A Passion Play

[Rudess]

A Passion Play

יופי של אלבום.

 

[קלוץ123]

ג'ורדן רודס

קלידן טוב

 

[בובה נועה]

בוטנים אמריקאיים

מפילים סתימות.

 

[MajorWinters]

מזל טוב..

 

[אורי ברייטמן]

לא בהכרח

אפילו איאן אנדרסון לא אוהב אותו

 

[שיר דויטש]

איאן אנדרסון גם בכלל לא אוהב פרוג

רמי, תסגור בבקשה את הפורום.

 

[אורי ברייטמן]

אל תהיה שיר דויטש לרגע

איאן אנדרסון *מאוד* אוהב את "אטום כמו בלוק", אז הנה לך. גם את 'אקוואלאנג' הוא אוהב, אז הנה לך. (לסגור את הפורום? הממ....)

 

[orbiti]

אקוולאנג הוא לא אלבום פרוג

אולי למעט הקטע My God, אין באלבום הזה שום חיבור של רוק עם מוסיקה קלאסית. זה אלבום בלוז-רוק, עם השפעות של פולק. אגב, אחרי שאמרת בעבר את העניין, בדקתי את העניין עם פשן פליי, ומעולם לא מצאתי עדות לכך שאנדרסון לא אוהב את האלבום הזה. אשמח אם תביא איזו הוכחה לכך.

 

[אורי ברייטמן]

זה נורא מצחיק

לא רק שמצאתי ראיונות ברשת שבהם הוא אמר את זה שוב ושוב, אלא שהוא גם אמר את זה כאן בישראל, ב"וידאו-צ'ט" שהיה לו אצל וואלה. לא אשכח איך אחרי שהוא אמר את זה, אנשים בצ'ט זעקו בלהט "ברייטמן צדק!!". זה היה נורא מצחיק. בראיון הזה הוא אומר כך (כי אין לי כוח למצוא את הראיון המקורי כרגע): Passion Play, on the other hand, was a bit serious and probably failed for a lot of people because it was too serious. It was too downbeat. It didn't have the humor and the sort of self-deprecating standpoint of Thick As A Brick.

 

[orbiti]

אני חושב שלא הבנת אותו

אנדרסון מנסה בראיונות האלו, להסביר את הכישלון המסחרי של האלבום. הוא מבין שהאלבום היה קשה יותר להאזנה מאשר בריק, ולכן הוא נכשל. הוא לא אומר שהאלבום גרוע בעיניו, או משהו בסגנון הזה. חוץ מזה, אמנים לעולם לא יהיו אובייקטיביים לגבי היצירות של עצמם. אם תחפש ראיונות עם אנדרסון במשך השנים, תראה שהוא התלהב מאד מאלבומי שנות השמונים המזעזעים של ג'תרו טאל, אפילו הרבה יותר מאקוולאנג וכו'. כאמור, דעה של אמן על היצירה של עצמו בד"כ קשורה לדברים שאינם המוזיקה עצמה: האווירה באולפן בזמן ההקלטות, מצבו הנפשי של האמן ושל חברי הלהקה וכו'. ג'ון לנון, למשל, טוען שסרג'נט פפר ואבי רואד הם אלבומים גרועים, האם זה מפריע למישהו לטעון שהם אינם יצירות מופת?

 

[אורי ברייטמן]

אז תקרא את זה

On reflection, the album is a bit one-dimensional. It's certainly not one of my favorites, although it has become something of a cult album with some fans." Ian Anderson, Guitar World, September 1999

 

[אורי ברייטמן]

לא התכוונתי לומר שאקוולאנג זה פרוג

התכוונתי לומר שלמר איאן אנדרסון יש טעם בכלל לא רע באלבומים של ג'טרו טאל.

 

[אורי ברייטמן]

תראה איך אני עובד בשבילך כל הזמן

מצאתי את זה באתר הכי טוב על פשן פליי באינטרנט...

הנה מה שאיאן אמר, והנה האתר עצמו.

 

[שיר דויטש]

אני אפסיק אם אתה תפסיק

למי איכפת בכלל שאיאן אנדרסון כביכול לא אוהב את האלבום הזה?

 

[אורי ברייטמן]

לך בוודאי לא איכפת

אבל להרבה אנשים ממש איכפת. זה כאילו שתלך למסעדה, והטבח יגיד לך "אל תאכל את הסטייק, הוא יצא לי ממש חרא". האם תאמר לו "סליחה, אבל אני מזמין את הסטייק על אפך ועל חמתך?".

 

[שיר דויטש]

זאת אנלוגיה דפוקה ולא מקבילה בעליל

אז תסלח אם לא אתייחס אליה אפילו.

 

[אורי ברייטמן]

הנה אנלוגיה טובה יותר

בראיון לקראת צאת אלבומם החדש, מודיעה להקת אנגלגארד כי "האלבום שלנו הוא חד-מימדי ואנחנו לא ממש אוהבים אותו". האם תקנה אותו? כן / לא / מתלבט

 

[יניבש16]

אבל אנדרסון אמר את הדברים בדיעבד

ולא לפני צאת האלבום. וטבח שלא מרוצה מהסטייק שלו כנראה שלא יוציא אותו כמו אומן אמיתי שעבד במשך שנים על אלבום. אנשים משתנים והדיעות שלהם משתנות, במיוחד לגבי עצמם ופועלם. הביקורת העצמית של אמנים לגבי יצירתם היא גבוהה מאוד כמו שרואים בהרבה מקרים. אבל למה להתעסק בזה, למי בכלל איכפת שאנדרסון --בדיעבד-- חושב שפשן פליי לא היה טוב? למי בכלל אכפת שקינג קרימזון הייתה מפורקת ומלאת סיכסוכים כשליזרד יצא? זה רכילות נטו, ואין לזה שום ערך אמנותי. לפי דעתי שני האלבומים שציינתי עכשיו הם פאר היצירה של כ\אחת מהלהקות הללו. ותפסיק בבקשה לחפש אמת מוחלטת לגבי כל דבר ומצוא בסכוכית מגדלת צידוקים לטענות שלך ובו בזמן להתעלם מכל טענת נגד שמציגים לך.

 

[אורי ברייטמן]

תמיד זה בדיעבד

אנדרסון לא יכול היה לומר את דבריו *לפני* שהאלבום יצא, וגם לא יכול היה לומר זאת *בזמן* שהאלבום יצא. הוא היה יכול לומר את זה רק בדיעבד. בדרך כלל אמנים נמנעים מלהשמיץ את האלבומים שלהם, מפני שמדובר במוצר מסחרי שאסור להשמיצו (הבוסים מתרגזים כשהם קוראים דברים כאלה). אנדרסון אמר את מה שאמר על 'פשן פליי' ולדבריו אין משקל מוחלט. אם כותבים ביקורת על האלבום, התייחסותו של אנדרסון אליו היא רק פרמטר אחד מני רבים, אבל יש לה חשיבות לדיון. כבר הייתי במסעדות שבהן המלצר אמר לי "אל תזמין את זה, זה לא טעים - תזמין את המנה השנייה". לדעתו יש משקל רב, והוא נותן אותה כי הוא יודע שיש תחליף מהיר. אבל מוסיקאים לא יכולים להציע תחליף מהיר לעבודה האמנותית שלהם, כי הם לא ממש מסעדה. בכל אופן, אינני מתעלם מאף טענה בדיון הזה. לגבי 'ליזרד' - רכילות נטו על מצב הרוח של הלהקה לא תמיד משפיעה על התוצאה הסופית. אבל אם רוברט פריפ יגיד "ליזארד זה אלבום נורא ואיום", אז יש לדבריו משקל מסוים, ואי אפשר להתעלם מהם.

 

[epitaph]

ואם פריפ פתאום יאמר את זה?

אז פתאום דעתך עליו תשתנה ואתה לא תאהב אותו כמו פעם כי ככה פריפ אמר? (נצא מנקודת הנחה שכרגע אתה אוהב אותו).