A Passion Play

יש טעם בשאלה הזו

מה יקרה אם בעוד עשר שנים מישהו ייתקל בראיון עם פלאואר קינגז שבו הם יגידו "לפני עשר שנים הוצאנו אלבום X ואנחנו לא ממש אוהבים אותו". זה ישפיע על ההחלטה הצרכנית של הבן-אדם. זה ישפיע מפני שאנחנו מייחסים חשיבות למה שהמוסיקאים אומרים על המוסיקה של עצמם. אין מה לעשות. לדעה של איאן אנדרסון יש משקל. אי אפשר להתעלם ממנה. זו לא הדעה היחידה בעולם, וכמובן שיש גורמים מאזנים ומקזזים, אבל חשוב לשמוע אותה. אנשים מתייחסים אליה ברצינות, וזה היה ברור מאוד לכל מי שצפה אז לוידאו-צ'אט של וואלה והופתע לשמוע אותו יורד על עצמו.
 
אין טעם בשאלה הזאת

כי שוב, אתה עונה עכשיו על שאלה אחרת. תעקוב אחרי מה שאתה בעצמך כותב. אתה שאלת אותי מה היה קורה אולי הם היו אומרים שהאלבום גרוע בזמן שהם מוציאים אותו, לא עשר שנים לאחר מכן. לדעה של איאן אנדרסון יש משקל בתור היוצר, אבל אני חושב שלדעתו של מישהו שאתה מעריך בתור צרכן מוסיקה עם טעם חופף לשלך יש יותר משקל, ואם הוא יגיד "עזוב את מה שהוא אמר, זה אחלה אלבום", זה ישכנע יותר.
 
אין שחור-לבן במציאות שלנו

"אתה שאלת אותי מה היה קורה אולי הם היו אומרים שהאלבום גרוע בזמן שהם מוציאים אותו, לא עשר שנים לאחר מכן" שאלתי אותך - סירבת לענות. אז ניסיתי לשאול שאלה אחרת - שוב סירבת לענות. אתה פשוט סרבן - לא מוכן להודות, לא מוכן לשתף פעולה. "אני חושב שלדעתו של מישהו שאתה מעריך בתור צרכן מוסיקה עם טעם חופף לשלך יש יותר משקל" כל מקרה לגופו. יש מקרים בהם האמן מאוד משפיע, ויש מקרים בהם האמן משפיע מעט מאוד. אבל לאמן תמיד יש השפעה, בדיוק כפי שלדעתו של מישהו בפורום זה יש השפעה כלשהי.
 
שום דבר לא משפיע עליך

אתה ממש כל-יכול....שום דבר לא משפיע עליך. פרסומות, תעמולה, חוקים, משפחה, חברים, שכונה, מזג אוויר - אתה ממש יצור אוטונומי שלא מושפע מכלום... אתה עובד אך ורק על עצמך. אם סטולט היה מתגאה באלבום מסוים, היית מתייחס למה שהוא אומר ברצינות. אולי לא מתאבד על זה, אבל מתייחס בהחלט. עובדה שאתה קורא ראיונות איתו, מקשיב למה שהוא אומר באלבומים וקורא את הליריקה. כל מה שהאיש עושה - אתה מתייחס אליו. אין כזה דבר "לא משפיע עליי בכלל". יש לך מודע, תת-מודע ולא-מודע. אתה בכלל לא יכול לדעת לאן זה הולך. סביר להניח שזה משפיע עליך - זו הנחת העבודה. עד כמה זה משפיע? קשה מאוד למדוד.
 
זאת הפרשנות שלך

דבר אחד אני יכול להגיד לך: בחיים לא ישבתי לקרוא ראיון של רויינה סטולט.
 

orbiti

New member
נכון, אי אפשר להתעלם

אבל ההשפעה, לפעמים, לא מגיעה בכיוון שאליו התכוון המשורר. אם איאן אנדרסון, למשל, טוען שהאלבומים האחרונים שלו מעולים, ואני מאזין להם וחושב שהם ממש גרועים, זה די מבהיר לי שהדעה שלו כמבקר מוזיקלי ממש לא מתאימה לי, ואין לי שום סיבה להסתמך עליה. אז נכון, אני לא יכול למחוק אותה מהתודעה, וסביר להניח שתהיה לה השפעה על ההתרשמות הראשונית שלי מהאלבום אבל ברגע שהאזנתי לאלבום הרבה פעמים, החוויה של האלבום הופכת להיות הרבה יותר משמעותית עבורי, והציפיה הראשונית די נשכחת. לעיתים מאד קשה לנער את הציפיה, זה נכון. ביקורות שאתה ואחרים כתבתם בפורום על The Lamb של ג'נסיס, גרמו לי להתנער מהאלבום הזה למשך תקופה ארוכה, אך בסופו של דבר, כאשר בכל זאת נכנסתי אליו, גיליתי שמדובר (לפחות בדיסק הראשון) באלבום שכולל לא מעט רגעים יפהפיים, שהפכו למרגשים מאד עבורי. הנקודה המרכזית: אי אפשר לבטל את השפעת הסביבה עליך בכל אספקט של החיים, אבל הסינון הפנימי שלך הוא הדבר המשמעותי ביותר.
 

B a z a

New member
../images/Emo46.gif../images/Emo31.gif

לא הייתי קונה אלבום של רדיוהאד בשום מקרה
 

B a z a

New member
גם את סולסטיס אני לא מתכוון לקנות

פשוט לא הסגנון שאני אוהב
 
לקוראי מגזין גיטר וורלד

On reflection, the album is a bit one-dimensional. It's certainly not one of my favorites, although it has become something of a cult album with some fans." Ian Anderson, Guitar World, September 1999
 
אתה חושב שלאנשים שאוהבים את האלבום

כלומר, מי שפתח את השרשור הזה, איכפת שאיאן אנדרסון לא אוהב אותו? התשובה היא פשוטה, והיא מתחילה באות ל'.
 
למעלה