אני אגיד לך מה מציק לי
ואל תיקחי את זה אישית ((אפילו להפך), זה פונה לכלל האוכלוסיה. פעם הפורום הזה היה מקום שאנשים זרים שהיו נכנסים אליו, היו מרגישים בו בנוח לשאול, לדבר להתייעץ. נכוןש הפורום הוקם כמין נותן תמיכה סרקסטית. הפתרונותש הוצעו לבעיות היו אמיתיים, אבל נאמרו לעיתים בנימה משעשעת ומבדחת כי, כפיש אפי כתבה, מותר לצחוק על הבעיות שלנו. פעם גם אנשים שלא מתוך הפורום הרגישו פה בבית. הרגישו פה נעים ונוח. היום, אני שכן מהפורום, לא מרגישה פה בנוח או נעים. הפורום הפך להיות פורום חברתי של אחלה, תרבות עיברית ועוד כמה. אין ליב עיה עם האנשים, יש לי בעיה עם מה שהופכים את זה. לא מזמן היה פה דיון ואני חושבת שאת קרן אמרת משהו על זה שזה לא נעים לשבת ושאחרים מדברים על בדיחות פרטיות. ככה אני מרגישה. ברוב השרשורים לפחות. ואת יודעת מה? אם זה היה הרגשה פרטית שלי, אז מילא. אבל אני יכולה לתת לך שמות של לפחות 5-6 מוותיקי הפורום שכבר לא נמצאים פה, או לא מרגישים בנוח להגיב פה, בשל הסיבות האלה. אז אולי אני סתם סנטימנטלית, ואני מתגעגעת למה שהיה בעבר. אני מבינה שאנשים באים והולכים, ושהפורום משתנה עפ"י האנשים. אבל הפורום הזה הפך להיות חממה נעימה לכמות מסויימת של אנשים שמכירים אחד את השני ממקומות אחרים והפכו את זה לפורום הקשקשת, לדברים שכנראה לא ניתן היה לתת להם ביטוי ב"פורומי האב" שלהם. זוכרת אתמול שכתבתי ששבעתי? לזה הייתה כוונתי. ושוב, זה לא ספציפית לאף אחד מהאנשים. יש פה אנשים מקסימיםש אני נהנת לקרוא ונהנת לשמוע את דעתם (ואת ספציפית אחת מהם). אבל אני כבר לא מרגישה את היכולת הזו לכתוב כל מה שרציתי או כל מה שאני רוצה או על כל הבעיות בחיי בפורום הזה. בחצי שנה האחרונה שההורים שלי עברו תהליך גרושים מזעזע ומאוד אלים לא הרגשתיב נוח לפנות לפורום. לא היה לי נעים להפריע לקשקשת. או לכתוב משהו שלא אקבל עליו תגובה כי זו בעיה, ואתם הרי קוראים רק מה שחבריכם חושבים, אלא אם זה הפך לשרשור ממש גדול. זה לא ההרגשה שצריכה להיות למישהו שבא מתוך הפורום. ואם זו ההרגשה שלי, אני לא יכולה אפילו לחשוב מה ההרגשה של קורא חיצוני.