשלבת קרב פנים אל פנים לצרכי הישרדות והתגוננות ברחוב יחד עם לחימה חופשית", לטעמי זה היה בסדר גמור. זה היה ממש לא בסדר אם הייתי טוען שאני מלמד את השיטות "קרב מגע", "לחימה משולבת", "קפא"פ", "הישרדות", "התגוננות רחוב" או "לחימה חופשית ישראלית". כל השיטות שציינתי הינן שיטות קיימות שהשם שלהן הוא סימן רשום ושיש להן איגוד מסודר. מאחר שאני לא חבר באיגודים הנ"ל ולא הוסמכתי באף אחת מהשיטות הנ"ל כמדריך, אני לא יכול לומר שאני מלמד את השיטות הנ"ל. אבל תיאור כפי שכתבתי הוא כן לגיטימי לדעתי מכיוון שבסה"כ אני מנסה לתאר את מה שאני מלמד במילים שבמקרה משמשות גם כשמות של שיטות (וזה גם לגיטימי ביותר לקרא כך לשיטות הנ"ל).