הערה חשובה
שלום ננדין, אין ספק שקיים כאן ויכוח אודות מושגים והגדרות. בעיני קיימת רק אומנות לחימה אחת בשם קרב מגע וזו האומנות שאימי יצר, ואשר ממשיכיה הם תלמידיו השונים של אימי בארגונים השונים שהם הקימו. מה שקיים בצבא אינו מוכר לי די הצורך, אך אני לא הייתי מכנה זאת קרב מגע, במיוחד כאשר לדבריך (אתם אני מסכים) רוב מדריכי הקמ"ג במערכות הביטחון השונות כלל אינם מגיעים מרקע של אומנות הלחימה קרב מגע, אלא מאומנויות לחימה אחרות. ההערה החשובה שלי נוגעת לדברים שאמרת, יתכן מאד בהיסח הדעת וללא כוונה. האמירה שלך לפיה אומנות הלחימה קרב מגע שיצר אימי היא סוג של אינטרפטציה שלו לקרב מגע הצבאי, חוטאת למיטב ידיעתי להסטוריה, וממעטת ומקטינה את גדולתו של אימי, ואת מפעלו האדיר של אימי. ממש כאב לי לקרוא את אמירתך הנ"ל. נראה לי שהקטע המצוטט להלן, מתוך האתר של קמ"י, יתקן את העיוות שבדבריך אודות אימי: "אמריך ליכטנפלד - אימי שדה-אור (י'ז באייר התר"ע, 26.5.1910 - 9.1.1998, י"א בטבת התש"נח) אימי נולד בברטיסלבה, סלובקיה. בהשראת אביו השוטר החל לעסוק במגוון פעילויות ספורטיביות. הצטיין בשחייה, בהתעמלות מכשירים, בהיאבקות ובאגרוף. בשנת 1928 זכה באליפות סלובאקיה בהיאבקות לנוער וב- 1929 באליפות לבוגרים. בשנה זו זכה באליפות ארצו באגרוף ובאליפות בינלאומית בהתעמלות. בשנת 1942 עלה ארצה גוייס כמדריך להתגוננות עצמית בפלמ"ח ובפלי"ם וצורף להגנה ע"י יצחק שדה. בשנת 1944 הדריך אימי לוחמים בתחומי התמחותו: אימון גופני, שחייה, האבקות שימושית, שימוש בסכין, הגנות נגד תקיפה בסכין וקפ"פ - קרב פנים אל פנים בעזרת מקלות, שיטה שנלקחה מהמשטרה האנגלית. מעמדו של אימי התבסס כמורה לחינוך גופני וכאחראי לתחום ההגנה העצמית. עם קום המדינה התגייס אימי לצה"ל והמשיך את דרכו כמדריך ראשי לאימון גופני והגנה עצמית את תורת קרב המגע ייסד אימי בצה"ל על פי אימרתו: "הדרך הקצרה ביותר והמהירה ביותר", פיתח תרגילי הגנה נגד תקיפות שונות, והגנות נגד איום בנשק, הוסיף תרגילי ג'יוג'יטסו המתבססים על בריחים, לצורך שחרורים מתפיסות, חביקות, וחניקות. במשך הזמן הבחין אימי שחלק מתרגלי ההטלה ותרגילי הג'יוג'יטסו מורכבים ולא ניתנים לביצוע מיידי ע"י כל חייל, לכן התאים ושינה את התרגילים, כך שכל חייל יוכל לבצעם בזמן תרגול קצר. בשנת 1964 פרש אימי משרות קבע, אך המשיך להיות מעורב בפיתוח קרב המגע בצה"ל כל ימיו. באותה שנה הקים מכון פרטי בנתניה לקרב מגע..הדרכת האזרחים הוסיפה לקרב המגע מימד חדש. האזרחים שאלו שאלות נוקבות לגבי קרב המגע עצמו, ובמקביל חיפשו את הדמיון והשוני בין קרב המגע לאומנויות הלחימה השונות. התעניינות זו גרמה לגירוי המתאים להמשך פיתוח השיטה. אימי פיתח את השיטה על-פי העקרונות הבאים: א. "לא להיפגע". ב. "פעל לפי יכולתך, אך פעל נכון". ג. "השתמש בידע לפי הצורך". ד. "הדרך הפשוטה", שהיא "הדרך הקצרה ביותר והמהירה ביותר". על פי אידיאולוגיה זו פיתח אימי תרגילים פשוטים ויעילים המתאימים לכל אדם בכל גיל." לסיכום: אימי יצר את אומנות הלחימה קרב מגע במסגרת שירותו בצה"ל (וודאי שלא היה קיים שם משהו אחר שהוא "נתן לו אינטרפטציה"). מה שנעשה בצה"ל לאחר פרישתו של אימי מצה"ל ב-1964 ולאחר פרישתו של אלי אביקזר מראשות מדור קרב מגע בצה"ל ב-1987, זו, במקרה הטוב, אינטרפטציה של אומנות הקרב מגע של אימי. מאחר שלדבריך רוב מדריכי הקמ"ג במערכות הביטחון השונות כלל אינם מגיעים מרקע של אומנות הלחימה קרב מגע, אלא מאומנויות לחימה אחרות, אני מניח שיהיה נכון יותר לומר ששיטות הלחימה הקיימות היום בכוחות הביטחון אינן יכולת לשקף את אומנות הקרב מגע, ועל כן הן אפילו לא אינטרפטציה של אומנות הקרב מגע, אלא יצירה עצמאית ונפרדת. בברכה, אורי.
