05/2020 – מציצים – סיכום חודש

[1Shir]

ארבעה מינים של גבינות

צהובה
בולגרית
לבנה
לבאנה
&nbsp
שמחתי לעזור

 

[LeAnnDylan]

שכחתי כבר שגם את אוהבת את המאה

איזה כיף שהיא חוזרת!!

&nbsp
סוכה מגבינה נשמע כמו רעיון לא רע בכלל. זה מזכיר לי שבתור ילדים סבא שלי היה בונה את הסוכה הכי שווה במושב. הסוכה שלו הייתה ליטרלי גדולה יותר מהבית שלי היום. והיו שם מלא מיטות כי הוא וסבתא שלי היו ישנים שם והיו מיטות לכל הנכדים שישבו שם וישקחו במהלך היום. היה שולחן חג ענק והיא הייתה מקושטת הכי יפה. כל שנה הוא היה נוסע לשוק כדי לקנות מלא קישוטים ולא היה מסכים לתלות את הקישוטים שהנכדים היו מכנים בגן/בית ספר כי הם היו מכוערים

אז אם מוסיפים לכל הכיף הזה גם את סעודת שבועות זה אחד הרעיונות הגאוניים ביותר ששמעתי!

 

[didalf]

חח מה איזה מעליב

סבא אמור להתגאות בקישוטים המכוערים שהנכדים הכינו בגן!!
אבל נשמע ממש כיף.

 

[Lhuna1]

חחח כן איזה סבא זה

 

[LeAnnDylan]

סבא שלא זוכר את הנכדים שלו

ברצינות, סבא שלי היה כל כך שיכור כל החיים שלו, או שסתם היו לו הרבה יותר מידי נכדים, שהוא אף פעם לא טרח ללמוד את השמות שלנו ופשוט קרא לכולנו חמודי. לדעתי הוא אפילו לא ידע אם אנחנו שייכים אליו ופשוט קרא לכל ילד שהוא ראה חמודי

למרות שפעם אחת בשנים האחרונות שלו בת דודה שלי ואני הלכנו לבקר אותו וצחקנו על זה שהוא תמיד קורא לנו חמודי, ורצינו לראות אם הוא באמת יודע מי אנחנו או סתם שמח שמישהו מבקר אותו, והיא שאלה אותו אם הוא יודע מי היא והוא כזה "בטח שאני יודע... חמודי"

אז היא שאלה אותו מי היא והוא כזה "את של הבכורה שלי" והיא באמת הייתה הבת של הילדה הבכורה שלו. ויש לו 7 בנות אז זה די מפתיע שהוא הצליח לשייך אותה אליה.
אבל לדעתי הוא פשוט אף פעם לא טרח עם שמות. אני בספק אם בשלב ההוא הוא בכלל זכר את השמות של הילדים שלו.

 

[מילי08]

גם אצלי ככה בערך

סבא שלי עיראקי וזוכר רק את השמות של הנכדים. השמות של הנכדות קיימים לו איפשהו בראש, אבל מעולם לא טרח להפנים

 

[LeAnnDylan]

סבא שלי הכין אותנו לעולם האמיתי

היום אני באמת מבינה את זה. אלו היו קישוטים ממש מכוערים

והוא ממש השקיע בזה שהסוכה שלו תהיה הכי יפה שיש. חוץ מזה לכל הנכדים הייתה סוכה בבית שלהם אז שההורים שלהם יתלו את הקישוטים המכוערים שלהם בסוכה שלהם

וכן, היה כיף. היו בסוכה גם טלוויזיה ורדיו אז גם לא היה לנו משעמם.

 

[גם ברוטוס]

וואו, אף פעם לא שמעתי על סוכה כל כך מושקעת

אבל אני גם אף פעם לא ראיתי סוכה שבאמת ישנים בה

 

[LeAnnDylan]

בגלל זה לא כיף לך בחגים

סתם נו.
למרות שזה באמת מעציב אותי לשמוע כל פעם שאנשים מתלוננים על חגים ולא נהנים בהם.
יש לי כל כך הרבה חוויות כיפיות מחגים משפחתיים (חוץ מט"ו בשבט שהוא סתם מיותר ופורים שהוא בעיקר טראומתי) ותמיד חשבתי שאצל כולם זה ככה, עד שגיליתי שלא

&nbsp

 

[didalf]

גם אותי זה מעציב כי אני אוהבת חגים

 

[גם ברוטוס]

לי זה פשוט מוזר בכלל שנהנים מחגים

כלומר הייתי נהנה מזה שיש חופש מבית ספר
&nbsp
אולי בעצם בגיל מאוחר הצלחתי להבין למה אחיינים שלי נהנים מחג המולד.
אבל לדעתי עשו להם את זה הרבה יותר כיפי מאשר מה שאי פעם עשו לי.
&nbsp
חגים בשבילי היו הרבה לחץ של הכנות לפני + ארוחה ארוכה מהרגיל לפעמים עם אקסטרה משפחה שזה לרוב לא דבר חיובי ולפעמים אמא שלי דרשה מפה חגיגית שזה אומר מבטים כועסים אם משהו נופל על המפה.
הצד החיובי היה שלפעמים היו פעילויות חברתיות נחמדות. אבל את אלו יכלנו לעשות גם בארוחות משפחתיות רגילות (ולפעמים עשינו באמת)

 

[didalf]

אני גם לא אוהבת את ההכנות לפני

מלא עבודה ואמא שלי הופכת לסופר מעצבנת, אבל בסוף כשכל הבני דודים באים זה כיף.

 

[גם ברוטוס]

אז דמייני את החלק הראשון

אבל כשאת לא מחבבת כמעט בכלל את הבני דודים שלך.
וזה לא שהיה לי משהו נגדם, אבל הם לא עניינו אותי. (רובם היו גדולים ממני ב10+ שנים, אבל גם המעט שהיו קרובים לגילי לא עניינו אותי)
&nbsp
אם כי בשלב מסויים הפסקנו לעשות חגים עם דודים ובני דודים כי ההורים שלי הפכו להיות הסבא וסבתא ולכן החגים היו עם אחיינים שלי שאני מת עליהם.
אבל האחיינים שלי היו באים גם כמעט כל ארוחת שישי, אז החלק של החג היה די מיותר.

 

[didalf]

גם שלי רובם גדולים ממני ב10+ שנים

דווקא בשנים האחרונות שגדלתי הפער הצטצמם (ואז קצת גדל שוב כשלכולם נולדו ילדים והם עסוקים יותר בתינוקות שלהם שאמנם מאד חמודים אבל תופסים הכל)
&nbsp
אבל אם זה רק עם אחיות ואחיינים שאתה אוהב אז מה רע בארוחת חג?
זה בדיוק כמו ארוחת שישי רק עם THEME שונה.

 

[גם ברוטוס]

אז קודם כל הסברתי את זה

מבחינת אנשים זה אותו דבר כמו ארוחת יום שישי רגילה - אבל זה כולל הרבה יותר לחץ של מוקדם יותר וזה ממש לא כיף.
וגם כאילו ציפיות מוגזמות.
&nbsp
וחוץ מזה במידה רבה אני פשוט הייתי אנטי חגים כל כך הרבה שנים בילדות שלי שזה נותר בי גם כשחלק מהסיבה לזה כבר לא קיימת ממש.
&nbsp
עכשיו שאני חושב על זה הטראומה בילדות הייתה הרבה יותר מזה שלפעמים בחגים היה צריך ללכת לבתים של משפחות של הדודים, או במקרים מסויימים של חברים של ההורים. וזה היה הכי סיוט כי הייתי אכלן נורא נורא בררן אז לא אהבתי כלום וזה תמיד היה לא נעים ותמיד ההורים שלי היו מתעסקים במה אני כן יכול לאכול וזה רק עיצבן אותי יותר. העדפתי פשוט לא לאכול כלום, או לא לאכול כלום חוץ מלחם אבל תמיד ההורים שלי ולרוב גם המארחים היו מנסים למצוא לי דברים ואז זה שוב ושוב לא נעים לומר שאני לא מעוניין לאכול את זה.
והקטע הזה למעשה נמשך לעיתים עוד כיום - יש חברה של אמא שלי שמזמינה אותנו הרבה פעמים לשבועות ואין לי כוח לזה כי היא נורא מתגאה בבישול שלה (שלפי אחרים הוא טוב באמת) אבל זה דברים שאני לא אוהב ותמיד חשוב לה שיהיה גם משהו שאני אוהב, אבל היא לא דווקא תקלע לזה. ועכשיו אני כבר לא ילד אז אני לרוב אוכל את מה שיש, אבל אני לא אוהב להיות בלחץ של לאכול דברים שאני לא אוהב בגלל שלא נעים לי.
חוץ מזה שזה כולל שם כל מיני אנשים שאני לא מכיר, ויותר גרוע - אנשים שאני אמור להכיר אבל אני לא זוכר.
&nbsp
בקיצור - ארוחות חג זה עדיין פיכס גדול מבחינתי והיה עדיף לוותר לחלוטין.
&nbsp
*אני ניסיתי לשכנע שהשנה אולי נוותר לחלוטין על סדר פסח, אבל בקשתי נדחתה.

 

[didalf]

וואי החלק הזה נשמע מעצבן

אז אני אחזור לזה שזה מעציב אותי.

 

[מילי08]

אני מזדהה עם החלק של הבררנות באוכל

וכמה שזה לא נעים (לי בכל אופן) שצריכים להכין לי משהו מיוחד, שאולי אני בכלל לא אוהב.
&nbsp
לגבי חגים - זה משתנה אצלי. יש תקופות שאני מרגישה שזה תיק ולמי יש כוח, ויש תקופות שאני יותר סלחנית לגבי זה ומנסה אפילו קצת ליהנות מכל הטררם.

 

[LeAnnDylan]

אני מניחה שאצלי במשפחה לא היה את כל מה שאתה מתאר

את רוב החגים אנחנו עושים אצל המשפחה של אבא שלי ושם חלוקת התפקידים היא מאוד ברורה.
עושים את זה בבית הילדות של אבא שלי שעכשיו גרים בו חלק מהאחים שלו, אז 2 אחיות אחראיות לניקיון (והן עושות פסח כל שישי בערך. לייק ליטרלי מכבסות וילונות, כיסויי ספות, מטפסות על סולמות כדי לנקות חריצים בתקרות עץ וכו'),
אחות אחת אחראית לבישולים,
אחות אחת אחראית לאפייה,
אח אחד דואג לכל הבשרים,
אחד לכל הירקות/פירות,
אחד לסידורים לשולחנות (פרחים/עציצים) וכו'
התפקידים אגב ניתנים לרוב בהתאם לעיסוק של כל אחד מהאחים, נגיד הקצב אחראי על הבאת הבשרים.
כשהאחיינים (אני ובני הדודים שלי) מגיעים, אנחנו עוזרים לערוך את השולחן, ויש ממש שרשרת אנושית של הוצאת תבשילים מהמטבח וסידור השולחן וגם בסיום הארוחה, כדי לא ליצור עומס במטבח, 2 אחיינים אחראים על פינויי השולחן. בתחילת הערב לכל אחיין מוקצה תפקיד (אני למשל הרבה פעמים הייתי אחראית על חילוק מזלגות והייתי צריכה להניח אחד ליד כל צלחת בשולחן)
ובתאכלס חוץ מהדודה שמבשלת (היא צריכה לבשל לאיזה 50 אנשים כל פעם) שאר התפקידים לא כאלה קשים ולא מצריכים הרבה עצבים או לחץ. והדודה המבשלת עושה את זה כבר שנים, היא מתחילה כמה ימים לפניי, לפעמים היא לוקחת איזה אחות שתעזור לה לחתוך/לטגן אבל בגדול היא עושה הכל לבד (חוץ מהניקיונות לפני, תוך כדי ואחרי) והיא עושה את זה עם חיוך והנאה. למעשה היא אפילו קצת נעלבת אם מישהו אחר הביא איזה תבשיל שהכין בבית לארוחת החג. הדברים היחידים שהיא הייתה בסדר אם מישהו מביא זה סלט כלשהו או אם איזה בן/בת זוג של מישהו מהמשפחה מאיזה עדה אחרת ויש להם איזה מאכל ספציפי אחד שנהוג לאכול אצלהם בחג ואז אין בעיה שיביאו סיר של זה. או קינוחים, אף פעם לא הייתה בעיה שיביאו קינוחים. מה שכן, רוב המשפחה שם שומרת כשרות אז אם זה קינוח חלבי סביר להניח שלא יאכלו ממנו אז אין טעם לטרוח.
אחרי הארוחה תמיד מגישים אצלנו פירות, פיצוחים, עוגת שוקולד חמה (פרווה) ותה עם נענע כי אנחנו זקנים.
&nbsp
יש הרבה ילדים בחג אז תמיד נשפכים דברים על המפות, אבל לאף אחד לא אכפת כי יש מפה חדשה בכל חג (שניחשת נכון, יש אח שאחראי לזה) וגם, רוב הדברים שנשפכים על מפות יורדים בכביסה אז לא יודעת מה הביג דיל.
אקסטרה משפחה בשבילי זה הכי כיף. אני נהנית לראות את כולם ומאוד אוהבת את הבני דודים שלי. כמובן שאל חלקם אני הרבה יותר קשורה, אבל אין לי איזה מישהו שאם לא יגיע אני כזה "הו וול, לא אכפת לי" כן אכפת לי! אני צריכה שכולם יגיעו ויספרו מה עבר עליהם בחצי שנה שלא התראינו. ואני גם מאוד אוהבת שהם תמיד מסתכלים עליי ושואלים "באיזה כיתה את עכשיו?" מי עוד בחיי יגיד לי שאני נראית צעירה לגילי?

(כאילו חוץ מהברמן שמסרב להגיש לי משקאות בלי תעודה מזהה

)
&nbsp
&nbsp

 

[limors2]

זה נשמע כמו פסח קלישאתי מהסיפורים שכולם שונאים,

רק שפה יש טוויסט וכולם נהנים

 

[גם ברוטוס]

לחלוטין מה שליאורה אמרה - זה נשמע כמו סיוט נוראי

שאם הייתי צריך לעבור אותו הייתי כנראה מזייף מחלה כל חג.
&nbsp
אבל זה נשמע נהדר כשאת באמת נהנית מזה.
&nbsp
מעטים בני המשפחה שאכפת לי מהם
מאוד לא אכפת לי מה קרה איתם בחצי שנה האחרונה
אבל הכי הכי הכי אני שונא כשהם שואלים אותי מה קורה איתי בחצי שנה האחרונה.
&nbsp
למזלי גם בילדותי נדירים היו האירועים שנשמעים המוניים כמו מה שאת מתארת.
&nbsp
הכי קרוב לזה שאני עדיין עובר כיום זה פעם בשנה האזכרה לאמא שלי - ולכן כל שנה עוד לפני הבית קברות אני דואג להיות שיכור כהוגן