...

[hillelg]

ורש"י במקום

(ועוד רבים) אומר שמדובר דווקא ב"גלוי העין", "פתוח העין" (בעל הראיה הטובה - החוזה - הנביא), ומביא ציטוט מהמשנה "עד שישתום ויסתום ויגוב".

 

[אוֹחַ]

כן, רק שזה סותר כמה מדרשים אחרים,

וכזכור:

 

[hillelg]

א. פשט יכול לסתור דרש, כידוע

ב. דעת רש"י אינה הדעה היחידה. ג. אני לא יודע אם לבלעם היתה חסרה עין, אבל אולי הוא גם היה צולע.

 

[אוֹחַ]

"נופל וגלוי עיניים" - בדיוק,

כמה מקרי, בפס' שאחריו. אז למה לא "נופל ושתום עיניים"? ואל תברח לדרש (ראה פסקה א' למעלה).

 

[hillelg]

הו הו!

ולמה "הן עם כארי יקום", ומיד "וכלביא יתנשא"? למה לא "כארי יקום וכארי יקום", או בכלל רק אחד מהם? ולמה "כי לא נחש ביעקב" ו"לא קסם בישראל"? אז מצד הדרש - כר מצויין לדרשות (שגם בהן יש אמת, מזוית שונה); ומצד הפשט - יש כאן חזרה (עם גיוון סגנוני ובניואנסים של משמעות) על דרך השירה, ודווקא זה המוכיח את דברי רש"י: שתום העין מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. שלושה ביטויים, שמעבירים את הרעיון הכללי. [אבל אפשר לפרש אחרת, כמובן. אפשר לומר ש"שתום" זה "סתום", כלומר, שראייתו (גם הנבואית) אינה מלאה, וגם כש"מחזה שדי יחזה" הרי הוא "נופל וגלוי עינים", כלומר: אינו כמשה, "אשר ידעו ה' פנים אל פנים". אבל הראשון נראה עיקר.]

 

[אוֹחַ]

לא-לא-לא!

"נופל וגלוי עיניים" הוא מקביל ל"מחזה שדי יחזה", ולא קשור לפס' שלפניו. אבל, כמו שאמרת, הכל אפשר לפרש אחרת. ולכן:

 

[hillelg]

לא מקביל בהכרח, אבל ההקשר מתאים.

והאמת ש:

 

[חוכא האִטלולי]

ב"אבן שושן" שתום=פתוח

וכן, לחיזוק הקביעה שזהו המשמע של שתם, ישנה המילה "שסתום" = שתם(=פתח) + סתם (וזו אכן תכלית השסתום, לפתוח ולסתום).

 

[אוֹחַ]

eסתום? נו, eוין. ו../images/Emo51.gif

 

[אטיוד5]

ולפיכך ...

שנטוע הוא שנט+נטע? שחזור הוא שחז+חזר? שעטנז הוא שעט+ענטז? בקצור, לא נראה לי. יותר נראה לי שסתם=שתם. לא חסרות דוגמאות של ש=ס. פרש=פרס. תפס=תפש. שלש=סלס ('צאל כל ילד בן ארבע) ומאיפה צץ לו השרוול? אה, ממתחת.

 

[חוכא האִטלולי]

סליחה ומחילה, כבודו.

עם כל הערכתי לידיעותיך המופלגות בלשון, שאין עליהן חולק, למעט מה-שמו, אבן-שושן אחד, עדיין מקנן בי שמץ שמצו של ספק, אולי, אולי, באמת אולי, הצדק בכל זאת עם אותו... נו, שכחתי כבר את שמו.

 

[אטיוד5]

כן, בדיוק כך - אולי.

ואולי לא. כתבתי מה נראה לי מתוך הידע הילידי והרגש הילידי שלי. בדיוק כפי שהינך רשאי ואכן גם רושם מה נראה לך ולמומחים אחרים. ולפעמים, לא הפעם, אני אכן מצטט את אבן שושן או את גושן או את לוח הפעלים השלם או מקורות אינטרנטיים כלשהם. בכל העיניינים האלו אני סתם אחד מהרחוב. לא בר סמכא. אינני בלשן ואינני מומחה לשפה העברית. לא התיימרתי מעולם להיות. אם זה פורום מקצועי, אז סליחה ומחילה בפני כבודו שחמתו קפצה עליו במקרה כזה בצדק. יאמר נא לי אדוני - האמנם פורום מקצועי הוא כאן? כי אם כן - אני פורש. למיטב הכרתי כל אחד מביא לכאן את עצמו וידיעותיו ונסמך לעיתים על מקורות כאלה או אחרים. יש לך בעיה עם זה?

 

[חוכא האִטלולי]

מה הוא קופייץ?

חרה לי (חחחה) שניסית לעשות את דבריי לחוכא ואטלולא

. כנראה חשבת לתומך (כך אני מקווה) שעניין השסתום הינו פרי אכילת פטרייותיה של גנגי וקלקול בשסתום במוחי, הסוכר פיעפוען של הזיות. ולא היא. ולראיה, דבר המילונאי:

 

[אטיוד5]

תודה

יפה שטרחת. השאלה היא - האם ה-ש' וה-ס' בתחילת המילה שסתום מעידות על כפל התיפקוד (לפתוח ולסגור) של השסתום. לדעתי, בניגוד לְמה שכתוב במילון, לא. תפקיד ה-ש' להפוך את הס.ת.ם לשם עצם שמשמעותו הפעלה למינה. כמו במילה שעתוק שהיא ש+עתק. כמו בשנטוע שהוא ש+נטע. אין תפקידו במילה נגזר מן אות שורשית. סה"כ דעתי. שסתום היא מילה שהומצאה לא מכבר - אפשר אולי לשאול את ממציאיה. ואולי, כמו במובאה שהבאת מאבן-שושן "ניצלו" את ההזדמנות, ותפסו שתי ציפורים במכה אחת - גם לקחו שתם במשמעות (השנויה במחלוקת) פתח, וגם יצרו שם עצם דוגמת אלו שציינתי.

 

[אטיוד5]

ועוד כמה דעות

מתוך http://nfc.msn.co.il/archive/0017-D-3628-00.html?tag=18-34-26 "במאמר מוסגר אוסיף כי נבואה, עניינה בראייה, ואת זה אנו רואים היטב בנבואת בלעם - במדבר כד'. וגם כאן הדברים מצלצלים כאניגמה מדהימה. תכופות הנביא, או האורקל בעולם היווני, אשר יכול לחזות את העתיד בעיני רוחו, מתואר כעוור או במקרה בלעם -"שתום עין". ולכן עיני רוחו חודרות כביכול למה שאדם רגיל אינו יכול לצפות בו." מתוך: http://www.hazorim.co.il/files%5Cishut.doc "נתבונן בפרשת בלעם,המכונה בתורה "שתום העין". האם הוא היה באמת עיוור בעין אחת, ואם כן, למאי נפקא מינא? ובכלל, ממתי התורה מתארת אנשים בתיאור גופני פאתולוגי? " מתוך: http://www.pnimi.org.il/parasha/dvarim/tavo/tavo2.asp "המאיסה בכל בקורת וקטרוג על ישראל מעוררת כח להמתיק ולגלות טוב יהודי נעלם הגנוז בכל חלק בעם ישראל, גם בחלקים ובתחומים עליהם מוסבת הבקורת-הקללה. בעוד המקטרג דומה לבלעם שתום העין, ש"עין רעה" היא מתכונותיו, הצדיק מברך בכח ה"עין טובה" - יכולת ראית טוב פנימי הצפון בכל יהודי. והרמז: בפרשת בחֹקותי מט קללות ובפרשתנו צח קללות. יחד יש טוב עין קללות. מ"טוב עין" נובע הכח להפוך קללה לברכה, כדרשת הפסוק "טוב עין הוא יבֹרָך" - "אל תהי קורא 'יבֹרָך' אלא 'יבָרֵך'". " http://www.virtual.orot.macam.ac.il/balak/00780.htm מביא את שתי הדעות - שתם=פקוח וגם שתם=סגור. זהו, לפחות לחפש באינטרנט אני יודע. גם זה משהו.

 

[גנגי]

תגיד, אטיוד,

הן גם טעימות, הפטריות האלה, או שזה רק בשביל התופעות לוואי אתה אוכל אותן?

 

[אטיוד5]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

 

[טללי בוקר]

גם אני לא התייחסתי להגיה

אלא לכתיב. כמו שיש הגיה עממית והגיה אקדמית יש גם כתיב כזה וכתיב כזה. מרבית האנשים לא יבינו תוך כדי קריאה מה זה ממד והם ישערו שזה מרחב מוגן דירתי ולא יבינו למה אין גרשיים, ולעומת זאת הם יזהו מיד את הכיתוב מימד. חיפוש זריז יראה לנו אזכורים רבים של הסרט "המימד הרביעי" ועוד כהנה וכהנה שימושים של המילה הכוללת יו"ד. לי, אישית, יש תחושת זרות כלפי "היתלבש", "עיברית" דוקא נראית לי בסדר פחות או יותר למרות שאעדיף "עברית", אבל בין "ממד" ל"מימד" אני מרגיש יותר בנוח עם השני. אבל כל זה מתייחס רק אל הנטיה שלי שמעידה על ההקשרים התרבותיים שלי, אם יש הבדלים בין ההעדפות שלי לאלו שלך או לאלו של מסעודה משדרות זה רק מעיד על הקונוטציות התרבותיות השונות שלנו, לא על כך שמישהו מבינינו צודק או טועה.

 

[גנגי]

כאילו, מה שאתה מנסה להגיד כזה

זה שגם בכתיב מלא אפשר לראות מִשְלָבִּים?

ועל זה אמרו כבר חכמינו: "פחחחחח!"

 

[אוֹחַ]

תודה לך, אלופתי ומיודעתי! ../images/Emo9.gif