זו לא שאלה פשוטה
כי אני צריך לבודד את אלמנט השחיקה שעשה לא מעט לי אישית, ב 35 שנות האזנה ר ב ה לשתי אלו: ATH ו MEDDLE אני לא מתיימר בכלל לומר מה "יותר טוב" כי שניהם מן הסתם מדהימים. אני גם לא מקבל טיעון מגוחך שאחד מהם "בשל יותר" בשל MY ASS - האלבום הכי פחות בשל של פינק פלוייד הוא זה שאני אוהב הכי הרבה (הראשון). אלו תקליטים עם קונספט דומה. צד אחד של שירים, צד אחר - כל כולו יצירה אחת (להזכיר לצעירים - במקור אלו היו תקליטים, ולתקליט שני צדדים) כאמור אין לי דעה נחרצת מה "יותר טוב" - אבל אם להתייחס להתרשמויות, רגשות, תחושות, ושאר עניינים סובייקטיבים, אז הנה מה אני חש: אני מעדיף את היצירה הארוכה ב MEDDLE זו הנקראת ECHOES על היצירה הארוכה שנקראת AHM. עניין אישי לחלוטין. היא עובדת עלי טוב יותר, היא משכנעת אותי והיא מרגשת אותי יותר. אני "מאמין לה" בזמן ש AHM לא כל כך משכנעת.... אותי. אבל אני מעדיף את "צד השירים" של ATH על "צד השירים" של MEDDLE וזה די ברור לי. צד השירים של AHM זו הפסיכדלייה במייטבה, לירית ועמוקה, נוגעת במקום של ההזייה ושל ההשראה. פשוט שירים מדהימים וזה כולל אפילו את ה"תרגיל" של ארוחת הבוקר שהוא עלק פחות שיר מן האחרים. השירים ב MEDDLE גם הם טובים, הם לא לוקים בחסר ואין איתם בעייה, אבל הם לא ממש נוגעים במרכז ההווייה האישי שלי. הם רק מתנגנים להם שם.. וכן - הם יפים, אבל לא יגרמו לי להזיל דמעה (כמו FAT OLD SUN) , לחוש צמרמורת (במו IF) או לעוף (SUMMER 68 או מה שלא קראו לזה) ...