Boycott against Strauss-Elite

[חלב מוקצף]

ולגבי מחלה

היה פה לא מזמן מישהו שנכנס באופן אקראי לפורום לבקש עזרה כי בתו חלתה. הוא לא ביקש עזרה בטיפול בילדה שתהיה מאושפזת בבית חולים רחוק מביתו אלא עזרה כספית להאכיל את המשפחה למשך חודשיים בזמן שהוא ואשתו עוזבים את עבודתם. מדובר בחודשיים. בפורומים אחרים הוא בפירוש דחה על הסף עזרה סוציאלית ורצה רק עזרה כספית. מודה ומתוודה שאמא שלי היתה מוכנה לתרום מזמנה (והיא עוד אמורה לעבוד ולפרנס את עצמה) וללכת לשבת עם הילדה בבית החולים איכילוב בזמן שההורים עובדים כדי להקל עליהם. אחרי שקראתי עוד קצת הודעות של האב בפורומים אחרים (אף אחד מהם לא קשור לעניין הטכני של טיפול בילד חולה או למה הוא כן יכול וזכאי לקבל ברמת הסיוע הסוציאלי אלא פורומים בהם אפשר אולי לפנות לכיס המרחם של אחרים) הבנתי שהוא לא מעוניין שיעזרו לו להשאר בעבודתו בחודשיים האלה ולהתמודד בצורה פרודוקטיבית עם הקושי. יותר פשוט שמישהו יקנה לו אוכל. זה הכל עניין של בחירה. אנחנו עשינו ויתורים ושינויים ארגוניים בחיינו כדי להתאים את עצמנו למצב הלא צפוי של מחלה. מה שלא עשינו, זה להוסיף הוצאות. לא היה לנו תקציב לזה. הסתפקנו ברפואה הציבורית וראי פלא - הטיפולים הסטנדרטיים עבדו גם בלי תשלום של כסף יקר לרופא מומחה פרטי שיגיד שצריך לעשות את אותו הטיפול בדיוק. זה כבר נושא לדיון אחר בעניין ״טיפול היתר״ בישראל, אבל הוא בהחלט קשור לחיים בצל סמלי סטטוס שנהוגים בישראל. בהולנד הרבה יותר קשה (עד בלתי אפשרי) לקבל כסף ל״שירותים מיוחדים״ מאשר בישראל. ההבדל בהשרדות הכלכלית בעקבות מחלה או כל בלת״מ אחר בחיים, הוא עניין תפישתי בעיקרו. אני בודקת בשבילך אם יש גבינות צאן אצל רמי לוי. עדיין מחכה לתשובה מהסוקרים שלי.

 

[Ricca]

כמה שאני מנסה להבין, לא הצלחתי..

מה הקשר בין השירותים הרפואיים והסוציאליים בהולנד, לבין קבצן בפורום תפוז, לבין המציאות הישראלית? ברמי לוי אגב, הכל פג תוקף, שתדעי לך. נסי לשלוח את הסוקרים ליינות ביתן או אושר עד. אני עדיין מרשה לעצמי להתפנק מידי פעם עם גרוייר מיובאת מהמכולת גבינות באבן גבירול. אני חייה על הקצה מבחינה כלכלית.

 

[Boston Guy]

עם המחזור של הסחורה ברמי לוי, כלום לא פג תוקף

תחיי לך בנעימים עם גבינת הגרוייר המיובאת שלך מבוטיק הגבינות - שמוכר בחודש את כמות הגבינה שברמי לוי נמכרת בשעה. ההודעה שלך היא פשוט הדוגמא הכי טובה לטענה ש"מחאת הצרחנים" על הבפלה מראה פשוט עד כמה הציבור מפונק ולא בוגר.

 

[Ricca]

אני מבינה שאתה את המליונים שלך עשית

כי אכלת רק טונה 3 ב-10?

 

[Boston Guy]

אני מאכיל, מלביש ומשכן 4 נפשות

סדרי העדיפויות בחיים שלי הם קצת יותר בסיסיים מגבינת גרוייר: אני צריך לממן את החינוך של הילדים שלי (הוצאות ישירות ועקיפות). אני צריך לממן את שרותי הבריאות של המשפחה שלי - גוף, שיניים, עיניים... אני צריך לספק להם גג מעל הראש אני צריך לספק להם בגד מתאים ללבוש - גם בשנים שהם גדלים ויש צורך במלתחה שלמה חדשה פעמיים בשנה (חורף וקייץ) - קומפלט כולל נעליים - כי המידות השתנו. אז את "המליונים" שלי אני בוחר להוציא שם - וזה מה שגורם לי לבחור בטונה 3 בעשר ולא בגבינת גרוייר.

 

[Ricca]

ואת כל זה אתה עושה בארה"ב נכון?

אני לא באמת מבינה על מה אתה מתווכח איתי. ברור שצריך להיות אחראי מבחינה כלכלית.. אבל אני צנצנת אם אתה בעצמך לא יוצא לחופשה מידי פעם, או קונה איזה גאג'דט. בארץ, טונה במבצע לא הייתה מקדמת אותך הרבה. במיוחד כשהעלויות שלה יקרות הרבה יותר אתה יכול לזלזל בתאווה שלי לגבינות (שעולות פחות מטל העמק באירופה), אבל אני עוד לא במקום הזה שאני צריכה להאכיל ילדים קטנים, וכרגע, לחסוך 70 ש"ח בחודש, לא נראה לי כמו משהו שיעזור לי לשלוח את הילדים שלי לאוניברסיטה בעוד 20 שנים.

 

[Boston Guy]

כמה הבדלים קטנים ביני ובינך - ויש מהמשותף

אני ואת לא נמצאים באותו "עשירון". גם במשפחה שלי שני המבוגרים עובדים, וההכנסה המשותפת שלנו שמה אותנו בעשירון אחר מהעשירון השביעי בארה"ב. לומר את האמת - אם היינו בעשירון השביעי לא היינו מסוגלים להחזיק מעמד ברמת ההוצאות הנוכחית שלנו אפילו שבוע. היינו צריכים להעביר את החיים לעיר הרבה יותר זולה ממה שאנחנו גרים בה כרגע, לחתוך עד העצם ברמת החיים שלנו ולפגוע בצורה אנושה בכמות הכסף שאנחנו כרגע חוסכים כדי לממן לימודים אקדמאיים לילדים וביטחון סוציאלי לנו לעת זיקנה. אני יכול להגיד לך שבשנים האחרונות רמת המחירים עלתה בצורה כל כך קיצונית, שהיכולת שלנו לצאת לחופשות "נוספות" מעבר ל"ביקור המולדת" השנתי בישראל ירדה לכמעט אפס. ושיהיה ברור - לו היינו ב"עשירון השביעי" - אין מצב שיכולנו להוציא כל שנה את מבול הכסף שנדרש כדי שהילדים (ואנחנו) יראו את סבא וסבתא "כל זמן שעוד יש את מי לראות". גם כך המאמץ הכלכלי הזה משכיב לי את התקציב לחודשים שלמים כל שנה. אז כדי להסביר לך שלצינצנת יש שלוש פינות: גם אנשים מעשירונים אחרים חיים בחשבון. אני מחשבן כל גלון דלק שאני שורף. אני מתכנן את הנסיעות השבועיות שלי באוטו כדי לא לבזבז דלק בנסיעות מיותרות. אני הגדרתי לי תקציב דלק חודשי - ואני משתדל לא לחרוג ממנו. וכשהדלק מתייקר - אני נוסע פחות ומגלח נסיעות לא חיוניות. הטרמוסטט של החימום אצלי בבית עומד כל החורף על מקסימום של 17 מעלות צלסיוס. ומכיוון שפה קר בחורף - מי שקר לו לובש סוודר בבית, ומתכסה בשמיכה עבה במיטה. זה חוסך לי 200$ ויותר לחודש בעלויות אנרגיה שהיה עולה לי לחמם את הבית ל 20 מעלות. בקייץ הדלקתי מזגן אולי פעמיים. למרות שיש כאן בבוסטון ימים שהם חמים ולחים כמו בתל אביב. אני עושה את הקניות שלי לפי מחיר ואיכות המוצרים - לא לפי BRAND. אני קונה מוצרים ג'נריים ו HOUSE BRANDS של חנויות זולות, אם האיכות נראית לי טובה. אני קונה תפוחי עץ למאכל במקבילה המקומית של "רמי לוי" ב 8 ש"ח לקילוגרם, ולא בסופרמרקט ליד הבית שבו הם עולים 15 ש"ח לקילוגרם. לי הם נראים בדיוק אותו דבר. אין לי אייפון (לאישתי דווקא יש...). אני לא אשדרג את הטלפון שלי עד שהנוכחי יהיה בן שנתיים והחברה הסלולארית תיתן לי הנחה משמעותית על השידרוג. התנתקתי מהטלויזייה בכבלים. זה היה יקר מדי ולא הרגשתי שאנחנו מקבלים תמורה מתאימה לכסף. אנחנו קולטים טלויזייה מאנטנה רגילה ודרך האינטרנט. את הטלפון בבית אני עושה דרך האינטרנט עם ספק VOIP כך שלמעט מיסי מדינה (כ 4 דולר בחודש) אין לי דמי מנוי או תשלום על שיחות. אחנו משתדלים להיות סופר מחושבים ביציאה לאכול בחוץ - פעם היינו עושים את זה הרבה יותר, אבל בשנה האחרונה אני חושב שהממוצע הוא פעם בחודש (למעט הביקורים בישראל). אז מה אנחנו עושים עם "כל המיליונים"? אנחנו חושבים, בניגוד אלייך, ש 70 ש"ח בחודש, כל חודש, במשך 20 שנה - יהפכו ליותר מ 20,000 ש"ח בסוף התקופה. ובמחירי שכר הלימוד האוניברסיטאי בישראל היום - זה מספיק לשנת לימוד וחצי. כן - אני אקנה לפעמים צ'ופר. אני אוהב פרמזאנו רג'יאנו אמיתי, ולא את התחליף האמריקאי האנמי. במאמר מוסגר: מה שמצחיק הוא שגבינת פרמזן מיוחסת שמיובאת מאיטליה עולה בקוסטקו (מן חנות מחסן) בארה"ב בדיוק חצי ממה שהיא עולה באיטליה ובשאר אירופה. בדיוק כמו שבקבוק יין צרפתי טוב עולה לי בארה"ב פחות ממה שהצרפתי שלם בשבילו בסופרמרקט בפאריז. משום מה, לא האיטלקים ולא הצרפתים מוחים ברחובות על זה שהייצוא שלהם נמכר בארה"ב בפחות ממה שהוא עולה להם בתוך מדינתם.

 

[forglemmigej]

אתה לא חושב שיש הבדל בשווקים

אתה אומר שמוצרים צרפתים או איטלקים זולים מאשר במדינות המוצא (בוא נוציא את ישראל מהמשוואה היא שחקן קטן מדי) אבל אם יבוא יצרן צרפתי וינסה למכור באותו מחיר כמו בצרפת יראו לו ישר את הדלת , קראתי בדה מארקר שהרשתות באמריקה לוחצות על היצרנים להוריד מחירים אם הם רוצים להשתתף בשוק , לוחצים חזק מאד. גרמניה למשל מדינה מאד זולה באופן יחסי למדינות אחרות ביבשת מכל מיני סיבות, אבל היא יכולה להרשות לעצמה את זה המשותף לגרמניה ואמריקה זה שוק ענקי . באשר ליתר המרווחי בטחון אני לגמרי מסכימה איתך ואלו החלטות מאד מושכלות, רק מזכיר לי את בשביס זינגר שתמיד ראו אותו עם סכומי כסף מזומן ענקי בכיסים ושאלו אותו מה הסיפור אז הוא אמר אף פעם אי אפשר לדעת מתי יגרשו אותי אז שאהיה מוכן..

 

[Ricca]

בקבוק יין טוב עולה באיטליה 5 יורו

וגם פרמזן עולה בערך כמו טל העמק. לא יודעת מאיפה אתה מביא את המחירים שלך.. אגב, גם יוקר המחייה באיטליה עלה בצורה מחרידה עם השנים, וגם שם היו מחאות. לגבי ארה"ב אני מכירה נתונים אחרים על רמת החיים מהמשפחה שלי . אצלם רק בן זוג אחד עובד, יש להם בית, הם יוצאים לחופשות ומגדלים ילדים ברווחה. אבל אולי הם לא מייצגים.. בכל מקרה אם עשירון שביעי, שעובד כמו חמור, מוצא את עצמו צעד אחד מהעוני גם בארה"ב אז גם השיטה אצלכם דפוקה. מה עושה מי שנמצא בעשירון חמישי? חי באוהל? ומי שנמצא בעשירון שלישי? אוכל קליפות עצים?

 

[Boston Guy]

אותו "יין טוב" יעלה בארה"ב 4 יורו.

ראיתי אילו יינות נמכרים באיטליה ב 5 יורו לבקבוק. הענין הוא נורא פשוט: יין מקליפורניה נמכר בחוף המזרחי באותם רמות מחירים של יין מאיטליה, או יין מצרפת, או יין מאוסטרליה. ואם רמת המחיר של יין מאותה "רמת איכות" או מוניטין היא 7$ לבקבוק - זה מה שיעלה גם היין האיטלקי. משפט כמו "פרמזן עולה כמו טל העמק", לכאורה כורך את כל הגבינות שיש את המילה "פרמזן" בשם שלהן - הוא קצת תמוה. זה בערך כמו להגיד "חומץ בלסמי תעשייתי" ו"חומץ בלסמי טראדיציונאל" באותו משפט - כשהראשון עולה יורו לליטר והשני עולה 100 יורו לליטר. יש פרמזן ויש פרמזן. ואלא אם כן המחיר של טל העמק הגיע ל 30-40 יורו לקילו - אני לא יכול להשוות בין "טל העמק" ופרמזאנו רג'יאנו סטראוואקיו. ולשאלה האחרונה שלך: הם עושים בדיוק מה שמקביליהם עושים בישראל. אני לא בא להגן או להצדיק את השיטה האמריקאית - כי זה בכלל לא קשור לאמריקה, או ישראל, או טורקיה. זה די אוניברסלי בעולם המערבי: אנשים שרוצים לחיות ברמת חיים שהיא הרבה מעל להכנסתם - ומתרעמים על כך שזה לא ניתן. תרבות הצריכה שבה אנחנו חיים משדרת לנו בכל ערוץ אפשרי שאנחנו צריכים להרגיש רע עם עצמנו אם לא נחיה כמו אנג'לינה ג'ולי.

 

[סלסרו]

לוקא טוען אחרת

 

[Ricca]

ובארץ 89 ש"ח. במבצע..

 

[airdene]

אפשר להאיר זווית אחרת של המחאה?

כלומר, בלי שתשפוך עלי את מטר הבליסטראות שאתה בד"כ מרעיף על המסכנים שנקלעו לכוונות הירי שלך? או.קיי, תודה. אז ככה, במאמר מוסגר אציין שאני מבין/מסכים/מקבל וכיו'ב את סולם העדיפויות שציינת. יתרה מכך, עקב אי אילו תקלות עסקיות בשנים האחרונות, לא רק שאני מבין אותן תאורטית אלא שאני נאלץ כרגע להתחשב בהן על בסיס יום יומי. אז נכון שהמחאה נגד מחירי מוצרי פרימיום מצחיקה עקרונית. הרי מי שיקר לו שימנע מרכישתם ויקנה תחליפים זולים יותר. מה יכול להיות פשוט מכך, לא? אז זהו, שלא. מה שקורה בארץ הוא שהיצרנים הגדולים עשו יד אחת עם המשווקים הגדולים ומחקו את התחליפים. כלומר מנעו מהם שטחי מדף והעיפו אותם מן השוק. גם רמי לוי בקומבינה הזו. כיום כאשר נכנסים לסופרמרקט בישראל אי אפשר למצוא את מוצרי המתחרים הזולים מוצגים למכירה. נקודה. את אלו אפשר למצוא רק בחנויות המתמחות בשווקים החרדים והערבים. לכל רשת סופרמרקט יש היום את מותג הבית, זה האמור להוות תחליף זול למותגים המפורסמים. אממה, כוחם המונופוליסטי של רשתות השיווק גדול עד כדי כך שמיד עם התבססות מותג הבית שלהם בקטגוריה חדשה הועפו בשלב הראשון כל המתחרים החלשים/עצמאיים אל מחוץ לחנות. המותגים שזכו להישאר על המדפים שייכים ברובם לתאגידי ייצור מזון/מוצרי מכולת המחזיקים בנוסף אליהם גם מוצרים אשר המשך החזקתם , לדעת חברות השיווק, הכרחי לקיומה של החנות. בשלב ב' מחירי מותג הבית של רשת השיווק, זה שבשלב א' התחרה במחיר הזולים, מועלה לכדי הפרש אג' בודדות ממחירי מותגי הפרימיום. זה קורה בקטגוריה אחר קטגוריה. זו הסיבה שהצטרפתי לחרם על שטראוס. ילדי בכל מקרה אינם צורכים את מוצרי המתיקה שלהם על בסיס קבוע, אבל, שבירת השיטה החזירית, תעבוד עבור כולנו בכל הקטגוריות. וחוצמיזה, רק שתדע, מחירי המזון פה מטורפים לחלוטין. היות שאני טס כל חודשיים לאנגליה לשבועיים שלושה אז יש לי, לפחות בשנה וחצי האחרונות, בסיס טוב להשוואות. אם הייתי יכול הייתי עורך את כל קניותי באסדה או טסקו.

 

[Boston Guy]

אז הולכים לקנות בחנות היותר זולה

לחנות שבה אני קונה הרבה מהמזון שלי קוראים MARKET BASKET, אבל הסטודנטים העולצים בקיימבריד'ג מסצ'יוסטס הדביקו לה שם "חיבה" - MARKET CASKET. הם טוענים שגם הקונים וגם המוכרים נראים להם כמו זומבים - אנשים אפורים וכבויים. חצי מהקונים משלמים בקופה במה שפעם היה נקרא FOOD STAMPS (קצבת סעד). אבל בדיוק כמו אצל רמי לוי - החנות תמיד מלאה בקונים. כאלו שרוצים למתוח עוד קצת את הגרוש שלהם. ההורים שלי, עד שתש כוחם, היו עושים את כל הקניות שלהם בשווקים בתל אביב. לא חושב שהם קנו ירק או פרי בסופרמרקט עד היום שבו הרגליים שלהם התחילו לסרב פקודה. בביקור האחרון שלי בישראל עברתי בשוק מחנה יהודה בירושליים. עברתי גם בשוק הכרמל בתל אביב. שניהם עדיין קיימים - ונראים היום הרבה יותר יפים ונקיים ממה שנראו בילדותי. היו שם דוכנים עם ממתקים זולים מכל העולם - זיהיתי שם יצרנים ממזרח אירופה, ראיתי מוצרים של יצרנים מברזיל... המוצרים קיימים בשוק הישראלי. וזולים. אנשים רוצים למחות? אדרבא: שיקנו בבני ברק. שיקנו בשוק. שייתאגדו ויקימו חנויות קוארפרטיביות שיתנו שטח מדף ליצרנים הזולים יותר. אבל זה לא מה שהמחאה רוצה.. המחאה רוצה שדווקא ה"פסק זמן" (מותג ספציפי) ימכר יותר בזול דווקא בסופרמרקט ליד הבית.

 

[airdene]

הלוואי והפתרון היה מעשי, אבל עבור רוב

הישראלים הוא איננו. הקרטלים ששולטים בשוק הישראלי שחטו את החנויות המתחרות ברשתות השווק. זה מה שנדמה לי שקשה לך להבין. ברדיוס של 30 ק"מ מהבית שלי, והמצב הזה דומה עבור רוב הישראלים החיים בפריפריה, אי אפשר למצוא תחליף זול יותר לרשתות השיווק. כן, וזה כולל גם את מחנה יהודה. תאמין לי שבדקתי את השוק הזה לאורך תקופה ארוכה. היות שאינני רוכש ממתקים תדירות איני מכיר את הממתקים עליהם אתה מדבר אבל, כשזה נוגע לסל המוצרים אותם אנו כן קונים בקביעות, המחירים שווים או יקרים יותר מאלו המוצגים ברשתות השיווק הגדולות, תוסיף לכך את עלות הדלק והחניה, (לא, אין תחבורה ציבורית השווה מבט שני בפריפריה, אז אתה יכול לחסוך את זמנך בעניין זה), ומחיר הקניה בשוק יקר יותר. מה שכנראה קורה הוא שלתאגידי המזון, היצרניים והסיטונאים גם יחד, יש שלוש רשימות מחירי הפצה. היקרה ביותר היא זו הנגבה מחנויות עצמאיות הממוקמות בריכוזי היהודים החילוניים/דתיים לאומים, השניה היא זו הניגבת מרשתות השיווק הגדולות, האחרונה והזולה ביותר היא זו הניגבת מחנויות המשתייכות למגזרים יחודיים בעלי כוח התאגדות וריסון קולקטיבי. כלומר הערבי והחרדי. הבעיה עם קניות בחנויות הערביות באיזורנו היא בעית הביטחון האישי, מה לעשות ומדי פעם ישנם אי אלו ערבים המחליטים לדקור/להצית/לדרוס את היהוד. והבעיה עם קניות בחנויות המשתייכות למגזר היהודי היא שסל המוצרים המוצע שם מכסה רק כמחצית המוצרים שאנו צורכים, המחצית השניה יקרה רצח עקב טירוף הכשרויות היחודיות לכל כת וכת. בשנתיים האחרונות, נאלצתי לההיפך לטקטיקן קניות לא רע, אבל בכלזאת, תאמין לי שגונבים פה ללא שמץ של בושה. בכל פעם שאני פוסע לתוך אחת מחנויות אסדה (רשת הבת של וולמרט באנגליה) או טסקו, (ואנגליה להזכירך, יקרה ביחס לארה"ב), אני מתעצבן בשקט. אפילו ממרח חומוס, ראבאק, זול יותר שם מאשר בישראל. (ואנחנו אפילו לא אוכלים את החומוס שנמכר ברשתות השיווק בארץ, גם כי המרקם החלקלק מגעיל אותנו וגם בגלל כל החומרים המשמרים), ובאנגליה אתה יכול למצוא חומוס טרי, אורגני, עם תאריך תפוגה הגיוני (יומיים/שלושה ולא כמו בישראל בעוד שלושה שבועות) בפחות מחצי המחיר של חומוס תעשייתי מלא שמן דקלים וחומרים משמרים. וזה רק החומוס. תאמין לי שמצאתי המון סיבות להתעצבן בכל קטגוריה. אבל, מחירי המזון הם רק חלק מהסיפור, כשמסתכלים על התמונה הכוללת מבינים שחבל על העצבים כי גם על הטיפול בהתקף הלב שיביאו העצבים האלו יחייבו אותי מחיר מופקע. אני כבר מזמן מחכה שזוגתי תסכים להתחפף, ברגע שהיא אומרת כן אני מזמין מכולה.

 

[Immigrant]

 

[Boston Guy]

אני חי בארה"ב וקונה ב"רמי לוי"

או, יותר נכון, במקבילה המקומית לרמי לוי - שבמסצ'יוסטס. אחי שחי בישראל בהחלט קונה כמעט בלעדית ברמי לוי - ממרומי ה PHD בניהול שלו והתואר השני במדעי המחשב של אישתו, ואינו רואה בזה שום בושה ושום פחיתות כבוד. זה שאת רואה בקניה שם פחיתות כבוד מעיד יותר עלייך מאשר על האנשים שקונים שם.

 

[Ricca]

כנראה לא הייתי ברורה..

אני לא רואה שום בעייה ברמי לוי.. גם אנחנו קונים שם. אני כן חושבת שזאת בעייה, שאתה מרוויח משכורת מאוד מכובדת וגבוהה מהממוצע, ועדיין *חייב* לקנות ברמי לוי, ולא יכול להרשות לעצמך לקנות מידי פעם גבינות באיזו מעדנייה.

 

[Boston Guy]

שאוסיף לך קוויאר בלוגה על הטוסט מלבה?

בואי נתייחס שניה לאותו זוג צעיר וקשה יום שאת מצירה על מר גורלם: כמה אייפונים (הכי מודרניים ויקרים) יש לאותו זוג צעיר שעליו את מדברת? לאיזה סכום מגיע החשבון הסלולארי שלהם כל חודש? לאיזה סכום מגיע חשבון הטלויזיה בכבלים \ אינטרנט שלהם כל חודש? מתי בפעם האחרונה הם השתמשו בתחבורה ציבורית - נסעו באוטובוס או ברכבת? כמה קילומטרים הם נוסעים ברכב פרטי כל חודש? כמה מחשבים \ אייפדים \ טאבלטים \ טלויזיות יש להם בבית - וכמה זה יוצא "פר גולגולת"?

 

[Ricca]

אני אענה לך בשמחה על כל שאלה - אם תסביר לי

ממתי אינטרנט או סמארטפון זה מותרות. אז בוא לא נדבר על זוג היפותטי, בוא נדבר עלי! אני ממש לא על סף רעב פה. בסה"כ הכל טוב. אני פשוט יודעת שאם אחד מאיתנו יאבד את העבודה, ואם נרצה לעשות ילדים, לא יהיה לנו ממה לחיות.. ועצוב לדעת שזה מצבן של לא מעט משפחות בארץ. מבלי לפרט יותר מידי, לי אין אייפון, או טאבלט, יש לי את אותו הלפטופ מתקופת הלימודים שנקנה עח"ש ברלוסקוני באיזה פרוייקט מחשב לכל ילד, ועוד לפטופ משומש שקיבלתי מתנה מאבא של בן הזוג שלי. לו יש לפטופ מהעבודה. לבן הזוג יש אייפון 3, בחבילת חיוב זיכוי דרך העבודה. משלמים קצת פחות מ- 300 על שני המכשירים והשיחות. אני נוסעת באוטובוס לעבודה בכל בוקר וחוזרת באוטובוס כמעט כל ערב, לפעמים אני בוחרת ללכת שעה וחצי ברגל בשביל הכושר, ולפעמים יש לי טרמפ... כשגשום מר בחור מסיע אותי לעבודה עם הרכב חנוכה שלו. אם היינו צריכים להחזיק רכב לבד, לא היינו יכולים לחסוך היום. עכשיו תבין.. אנחנו מרוויחים מ-ע-ו-ל-ה! באמת, לא שאני רוצה להתרברב, אבל אנחנו נחשבים עשירון שביעי (חמסה חמסה חמסה) שנינו אקדמאים שעובדים במקצוע, יש בונוסים, יש ימי כיף, מתנות בחגים.. אני באמת לא יודעת איך אנשים בעשירונים נמוכים ממני, יכולים לממן ילדים, או לחיות שלא בעוני. ממה שאנחנו חוסכים בחודש, לא היינו מצליחים להאכיל ילד. אם נוותר על הכבלים, נחסוך 200 שקל בחודש. אפילו חתול לא היית מאכיל בסכום הזה. אני אומרת לך, שבאיטליה, עם מלגת מחייה מהאוניברסיטה, כשעבדתי פחות מרבע משרה, לא הייתי מתחשבת בסופר כמו היום. זה אבסורד.