תרמיות והונאות

[DDN]

למה?

למה המנחה צריך לתת לך מספיק כלים לזהות את השקר? ואם הוא נותן לך את הכלים, אז למה לו לשקר בכלל אם הוא נותן לך 90% צ'אנס להבין שהוא משקר? אז לשקר של הדמות אין שיניים.

אם השחקן חכם, והדמות חכמה - הוא יבין.
זה לגמרי לא צריך להיות תלוי בקוביות, או שבכלל יהיה רמז לשקר.

דוגמא מהמשחק שלי:
יש תככים בין ישובים, ודמויות השחקנים הלכו לדבר עם מנהיגים מישובים שונים.
חנן דיבר עם אחד המנהיגים שמסר לו מידע כזה או אחר.
המידע הזה היה כוזב. אני לא זרקתי רמזים לכך שהוא לא דובר אמת.
נכון, ששיחקתי את הדמות בצורה שהיא תראה לא אמינה או יותר נכון רכיכתית (משהו בין לשון-נחש משר הטבעות והג'ינג'י הקטן מהיה היה)
חנן לא סתם הבין שמורחים אותו, אלא גם הצליח לקשר את הנקודות שהיו אמורות להיות חבויות בשלב הזה. בלי רמזים.
בגלל שכל מה שהיה היה משחקי ולא מכני - חנן קיבל את מלוא ההערכה (ובונוס)
גלגולי SENSE MOTIVE על כל הקטע, היו הורסים את האלמנט המשחקי והופכים את המשחק לגלגול קוביות.
זה לא התפקיד שלי כמנחה לתת לחנן את הכלים - זה התפקיד שלו להגדיל ראש, לשאול את השאלות הנכונות ולשים לב לכל מה שקורה סביבו - וזאת הוא עשה בצורה מושלמת, משחקית ולא מכנית.

 

[Drej]

כלים כלים ועוד כלים

בין השאר אנחנו משחקים דמויות שאנחנו עצמנו לעולם לא היינו או יכולים להיות, שחיות בעולם דמיוני שכל אחד מדמיין קצת אחרת ונראה קצת שונה בראש של כל שחקן ושחקן בקבוצה.
גילגול ה sense motive נועד בין השאר לתת צ'נס גם לאדם שהכי לא הבין את הרמזי כי זה לא בטבע שלו (אבל כן בטבע של הדמות שלו שהיא חוקרת משטרתית לדוגמא)

וכמו שכבר נאמר אנשים לרוב לא אוהבים שמרמים אותם ולכן צריך לתת את הצ'נס לגלות את התרמית מבעוד מועד ולפחות שהשחקן (עם לא הדמות) היו מוכנים לאופציה הזו . אחרת עלול להיות המצב שבוא השחקן מתוסכל וחבל

 

[Nihau]

מש"א ובנוסף...

דני- כששיחקת את הדמות עם אופי נכלולי- בין לשון נחש לג'ינגי הקטן - נתת רמזים חזקים משחקיים לרמאות הפוטנציאלית.
אז חנן לא גלגל sense motive על זה אלא זיהה כשחקן את האלמנטים החשודים. זה לא אומר שחנן פעל בוואקום שבו המנחה לא נתן רמז על רמאות, ובאותו הזמן אתה לא נתת לחנן את התשובה על מגש של כסף, הוא היה צריך לעבוד על זה אבל היה לו מאיפה להתחיל. לא קבעת שרירותית שהדמות שלו מרומה וזהו.
אותו דבר היה גם בין אדריאן לשודד המרעיל- אני לא גלגלתי sense motive אם זכור לך, זו הייתה הדרך בה אדריאן אבחן את הסיטואציה, תוך הימור שנאלץ להיתמודד עם ההשלכות, בלי קוביות.

 

[DDN]

נלך הפוך על הפוך

ומה אם, הלשון-נחש הג'ינג'י היה דובר אמת, וסתם יש לו דיבור של רכיכה?
השחקנים היו מסיקים את ההיפך (כי הוא דובר אמת) בגלל איך שאני משחק אותו - לא היו מרגישים מרומים?
גם SENSE MOTIVE בשמיים לא היה עוזר להם, אם הם היו מחליטים שהוא רמאי ונכלולי (והוא לא - זה הדיבור שלו)

 

[Drej]

עיניין בין אישי

בסופו של דבר מה שחשוב זה הביטחון של השחקנים במנחה.

במידה וזה מפתוגג עקב בעיה כל שהיא (קרי הרגשה ש"אנחנו מרומים" וכו') עדיף לשבת עם השחקנים ולדבר על זה. יכול להיות שהם מעדיפים לדעת מטא משחקים על דברים מסוימים שהדמויות שלהם לא וכו' זה יכול לפתור בעיות מסוימות (ואולי ליצור אחרות)

אבל ברגע שהמנחה בפוגע בביטחון שהשחקנים נותנים בו, אז יש למנחה בעיה, כאן קבור הכלב וזה לא משנה מה הדעה של כל באי הפורום, הנושא צריך להיות נידון בין השחקנים והמנחה יחד. לפעמים אולי אפילו כדאי לחשוף קצת את הקלפים שלך כמנחה כדאי להקל את החזרת הביטחון של השחקנים בך.

 

[DDN]

בדיוק באתי לדבר על ה"בטחון" בתגובה להודעה

הקודמת שרשמת (ואני אעשה זאת)
ופה באמת, קבור הכלב.

 

[Ihavenonick]

משהו קטן בקשר לדמות שלי

בקבוצה של דני אני משחק דמות שהיא חשדנית מטיבעה, ויודעת מה זה "פוליטיקה" (או בשמו האחר: הקם להורגך, השכם להוציאו להורג)

אם הייתי משחק דמות שפחות מבינה בנושאים, אז לא הייתי נותן לה להתנהג בצורה שהיא התנהגה. כמו לדוגמה עם בר. בר האמין לכל מה שאמרו לו. הוא לא ניסה לתחמן והכל היה ישיר איתו. אפילו מסחר בשבילו היה הולך כך: הוא היה פותח את שקיק המזומנים (מטבעות, מתכות ואבני חן שהיו לו) ופשוט היה אומר "קח כמה שצריך". הוא לא היה מנסה להתמקח או להתווכח על מחירים.

 

[major mouse]

תיאום ציפיות

כרגיל, ההבדלים בגישה המשחקית שלנו נראים כמעט בלתי ניתנים לגישור, אבל אני אנסה בכל זאת:

הציפייה הראשונית שלי מהמשחק היא: ליצור סיפור טוב ביחד. לארוג יצירה שנסתכל עליה במבט לאחור ונהיה גאים בה, שנזכר בקטעי משחק ונגיד לעצמנו "זה סיפור מעניין" ניצור דבר שהוא יותר מאשר התגברות על מכשולים, הריגת אוייבים ועליית שלבים.

הציפיה השניה שלי היא לעורר תגובות ריגשיות משמעותיות מהמשתתפים: אני זוכר שלוש מקרים שונים, שהתגובה הייתה מיידית וממש חזקה והרגע שבו הוא חווה אותה תרם למשתתף הרבה יותר מאשר כל שאר הפגישה ביחד. זה הדבר שהוא לקח איתו הלאה. זאת הנקודה שהוא אמר לעצמו "וואו..., עכשיו אני מעורב בזה, זה לא סתם בילוי של כמה שעות עם חברים וגלגול קוביות".

תנסו להזכר ברגעים האלו בסרטים, סדרות או ספרים. בשורות, בסצינות או אולי אפילו ביצירה כמכלול שהעלו בכם את ה- "בום" הריגשי הזה.
אני מאוד נהניתי ממאות (ואולי כבר אלפי) הספרים שקראתי בחיי, אבל אני לוקח איתי את מתי המעט שהצליחו לחדור פנימה.

זה אולי נשמע אובר-פלצני ולקיחת התחביב למקום יותר מדי גבוה. אבל אני חושב שאם עושים את זה נכון (לפחות לפי ההגדרה שלי לנכון) התוצאה לא תאחר להגיע ותופיע בצורה טיבעית ולא מאולצת ופלצנית.

 

[Nihau]

כמנחה או כשחקן?

סדר העדיפויות שלנו שונה לדעתי בשתי הקטגוריות.
כמנחה האחראיות שלי קודם כל היא לכיף המשחקי האינטרגרטיבי של כל השחקנים ואחר כך לייצר רצף אירועים מעניין ואחר כך לוודא שיש איזון ודירוג קושי מתאים, ודב"שים ומקומות מעניינים ושאר אלף ואחד דברים נוספים ששייכים לתחום האחראיות של המנחה.
כשיש לי רק את האחראיות על משחק הדמות האישית שלי סדר העדיפויות הוא לוודא שהדמות שלי עובדת טוב באינטגרציה הקבוצתית ואז לוודא שמשחק הדמות שלי איכותי ואמין ואז לדאוג לאינטרסים של הדמות במכלול המתרחש ואז לקדם את הדמות מכאני בדרכים שיתמכו במשחק הדמות ואז עוד אלף ואחד דברים נוספים ששייכים לתחום האחראיות של ד"ש.

 

[major mouse]

כבר ניהלנו דיון דומה

והסכמנו שלא להסכים.

את רואה את המשחק כאסופה של אירועים שאמורים להציע איזשהו אירוע מעניין או אתגר שיש לצלוח שייצרו בסוף חוויה חוץ משחקית של כיף משחקי. תקני אותי אם אני טועה.

אני רואה את המשחק כפלטפורמה לספר סיפור משותף ומעניין. ליצור משהו שיהיה כיף לחוות אותו גם כמשחק וגם כיצירה.

אל תתטעי ותחשבי שאני מגיע למשחק ולוקח אותו ברצינות יתרה, גם אם המשחק הוא משחק חד פעמי באווירה משעשעת ולא רצינית בעליל, אני יהנה. סיפור טוב יכול לצוץ גם בקומדיה כמו בכל ז'אנר אחר.

קידום הדמות בצורה מכאנית מעניינת אותי כקליפת השום בפני עצמה. אם זה ייתן לי כלים לספר את הסיפור ולחוות את הדמות בצורה שבה אני רואה לנכון להמשיך - זה סיפור אחר. להתקדם ברמה כדי להיות יותר יעיל בלעלות רמות פחות מעניין אותי. אני מכיר את הגישה וגם שיחקתי כך לפעמים אבל זאת בהחלט לא הדרך האהובה עליי לממש את התחביב.

 

[Nihau]

אנחנו יותר מסכימים מלא מסכימים

שנינו מסכימים על החשיבות של הנאה מהמשחק, עיניין בעלילה המתהוות ממנו ושימוש במכאניקה כדי לתמוך ולקדם משחק דמות ולא להיפך.
ההבדל העיקרי הוא סדר העדיפויות שקובע מי מהשלושה אלמנטים האלה יופיע ראשון ומי שני, שנינו מסכימים על מי שלישי.
בכל מקרה כל 3 האלמנטים יופיעו גם במשחק שלך וגם במשחק שלי ושניהם בסופו של יום יהיו משחקים איכותיים.
התוצר הסופי לא ישתנה עד כדי כך, הדרך אליו כן. ושוב- זה תלוי אם אנחנו מדברים מנקודת מבט של מנחה או שחקן.

 

[major mouse]

כמעט שם...

הנאה מהמשחק היא ערך עליון וכאחד כזה הוא בילתי ניתן לדיון ולא מעניין בעליל. אני לא מכיר מישהו שמשחק מ"ת וסובל מכך.
אם כן קיים מישהו כזה והוא קורא את הפוסט הזה, אתה יכול להפסיק לשחק, זה בסדר. אף אחד (חוץ אולי מרוחו של גארי גאייגקס) לא יבוא אליך בלילה ויזרוק עליך שאריות פיצה וקוביות ק4 חדות.

עניין בעלילה ושימוש במכאניקה הם נושאים כל כך גדולים שהם קיימים בכל משחק תפקידים באשר הוא:
עלילה - role
מכאניקה - playing

אצלי במשחק לא יהיו חידות ואתגרים מונחי מכאניקה. אצלי במשחקים לא יהיו בהכרח טקטיקות נכונות ושגויות. אצלי במשחק יהיה סיפור וכל השאר משני.

זה הבדל גדול. מזל שהתחביב שלנו מספיק רחב לשנינו

 

[Nihau]

 

[DDN]

כי יש אנשים שלא מרגישים בנוח כשמרמים אותם

ובמיוחד שהם, בשם הרמאות עושים דברים שאחרת לא היו עושים.

גם אני חושב שזה מוסיף לעלילה (ולדעתי יכול לעזור גם לפיתוח הדמות - ללמוד את הלקח ולהתבגר)

 

[major mouse]

אז אל תשחקו

גם לא במאנצ'קין או בקאטאן או בכל משחק אחר שיש בו אינטרקציה חברתית.

 

[DDN]

לא בטוח שהבנת

אני זה שרוצה להשתמש בכלי התרמית במשחק.
אני פשוט מנסה לצפות תגובות של שחקנים.

אני מסכים איתך ברוב הנקודות בדיון הזה. .. .

 

[major mouse]

הבנתי

הבנתי שאתה מסכים איתי. אנחנו בדר"כ מסכימים כשתיאוריה משחקית עולה על הפרק.

הגבתי לשאר המשתתפים בדיון כשכתבתי "אז אל תשחקו".

מצטער אם נפלה טעות. אני בהחלט חושב שלתרמית יש מקום בחגורת הכלים של המנחה ואני יודע שגם אתה חושב כך.