אם ככה
<<אם במחזות אימפרוב השחקנים מאלתרים במסגרת עלילה, אז יש עלילה.>>
מה ההבדל בין אילתור "במסגרת עלילה" (?) על הבמה לבין אילתור "במסגרת עלילה" (?) מסביב לשולחן?
<<זה שלא לכל סרט/ספר יש עלילה לא מחליש מאומה מהטיעון שלי. >>
אתה זה שאמר "במשחק תפקידים אין עלילה כי משחק תפקידים זה לא ספר או סרט" - אם שניהם עובדים אותו הדבר, אז הטיעון שלך מועד.
<<...זה יוצר דינמיקה משחקית ומאורעות שקורים במהלך המשחק. זו לא עלילה. לעלילה יש התחלה, סוף ונקודות ציון מוגדרות המובילות מההתחלה לסוף...>>
העלילה לא מוכתבת מראש במובן של הכתבת פעולות השחקנים או הדיאלוגים שלהם מראש, ויש להם יכולת להשפיע על העלילה ואפילו לקחת אותה למקומות לא צפויים. כל זה לא סותר קיום
עלילה. גם אם המנחה לא מכין
כלום מראש, "עלילה" זה משהו שנטווה במהלך המשחק, מסביב לשולחן, על ידי הקבוצה ביחד.
ב"מולהולנד דרייב" המצלמה מתחילה לעבוד מתישהו, אבל זו לא בהכרח נקודת ההתחלה של העלילה בסרט והסוף הוא לא בהכרח הסוף ואני חושב שאת האמצע רואים לפחות שלוש-ארבע פעמים. כנ"ל לגבי סרטים שמתחילים In Medias Res.
חוץ מזה, מה נראה לך? שכשמצלמים סרט אז התוצאה הסופית נראית כמו מה שכתוב על הנייר? לא. 99% מהפעמים, יש חריגות מהתסריט, דברים לא מתוכננים מראש, פשלות קטנות שהופכות לרגעים גדולים. אתה אוהב את דיוויד לינץ' - אז בTwin Peaks יש הרבה כאלה. לדוגמא: כשקופר (קייל מקלאקלן) פונה אל הצעיר בחדר המתים ואומר "Could you leave us alone, please?" ולהפתעתו של כל הצוות, הצעיר ענה משהו כמו "David". קופר ממצמץ לרגע וחוזר "I was hoping you could leave us alone, please", הצעיר קולט מה קרה ופונה החוצה בהתנצלות -
זה לא היה בתסריט. מה שקרה זה שהשחקן הצעיר כנראה חלם לרגע ושכח את התסריט, בטעות הוא חשב שקייל מקלאקלן שאל אותו "What's your name please?". דיוויד לינץ' פשוט אהב את הרגע הכל כך אמיתי הזה שהוא השאיר אותו. יש הרבה סיפורים דומים (ופחות מרשימים) על ג'ורג' לוקאס.
את "שודדי הקריביים" אני מניח שראית? בתסריט המקורי, הדמות של קפטן ספארו (ג'וני דפ) היה אמור להיות הרבה יותר מתון ונורמלי ופשוט לשמש מעין מורה-מכוון עבור הדמות של אורלנדו בלום, שפשוט מאמן אותו להילחם בפיראטים וטופח לו על השכם כשהוא מנצח. אבל ג'וני דפ שינה את הדמות לגמרי במשחק שלו וכל כך התלהבו מזה ששינו את המקור. אז בעצם, כל הסדרה (כל
שלושת הסרטים שבה), היא "בלי עלילה", לפחות כשג'וני דפ מופיע על המסך.
<<לעלילה יש תבנית קבועה, קצב, דגשים - הכל נקבע מראש>>
קצב זה משהו שנוצר הרבה יותר מהבימוי והמשחק, מהאפקטים הקוליים והשוטים עצמם - אתה יודע... "**בזמן אמת**" מול המצלמה. התסריט שנכתב מראש יכול להיות הכי קיצבי בעולם, אבל אם ישחקו אותו שני שחקנים שיעשו הכל לאט, יזוזו מעט וידברו בקולות רכים ושקטים, זה יהיה מאוד מרדים ולא משנה על מה הם ידברו (ע"ע Fall Down Dead או "הסיבה שאודו קיר לא נועד לגלם דמות של רוצח מטורף", ידוע גם כ"אחד מסרטי הסלאשרים הכי מרדימים ומשעממים בעולם" - לא מומלץ בכלל).
מה הקשר למשחק תפקידים?
בעשיית סרטים, התסריט הוא רק חלק מהעניין והרבה פעמים הוא חלק קטן. ממש כמו הדברים שהמנחה כתב לעצמו מראש. מהר מאוד השפעות אחרות והעובדה שמעורבים ביצירה מספר אנשים גוררת את כל העסק למחוזות בלתי צפויים.
חוץ מזה, מה בדיוק קורה כשתסריטאי יושב לכתוב תסריט? איך התהליך הזה עובד? התסריטאי יושב ופולט מילים על הנייר. מילים שהן תוצאה של דברים שהוא חושב באותו הרגע.
מחשבות שפשוט עולות בתודעה והוא לא הזמין אותן מראש, אלא הן פשוט צצו אצלו והוא מעבד אותן על הנייר. הוא כותב באותו הסדר שאתה רואה על המסך, גם אם יש לו תמה, רעיון שמכוון את מהלך העניינים. הרבה תסריטאים לא יושבים וכותבים לעצמם מראש תבנית מסויימת ולא יודעים מה יקרה הלאה מהשורה שהם כותבים כרגע. חוזרים אחר כך ומשכתבים דברים, אבל זה לא מתחיל כמוצר מוגמר וזה גם לא מסתיים כמוצר מוגמר, לא כשאחר כך הוא עובר לידיים של אנשים שצריכים לתת לו את האישור והמימון שלהם (ואוהבים לשנות דברים) עוד לפני שהוא מתגלגל אל במאים, שחקנים ואנשי צוות שלכל אחד מהם רעיונות והשפעה משלו.
אז לפי ההגדרות שלך, גם לסרטים אין עלילה...
הפואנטה היא: אני לא יודע מה עולה לך בראש כשאתה חושב "עלילה", אבל עלילה במשחק תפקידים זה משהו שנטווה בקבוצה, זה מתחיל עם המנחה, ממשיך עם הקבוצה ונגמר כשסוגרים את המשחק סופית. זו יצירה דינאמית ומשותפת. ויש משחקי תפקידים שמתפקסים על זה יותר מאחרים.
לרוב האחרים במשחקי תפקידים ההגדרה של "עלילה" היא הסיפור שהמנחה מכין, שחקנים יכולים לסטות ממנו (ובעצם להתחיל ליצור עלילה חדשה משלהם דרך הפעולות שלהם והתגובות לפעולות שלהם ופעולות התגובה שלהם לתגובות לפעולות שלהם). מבחינתי, כל מה שקורה In-Play מסביב לשולחן הוא חלק מהעלילה. כאן נכנס התפקיד של השחקנים והיכולת שלהם להשפיע על כיוון הסיפור והיעד הסופי שלו.
