תשובות לדעת אמת.

דוד1000

New member
תשובה

טענה: לחז"ל הייתה תפיסת עולם אסטרונומית שגויה. תשובה: א. השקפות אסטרונומיות של העולם העתיק היו אלו שעמדו לפני בתי הדין האחרונים בישראל. התוקף הרב שיש לסנהדרין היא הסיבה לאי שינוי הפסיקות בהתאם לחידושי האסטרונומיה היותר מאוחרים. אין בנקיטה בדרך זו על ידי שלומי אמוני ישראל שגיאה כיוון שהתורה מצווה להישמע לסנהדרין והנשמע לו פטור מענישה ולהיפך. ב. השקפת עולם מדעית היא בגדר דבר חולף. גם בימינו יש נושאים מדעיים שהתבררו כטעות ויש בוודאי כאלו שיתבררו כטעות בעתיד. לכן זניחת הפסיקה האחרונה של הסנהדרין בנושא זה צריך שתישקל בכובד ראש. דיון כזה צריך שיעשה על ידי הסנהדרין החדשה שתיכון במהרה. ג. הנכון הוא שיש תיקונים לחומרה הלוקחים בחשבון את מה שהתפתח במדע מאז, כמו שיטת רבנו תם ביציאת השבת. ד. ד"א בעצמו מפנה לרפרנסיה שממנה משתמע שבנושא זה היו חילופי דברים בין גדולי ישראל שהתלבטו בין התוקף של המדע העדכני לבין תוקפם של דברי הקדמונים. אם כן מה לו כי ילין?! http://www.beith-din.com/tshuvot4.htm http://www.beith-din.com/daatemet.htm טענה: כיצד זה חכמים המסתייעים ברוח הקודש שוגים בהגיגיהם?! תשובה: כדי לדייק יאמר שהמושג רוח הקודש אינו חד משמעי. האם הכוונה לסוג של נבואה במדרגתה הנמוכה ביותר, או אולי בסיוע משמים למעשים. עכ"פ אם ד"א מתכווין לסוג של נבואה טעות בידו. האמונה שחז"ל בפסיקתם הסתייעו ברוח הקודש אינה מעיקרי האמונה. למעשה בהיבטים מסוימים ההפך הוא הנכון. חז"ל לא קיבלו שום הוכחה שהתקבלה כתוצאה מהתערבות של כוחות עליונים. להלן מספר מקורות המאששים זאת: א. בבלי מסכת בבא מציעא נ"ט: "אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי (דברים ל) "לא בשמים היא"? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה שמות כ"ג "אחרי רבים להטת". אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני". ב. בבלי מסכת תמורה ט"ז. "אמר רב יוסף: דופי של סמיכה קתני. והא יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג בסמיכה! אמרו לו ליהושע שאל! אמר להם: "דברים ל " לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה". ג. ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג דף פא עמוד ד הלכה א "חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמין זה תנורו של חכיניי אמר רבי ירמיה חכך גדול נעשה באותו היום כל מקום שהיתה עינו של רבי אליעזר מבטת היה נשדף ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת חצייה נשדף וחצייה לא נשדף והיו עמודי בית הוועד מרופפים אמר להן רבי יהושע אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם ויצאה בת קול ואמרה הלכה כאליעזר בני אמר רבי יהושע לא בשמים היא". ד. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ד "...וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שד' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק, אע"פ שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל.
 

dinarzi

New member
קצת התבלבלת...

התבלבלת קצת, לא... אתה הבאת את הרב סגל, שטוען שלא רק התורה שבכתב, אלא גם התורה שבעל פה היא יצירה אלוקית ולכן לא טועה. הקשיתי עליו, וכתרוץ אתה מביא את הרב שטיין, שמודה שיש בתורה שבעל פה טעויות... האם אתה מודה, למעשה, שהרב סגל טועה?
 

dinarzi

New member
אותה טעות. לא תרצת כלום

הרב סגל טעה באותה טעות של ה"שרידי אש": הוא כותב (בשופר, בקישור שהבאת) "בצורה קבועה, מלבד בשרצים שממילא אסורים כולם, וכל "סימן" לא רלבנטי לגבם" כלומר הוא טוען שהתורה לא היתה צריכה להביא "שרצים" שאוכלים גללים, כי ממילא הם אסורים. וכאן הטיעון הופך להיות חרב פיפיות... גם את הארנבת אין צורך לציין, כי אין לה פרסות ואני התכתבתי עם הרב סגל, להוכיח לו שהקפיברה אינה שרץ, ובתחילה היה עקשן גדול, עד שהוכחתי לו "באותות ומופתים" שדחוק מאד לקרוא לקפיברה שרץ, ואם כן משום מה תיקרא הקפיברה שרץ, אז גם הארנבת שרץ ו"מיותר" להזכיר גם אותה... ועל כך ענה לי "ואילו הקפיברה, גם אם הוא אינו שרץ כלל, הרי אין לעיסתו כמעלה גירה, כך ביררתי מציאותית. ע"כ לא היתה צריכה תורה לכתבה" (ציטוט מדבריו) וכאן שוב טעה באותה טעות. הרי גם הארנבת לא היתה צריכה תורה לכתבה, שהרי אין לה פרסות. אגב, ניסיתי לטעון זאת כלפיו באי מייל ששלחתי לו, וגם שאלתי אותה כיצד בדיוק "ברר מציאותית" אם הקפיברה לועסת או לא לועסת, אך הרב סגל לא ענה...
 

dinarzi

New member
טעות דפוס

במקום "ואם כן משום מה תיקרא הקפיברה שרץ" וכו' יש לכתוב "וגם אם משום מה יטען מישהו שהקפיברה שרץ, אזי גם הארנבת שרץ מקל וחומר, שהרי יותר קטנה, וגם יולדת יותר" (על פי רד"ק, שכותב ש"שרץ" עניינו ריבוי ההולדה)
 

דוד1000

New member
תשובה

תשובה: א. במציאות רש"י כותב שמעלה ומקיאה האוכל ממעיה גבי הטהורות, ואינו כותב מאומה אצל הטמאות, כי את ההגדרה המדויקת צריך רק בשביל הטהורה לבדוק אם עומדת בקריטריונים של היתר האכילה. אך למעשה יתכן שרש"י אמנם לא ידע שיש הבדל בין העלאת הגירה של הטהור והטמא, ולא בדק היאך הארנבת מעלה גירה. ולא היה בזה שום הבדל הלכה למעשה בימיו. אך התורה הקדושה שהיא מאת האלוקים ידעה גם ידעה מהבדל זה, ועם התפתחות הביולוגיה נתגלה עוד סוד מדהים של התורה, כמו הרבה סודות שמתגלים עוד ועוד בכל דור ודור, על הסוג המיוחד של העלאת הגירה שמיוחדת לטמאות. ואותם פוקרים שלא חסים על נפשם האומללה לומר שח"ו התורה טעתה, מה נזעקים פתאום שיש איזה דיוק ברש"י שלא לדעתם עם המציאות. שיאמרו שרש"י נעלם ממנו מחידוש זה של העלאת הגירה של הטמא, והם זכו לדעת חידוש מיוחד זה אחר גילויו בדורנו... ב. מה שכתבתי שהקפבירה לא לועסת גלליה, ואין לה שום סממן חיצוני של העלאת גירה, זה כתבתי על סמך תצפיות ממושכות של ד"ר אייזק בטש ותלמידיו ממכסיקו סיטי, בגן החיות הגדול ששם. את ממצאי התצפית יוכל הנ"ל להמציא ע"פ בקשה ב: [email protected]. הפוקר המצוי מוזמן לבדוק בגן החיות שבמקומו. ג. מה שכתבתי שלרש"י גרה הוא אוכל לעוס, הרי זו כוונתו במה שכתב בויקרא י"א ג': גרה: כך שמו [של המאכל החוזר לפה] ויתכן להיות מגזירת מים הנגרים, שהוא נגרר אחר הפה, ותרגומו "פשרא" שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח. דהיינו: אחר שנהיה האוכל נוזלי הוא חוזר לפה. וזה בדיוק מה שקורה באכילת הצואה. ועי' מדרש שוחר טוב פירוש שמקבץ מאכלו להעלותו לפיו, שג"כ מתאים לצואה. ובפירוש רש"ר הירש שהוא לשון חיתוך, שאוכל שוב מזון שחתך קודם בשיניו ג"כ מתאים. ד. מה שכתבתי על החיות הטמאות שאפשר לטעות בהם בגלל העלאת הגירה, הכוונה אם נחתכה רגלה [כגון לאחר מיתה] ואי אפשר לדעת אם היא מפריסה פרסה או לא. וזו הדוגמא שהגמרא מביאה בחולין נ"ט ע"א: "שהיו פרסותיה חתוכות". כל טוב, ותזכה לקדש ש"ש ברבים! יעקב סגל
 

dinarzi

New member
תשובה

א. "במציאות רש"י כותב שמעלה ומקיאה האוכל ממעיה גבי הטהורות, ואינו כותב מאומה אצל הטמאות" רש"י מפרש את המילים מעלה גרה, לכן אינו צריך לחזור ולפרשם לגבי הטמאות. "ועם התפתחות הביולוגיה נתגלה עוד סוד מדהים של התורה" אם אכילת גללים היא העלאת גרה, אזי אין זה "סוד מדהים". כל מה שצריך כדי לגלות זאת זה לראות את הארנבת אוכלת את גלליה. " ואותם פוקרים שלא חסים על נפשם האומללה לומר שח"ו התורה טעתה, מה נזעקים פתאום שיש איזה דיוק ברש"י שלא לדעתם עם המציאות. שיאמרו שרש"י נעלם ממנו מחידוש זה של העלאת הגירה של הטמא, והם זכו לדעת חידוש מיוחד זה אחר גילויו בדורנו..." האם זו דרכו העדינה של הרב סגל לומר שהוא מודה שייתכן שרש"י טעה? ב. אבדוק. ג. לא כתוב שם ש"גרה" היא מזון לעוס. כתוב שנפשר ונימוח. ד. כעת הכל ברור... התורה ציינה את הארנבת, כי חששה שמא יהיה מצב של: 1) אדם שהולך במדבר ואין לו את מי לשאול 2) יש לו מזון, לכן אין זה פיקוח נפש והוא חייב לאכול כשר 3) אותו אדם רואה ארנבת שנחתכו רגליה. 4) הארנבת, למרות שנחתכו רגליה, עדיין חיה ואינה טריפה. 5) האדם לא ראה מימיו ארנבת, לכן מסתפק שמא היו לה פרסות. 6) האדם רואה את הארנבת אוכלת את גלליה. 7) האדם חושב שמא אכילת גללים היא בכלל "מעלה גרה" 8) האדם רוצה לאכול חיה זאת שאוכלת את גלליה והיא פצועה (נכרתו לה הרגליים, כזכור) 9) האדם יודע הלכות שחיטה ויש לו עמו סכין שחיטה. (מה יש לדבר... סיטואציה נפוצה... דברים שבכל יום. אכן צריך להזהיר מפני דבר נפוץ שכזה) ובכל זאת, אין צורך להזהיר את אותו אדם שלא לאכול את הארנבת. שהרי ספק דאוריתא לחומרא והוא מסופק האם היו לה פרסות. לכן מיותר לכתוב את הארנבת. ולכן אומר הרמב"ן שנכתבו הארנבת השפן והגמל והחזיר להודיע שהם היחידים בעולם בעלי סימן אחד. והקפיברה מפריכה זאת.
 

dinarzi

New member
ועוד משהו

" מה שכתבתי שהקפבירה לא לועסת גלליה, ואין לה שום סממן חיצוני של העלאת גירה" מה פרוש אין לה סממן חיצוני? הרי היא אוכלת את גלליה!
 

דוד1000

New member
תשובה:

תשובה: א. במציאות רש"י כותב שמעלה ומקיאה האוכל ממעיה גבי הטהורות, ואינו כותב מאומה אצל הטמאות, כי את ההגדרה המדויקת צריך רק בשביל הטהורה לבדוק אם עומדת בקריטריונים של היתר האכילה. אך למעשה יתכן שרש"י אמנם לא ידע שיש הבדל בין העלאת הגירה של הטהור והטמא, ולא בדק היאך הארנבת מעלה גירה. ולא היה בזה שום הבדל הלכה למעשה בימיו. אך התורה הקדושה שהיא מאת האלוקים ידעה גם ידעה מהבדל זה, ועם התפתחות הביולוגיה נתגלה עוד סוד מדהים של התורה, כמו הרבה סודות שמתגלים עוד ועוד בכל דור ודור, על הסוג המיוחד של העלאת הגירה שמיוחדת לטמאות. ואותם פוקרים שלא חסים על נפשם האומללה לומר שח"ו התורה טעתה, מה נזעקים פתאום שיש איזה דיוק ברש"י שלא לדעתם עם המציאות. שיאמרו שרש"י נעלם ממנו מחידוש זה של העלאת הגירה של הטמא, והם זכו לדעת חידוש מיוחד זה אחר גילויו בדורנו... ב. מה שכתבתי שהקפבירה לא לועסת גלליה, ואין לה שום סממן חיצוני של העלאת גירה, זה כתבתי על סמך תצפיות ממושכות של ד"ר אייזק בטש ותלמידיו ממכסיקו סיטי, בגן החיות הגדול ששם. את ממצאי התצפית יוכל הנ"ל להמציא ע"פ בקשה ב: [email protected]. הפוקר המצוי מוזמן לבדוק בגן החיות שבמקומו. ג. מה שכתבתי שלרש"י גרה הוא אוכל לעוס, הרי זו כוונתו במה שכתב בויקרא י"א ג': גרה: כך שמו [של המאכל החוזר לפה] ויתכן להיות מגזירת מים הנגרים, שהוא נגרר אחר הפה, ותרגומו "פשרא" שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח. דהיינו: אחר שנהיה האוכל נוזלי הוא חוזר לפה. וזה בדיוק מה שקורה באכילת הצואה. ועי' מדרש שוחר טוב פירוש שמקבץ מאכלו להעלותו לפיו, שג"כ מתאים לצואה. ובפירוש רש"ר הירש שהוא לשון חיתוך, שאוכל שוב מזון שחתך קודם בשיניו ג"כ מתאים. ד. מה שכתבתי על החיות הטמאות שאפשר לטעות בהם בגלל העלאת הגירה, הכוונה אם נחתכה רגלה [כגון לאחר מיתה] ואי אפשר לדעת אם היא מפריסה פרסה או לא. וזו הדוגמא שהגמרא מביאה בחולין נ"ט ע"א: "שהיו פרסותיה חתוכות".
 

dinarzi

New member
תשובה

א. רש"י מפרש את המושג "מעלה גרה". אותו מושג חוזר הן לגבי בעלי החיים הכשרים והן לגבי הטמאים, לכן לא פרש פעמיים, כי סמך על הקורא שהוא מספיק אינטלגנטי להבין בפעם הראשונה. ב. פניתי אל הדוקטור. טרם חשף בפניי ולו פרט מידע קטן אחד. ייתכן שזה מפני שהוא אדם דתי ואינו רוצה לספק לי תחמושת בויכוח נגדך. ג. אתה סותר את עצמך! מצד אחד אתה טוען שדברי רש"י מדברים רק על הטהורים, ומצד שני אתה מקשה עלי: הקפיברה אינה מתאימה לדברי רש"י, שאינה לועסת... ברש"י הנ"ל לא כתוב שום דבר על לעיסה. "נפשר ונימוח" יכול להתרחש גם בקיבה. מעניין לראות שאתה מביא את הרש"ר הירש, שכתב שהשפן והארנבת של היום אינם השפן והארנבת המוזכרים בתורה. (בסתירה מוחלטת לדבריך, כמובן...) ד. אי אפשר לטעות בארנבת שהיא טמאה ולאוכלה. עוד פעם: אי אפשר לטעות בארנבת שהיא טמאה ולאוכלה. מדוע: כי אם נחתכה רגל אחת, הרי אפשר לראות בשאר הרגלים שאין פרסות. במקרה הנדיר מאד שנחתכו כל ארבע הרגליים, אז סביר מאד או לכל היותר ספק שהארנבת טרפה. ואף אם אינה טרפה, הרי עדיין ספק אם היו או לא היו לה פרסות (וגם זה במקרה הנדיר ש:א. נחתכו כל רגליה, ב. האדם מעודו לא ראה ארנבת ואינו יודע שאין לה פרסות. ג. אין לו את מי לשאול ד. הוא ראה אותה אוכלת את גלליה לכן הוא בכלל מעלה בדעתו שאולי זו היא העלאת גרה ואולי כשרה). לכן יש לאדם המתלבט אם לאכול ארנבת שנחתכו כל רגליה לפחות שני ספקות אם היא כשרה: א. האם היא טריפה? ב. האם היו לה פרסות בכלל? ואם כן, האם היו סדוקות? מספיק ספק אחד כדי לאסור עליו את אכילתה. ולכן לא יאכל אותה...
 

דוד1000

New member
תשובת רב סגל

תשובת רב סגל בב' שבט: א. טענת הפוקר שטותית, וכתבתי כבר עשרות פעמים לטוענים למיניהם למה התורה כתבה את החיות עם הסימן האחד לא לאכלם, ולא הסתפקה לכתוב את שני הסימנים שצריך, וממילא נראה על הארנבת, למשל שאינה מפריסה פרסה וממילא טמאה. וזו גמרא במסכת חולין דף נ"ט ע"א בענין דומה: ולבדוק בפרסותיה? כגון שהיו פרסותיה חתוכות. וכדרב חסדא דאמר היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה וכו'. וכן בהמשך בבהמה שפיה גמום [=חתוך] בודק בפרסותיה. אם כן בארנבת ג"כ יכולים להיות פרסותיה חתוכות, ואז בגלל העלאת הגירה שלה יטעו בה שהיא כשרה. מה שאין כן בשרץ שמה שתחתוך בה, שאר גופה זועק שהוא שרץ... וכמו כן הקפיברה לא יטעו בה שהיא מעלה גירה אם פרסותיה חתוכות, ואין טעם לכותבה. ב. אני הנחתי כאפשרות שקפיברה היא שרץ לפי ההגדרה של רש"י לשרץ בבראשית א' כ"ד: "נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאילו נגררים שאין הילוכן ניכר". וכוונת רש"י לרוב הפרטים בסוג, כי יש שרצים עם פרטים גדולים: נחשים גדולים ולטאות גדולות וצבים גדולים, למרות שהתורה קוראת לכל הסוג שרץ. כי גם הגדולים נראים כמשתרעים ונגררים על פני האדמה בגלל אריכותם ורגליהם הקצרות יחסית לגופם. ומה שביארתי עוד ביאור בהיר והגיוני, שאין לטעות בקפיברה שהיא מעלת גירה כי אינה מעלה חיצונית, זה עוד נימוק למי שלא רוצה לראות הקפיברה כשרץ. והבוחר יבחר, כי שני הביאורים נכונים למשכיל.
 

דוד1000

New member
כפי שציינתי בעבר.

כפי שציינתי בעבר. בתורה יש לנו דרך לימוד הקרויה כלל ופרט וכלל. לפי מידה זו, הנזכרת בברייתא של רבי ישמעאל הנאמרת בסוף אמירת הקרבנות כל יום (מחמת חשיבותה), הרי כשיש בתורה הצגת עמדה הנכנסת למידה זו הרי הנזכר בתורה מתייחס לכל הפרטים הדומים לרשימת הפרטים. רשימת הפרטים הנזכרת בתורה יש לה מכנה משותף אחד ברור, היינו הם כולם בעלי סימן טהרה יחיד. מכאן יוצא לנו שכל בעל חי בעולם שיש לו סימן טהרה בודד טמא ואסור באכילה. לכן גם הקפיברה וגם הקנגורו וכו' אסורים. דב
 

Governor

New member
השאלה היתה `האם הכיר כותב התורה

את כל הארנבות ביקום?` לאחר שקלא וטריא מעמיק ואי הותרת אבן בלתי הפוכה בתורנו אחר האמת, נמנינו וגמרנו שלא כעת טוען דב `הקפיברה וגם הקנגורו וכו' אסורים` זו לא טענה לקיום `מופת`, ואפשר להניח את ענין אכילת הקפיברה והקנגרו להכרעת הפרט... ______________________________________________________________ 0284392570 דוד1000
 
למעלה