***

[אiדי ה]

***

אני עמוד מתנענע
לבד בחדר ויש לי
שתי עיניים ואף
מפורקים על כרית
אפילו לא בכיתי
אחת ובאת: כאילו מצאת לי איזה לב
בנחירי הדם.

 

[שמים1]

אודי ברוך הבא לפורום שירה ופרוזה

חשוב שיהיה שם לשיר
לדעתי שיר ללא שם נראה תלוש ותלוי
שמו מייצב את המסר במילים .

שירך קצר , פותח באני , מעניק תחושה של חצי כוס מלאה לכאורה , במה שיש לי
אבל מה שיש לי הוא עמוד (שהוא לכאורה דומם אך יציב).
יש לי שתי עיניים ואף אבל הם מפורקים על הכרית , מה שיש לי איננו שלם הוא מפורק , תחושה של חוויה רגשית קשה מאוד , ואפילו לא בכיתי ...
ואת באת , למרות תחושת הלבד כאילו מצאת לי לב בנחירי הדם .
התיאור מאוד פיזי ומצוייר ממש , כל כך הרבה במעט שורות .

 

[אiדי ה]

היי!

פרסמתי פה כמה שירים בעבר וגם הגבתי, אז אני מרגיש כבר סוג של בבית. אבל נעים להכיר ובהצלחה בניהול הפורום המאוד חשוב הזה!

אני לא אוהב לתת כותרת לשיר שאני כותב, או לדברים שאני מדבר. זה לא שזה רע לתת כותרת, פשוט לי זה מרגיש "לא טבעי", נניח. כמו-כן, אני מאוהב ברעיון של ריבוי משמעויות, אז בכלל...

המון תודה על הקריאה לעומק

 

[aiziq]

יש כאן רגש

יש מלים שמקושרות מיידית לרגש כמו בכיתי, דם, לבד - אני מניח שאלה החומרים מהם בנוי השיר אבל הקומפוזיציה בעייתית ובלתי חדירה להבנתי.
יש תהליך של האנשה והחפצה - האדם מוחפץ לכדי עמוד ואחר כך העמוד עצמו מואנש או מונפש באמצעות איברים ופעולות. וזה קורה מהר מדי, מה שיוצר בלבול ותחושת העדר כיוון או מעקה אחיזה אצלי הקורא.
את השורתיים המסיימות אני בכלל לא מצליח לדמיין.
&nbsp
הרבה תעלומות לשיר אחד כל כך קצר... אשמח לראות פרשנויות שמצליחות להתמודד עימן
&nbsp
איציק.

 

[אiדי ה]

תודה רבה על התגובה המועילה

אגב: השיר לא מנוקד. זו בחירה מודעת, שלא נובעת מעצלות. אולי זה מוסיף עוד רובד על הרבדים שכן שמת אליהם לב ברוב תשומת לב שאופיינית לך: תהליכי ההחפצה וההאנשה, הבלבול והקשר. אולי, אני רוצה להציע - אולי שאלת המה בעצם מפריד ומה מחבר בין שתי דמויות לא מבוארות היא פתח לשאלות אחרות, ערכיות. כלומר, לא רק מי אלו הדמויות המדוברות ומה הן עושות דה-פקטו, אלא אפילו, אגזים לרגע, מהו בכלל ההכרח בהבנה כזו מי הן, מרגע שמבינים או מרגישים את סוג הקשר שנוצר ביניהן - גם זו שאלה מהותית מבחינתי.

מקווה שיצאתי מספיק ברור כאן.

 

[catchet]

להבדיל משירים קודמים

הסיטואציה בשיר הזה מובנת לי. אני רואה בחור לאחר קטטה. האף שלו שבור, העיניים נפוחות ממכות (והוא אפילו לא בוכה... איזה גיבור). ואז מופיעה הבחורה שנותנת איזה ערך חיובי למצב הלא נעים הזה "מוצאת איזה לב בנחירי הדם". זה מעניין כי אפשר להסתכל על זה כאילו הבחורה מרככת את המכה, הבחור אומר לעצמו "חטפתי מכות, אבל לפחות יש לי אותה, אז לא נורא". ואפשר להסתכל על זה מנקודת מבט אפלה יותר- כאילו הבחורה מגלה עניין דווקא בדם, זה מה שעושה לה את זה, ואולי בכלל הקטטה התחילה בגללה, או עליה, כפי שקורה לעתים קרובות.
יכול להיות שסתם נסחפתי. בכל מקרה היה מעניין

 

[אiדי ה]

תודה רבה

אני אוהב את התגובה שלך ומעריך אותה מאוד, כיוון שלטעמי היא דורשת המון פתיחות ומבט מודע-בלתי-מודע פנימה. לקרוא, להביט, להקשיב לאמנות ברמה הכי עמוקה שאפשר, לטעמי, זה בדיוק זה - לזהות משמעות כלשהי דרך בחינת ההתקשורת בין הדברים, הגורמים, החפצים ואפילו, לפעמים, הדמויות, שחולקים מרחב משותף בתוך שיר, ציור, פריים או קטע מוזיקלי מסוימים. חוץ מזה, אהבתי את המשמעות שיצרת. לגבי הסיפור של השיר, או לגבי זהות הדמויות. בהקשר זה, את מוזמנת לקרוא את התגובה שהפנתי לאיציק (עד כמה הצלחתי להבהיר שם את דעתי - לא בטוח). תודה רבה רבה!

 

[catchet]

היו עוד כמה פרשנויות אפשריות על הפרק

אבל נמשכתי אחרי הפרשנות הזו וכבר זרמתי איתה. ברור שזו משמעות שאני יצרתי, אך אתה הנחת את היסודות, וזה מה שיפה לדעתי שהשיר מספיק כללי להכיל מנעד רחב של פרשנויות. הקורא לא עומד וחווה את היצירה מהצד אלא הוא שותף פעיל ביצירת משמעות. אני מאוד נהנת מהסגנון הזה. תודה

 

[נתנאל 123691]

לא הצלחתי להבין על מה אתה מדבר.

אני קורא את השיר ומנסה להבין ( ואני קורא את שיריך לא מהיום) השיר הזה לטעמי אניגמטי. כאילו מצאת לי איזה לב
בנחירי הדם." המשפט הזה מאוד תפס אותי " מצאת לי לב בנחרי הדם" זה משפט לא ברור מזה אומר? אני אשמח להסבר כי סך הכל יצאתי בהרגשה שיש פה מסר, שיש עומק, אבל אני לא מצליח לגעת בו. בהחלט שיר רבוי משמעיות. זה סגנון אוהב עלי. אבל כאשר אני לא מבין כלום אני פשוט לא נהנה. וזה מה שקרה.

 

[אiדי ה]

אם יצאת עם תחושה שיש עומק זה כבר טוב

לדעתי, לפחות.
גם אני חושב שזה מאוד חשוב לאזן בין מה שיהיה מוב למי שקורא לבין מה שיהיה טוב למי שכותב, אבל אני חושב שזה בסדר לדרוש קבלה בלי אי הבנה. כמו לפעמים בשיחה שאתה מקשיב לבן-אדם ואתה מבין אותו בלי באמת להבין אותו לעומק אבל אתה מבין את התחושה כללית ואת הנימה של הדברים ואתה מרגיש שאתה אוהב אותו. אני מצפה, בצורה כלשהי, שבן-אדם יסתפק בתחושה כלשהי כשהוא קורא יצירה, ולא יצפה ממני לספק לו את הכל מכל.

 

[כנרת לי]

אוֹדי..

כל הודעה שלך מלמדת עוד משו על החבוי בתוכנו (טוב.. בתוכי .. וגם על הגלוי
באמת, זה מדהים ומרגש שיש כזה עומק, שלא חופר, עומק מאפשר.
(לי ממש מתאים התיאור שלך: "לפעמים בשיחה שאתה מקשיב לבן-אדם ואתה מבין אותו בלי באמת להבין אותו לעומק אבל אתה מבין את התחושה כללית ואת הנימה של הדברים ואתה מרגיש שאתה אוהב אותו..
מקסימקסים.

אוֹדי, אתה אומר - "אני מצפה, בצורה כלשהי, שבן-אדם יסתפק בתחושה כלשהי כשהוא קורא יצירה, ולא יצפה ממני לספק לו את הכל מכל.." - זה בסדר ונכון לקרב את הקורא לעצמו ולתחושות שלו כפי שהם, ללא תלות בכוונת היוצר, אבל לפעמים יש לי תחושת החמצה כשאני מרגישה משו חזק אבל תקוע.. ואולי הארה נוספת תשחרר, תפתח, תאיר וכאלה

*הגישה שלך מעניינת

כּנרת~~

 

[נתנאל 123691]

אני לא מצפה שתתן לי הכל מהכל ממש לא.

אני מסכים איתך אני דווקא הסתקרנתי מהשיר לכן אני שואל אותך, אם לא היה עושה לי כלום לא היתי מגיב לך בכלל. אבל בגלל שהוא נראה לי מעניין מאפילו מאוד פניתי עליך ובקשתי הסבר. זה נכון שיש עניין בלהנות בלי לגמרי להבין. אבל לי זה קשה...

 

[jwin]

לכל שיר יש שם...

אני חושב ששם של שיר הוא הכתר שלו, הוא ה״מזמין״, הוא הרומז כל מה שיהיה או לחלופין, הוא היוצר את ההפתעה.

עמוד מתנענע אומר לי גבר. ״עמוד״ תרתי משמע...והמתנענע, אם כך, מאוד ברור. אלא שסטואצית האהבה היא עצמית, אני רואה בדידות. ואז עולה הטענה של הכותב שהוא למעשה אדם: יש לי שתי עיניים ואף. הוא בוחר להעיד על עצמו כאדם תוך שימוש לראייה בחושיו. יש לי ראייה ויש לי חוש ריח. אלא ששניהם מפורקים על כרית - ומיד אני חושב כל בכי עם כל מה שהוא עושה לעיניים ולרירית האף. הכותב מבין שלשם אגיע והוא חוסם אותי עם ״אפילו לא בכיתי״...ומתוך הבדידות הזאת, יחד עם התנועה (העצמית) פתאום ״אחת״ (בבחינת פאטה מורגאנה?) אבל גם היא באה ״מיד, מהר״ : מופיעה מהר במחשבות או באה מהר מבחינה תנכי״ת ( לבוא, לגמור מינית), והתוצאה - אני עמוד מתנענע, לבד...
ויש חלום.
״מצאת לי לב״.
מתוך כל הכאב, מתוך כל הדם. ״בנחירי״ הדם. נחירי האף הגדושים, כמו שיכול להיות תוך כדי ה״תנועה״ שהוא מדבר עליה. או נחירים במשמעות חורים, מבנה של ליפה, של ספוג, מלא חורים, סופגת - מבנה של ״עמוד״...מלא חורים, סופג, שמתמלא בדם בזמן תנועה...שהוא זיקפתי-ארקטיבי, ששם (כאילו) מצאת לי לב...אבל גמרת מהר והלב שלו בכלל לא שם!
מענין. אניגמאטי. הייתי צריך ״לניתוח״ של רובד קצת יותר עמוק מזה של פני השטח.
בברכה
יהודה

 

[שמים1]

נהנתי לקרוא את קריאתך

יהודה , וברוך השב .

 

[אiדי ה]

תודה רבה על הקריאה הזו

 

[דייהטסו]

אודי

נהנתי מאוד מהשיר. אם אשתמש ברמזים שסיפקת ובתגובות: יש כאן סיטואציה טעונה כלשהיא בחדר השינה, איזה משבר חריף שעובר על הדובר, לא ברור מהו, גם לא כ"כ חשוב. השיר מתמקד בהבדל בין שתי נקודות מבט על הסיטואציה . הדובר רואה את העולם ואת עצמו במין גישה שמזכירה ציורים קוביסטים: אוסף של אובייקטים, גוף כמו עמוד, שתי עיניים, כרית, ואין שום דבר שנותן להם משמעות או מכניס בהם הגיון. באה ה"אחת" (צירוף לא ברור לי, "אחת ובאת") ונותנת לכל הסיטואציה משמעות ואפילו משמעות רגשית.
בנימה אישית שלי: לשילוב בין שתי הגישות האלו חשיבות פילוסופית גדולה, וצריך תמיד לחיות את שתיהן יחד. מי ששוכח שבסופו של דבר העולם הוא אוסף חלקיקי יסוד חסרי פשר, נוטה לאמץ אמונות הבל. מצד שני, מי שרואה את העולם רק בצורה מכאניסטית, ולא בונה לא תמונה של משמעות, בוחר ערכים ואידאה וחי לפיהם, מחמיץ את החיים וגם עשוי להזיק לזולתו. עד כאן פינת המתפלסף בשקל.

 

[אiדי ה]

נפלא. תודה