Sabre Runner
New member
חסר חלק
"פאק!" צעק סגן הארלסון כשעוד גל הדף פגע בגוף המסכן של החללית המשותקת שלו. מטר של חלקיקים שרופים מהספינה שהתפוצצה הרעיד את המעטפת. הוא שלף את עצמו מתא המכשירים של 'הנשר' והסתכל למעלה דרך החופה הסדוקה אל הקרב המתחולל ליד הכוכב הכחול. "אי אפשר לקבל קצת שקט כדי לנסות לתקן את הגרוטאה הזאת?!" הוא צעק אל הצורות המתרוצצות והמתפוצצות מעליו. "לכל הרוחות," הוא מלמל לעצמו. "רעיון מצוין, אידיוט. תבזבז אוויר על החלאות האלו," אמר וחזר לזחול אל מתחת לכיסא המפלט וחזרה אל תא המכשירים. הוא הרים את המדריך מרצפת התא ועיין בו שוב. "חוט כחול מוביל מא' -8 לג'-4 וחוט אדום מוביל ל..." הוא העביר את אצבעו על התרשים. "לז'6 - חיבורי קנרדים." הוא הוריד את המדריך והרים את הפנס הקטן על לוח המכשירים שבגב התא. הוא עקב עם אלומת האור הקטנה עד שהגיע לצד הלוח. "אה-הא!" הכריז כשראה את הנתיך. הוא חיטט בתיבת הכלים העלובה והוציא מצבט קטן איתו תפס ושלף את הנתיך המושחר. "אתה לא התנהגת יפה... פיוז 50," אמר אל הרכיב כשקרא את הכתוב עליו. "לא יפה להישרף. זה היה רק מייסר דגם 4. לא נשק כל כך חזק." הוא הניח את הנתיך השרוף בתוך תיבת החלקים וחיפש אחר מחליפו. הוא חפר עם המצבט בתאים הקטנים, שולף רכיב אחר רכיב ובוחן אותו. "פיוז 25, פיוז 30, פיוז 40... לא נכון." בתא המכיל את הנתיכים שרצה היו רק שתי יחידות. "שלא תעז להישרף עוד פעם," הוא הורה לנתיך ודחף אותו, בעדינות המירבית לה היה מסוגל בחליפת לחץ, אל מקומו ווידא שהוא בפנים. הוא הושיט את ידו מתחת ללוח ודחף אותה עמוק אל קרבי החללית. המתג היה מרוחק בכוונה אבל עשו אותו גדול כדי שלא יהיה קשה לפספס אותו. לרוע המזל, הוא גם היה כבד והארלסון התאמץ עד שזיעה בצבצה על פניו בתוך המערכת הסגורה של החליפה. לבסוף הוא שמע, או יותר נכון הרגיש, את הנעילה של המתג ואת ההמהום החרישי של מקור הכוח שמתחיל לעבוד. הוא הרים את הכבל העבה, שניתק והניח על הרצפה, והבריג אותו חזרה אל תחתית לוח המכשירים. נורה כתומה קטנה נדלקה כדי לאשר שאכן יש כוח. הארלסון חייך קצרות וטפח בחביבות על עטיפת הלוח כדי להראות את שביעות רצונו לפני שהזדחל חזרה אל תא הטייס. הוא התיישב על כיסא המפלט והביט במחשב הטיסה שלפניו. מצליב את אצבעות ידו השמאלית, הוא שלח את אצבע ידו הימנית קדימה ולחץ על כפתור ההפעלה של מחשב הטיסה. למשך זמן שנראה כמו נצח, שום דבר לא קרה. ואז המסך קפץ. העומק השחור והמדכא התחלף באיטיות זוועתית במסך ירוק שהלך והתבהר. חיוך החל להתפשט על פניו של הארלסון כשראה את המחשב מתחיל לעבוד. 'כיבוי לא מסודר התגלה' הציג המחשב. 'מפעיל אתחול חירום' 'מפעיל מערכת קיום חיים...' "לא לא לא," מלמל הארלסון בחלישות ומיהר להקיש על מקש הביטול. כמה פעמים, ליתר ביטחון. 'מערכת קיום חיים נותקה.' 'מפעיל מערכות תמרון...' חיוכו של הארלסון נמתח עוד יותר כשראה איך המדחפים נדלקים ומתחממים סביבו. הוא הביט אל הכנף השמאלית, איפה שמטח המייסר חרך את שפת הכנף. זה לא היה מפריע כל עוד הוא לא היה נכנס לאטמוספירה. הבעיה הייתה עם הקנרד השמאלי שכמעט הושמד לגמרי ביחד עם מדחף התמרון שלו. אורות הסימון על חרטום החללית נדלקו ביחד עם פליטות הניסיון מהמדחפים. הכנפיים נדלקו גם הם אבל לוח המכשירים התפוצץ באותו הרגע וכל התא החשיך שוב. הוא כיסה את ראשו ולחץ בנחישות על כפתור הביטול אבל כבר היה מאוחר מדי. המדחף הימני הספיק לפלוט ועכשיו 'הנשר' המסכן הסתחרר לו לכיוון טבעות האבק שהקיפו את הכוכב. "לכל הרוחות!" הארלסון צעק ואף אחד לא שמע אותו. מערכת הקשר הייתה הדבר הבא שהיה צריך להיות מופעל. הוא הרביץ באגרופו שוב ושוב למסעד הכיסא ונתן אגרוף לזכוכית של החופה. היא הגיבה בהרחבת הסדק שכבר היה בה והוא החזיק אגרופו בכאב שכן, למרות הכל, הייתה זו זכוכית משוריינת. פתאום הוא החל להריח ריח מוזר. לקח לו רגע להבין מה זה ואז הוא הרים את מד החמצן של החליפה. התצוגה בדיוק ירדה מתחת לחצי-שעה והמנגנון שיחרר קפסולת ריח קצרת טווח אך רבת עוצמה אל האוויר שנשם כדי לוודא שהוא באמת בהכרה. "יופי," הוא רטן לעצמו וזחל שוב אל מתחת לכיסא המפלט. בזמן שהחליף את הנתיך השרוף ביחידה האחרונה שנותרה, משתדל להרביץ באלימות מוגברת רק לדברים הפחות שבירים, סב 'הנשר' באליפסות איטיות סביב צירו כשהסתחרר לכיוון הטבעות. הטבעות, שביום רגיל מהוות נוף מהמם, איימו כרגע לקרוע את גוף החללית לגזרים. הארלסון חזר והתיישב בכיסא המפלט והביט על הקנרד השמאלי. מטח המייסר אולי לא עשה הרבה נזק אבל זה היה מספיק בשביל להתיך את חיבורי השליטה של המדחף עם התנועה של הקנרד עצמו כך שאם אחד מהם מופעל... קצר. "אידיוט," הוא קילל את עצמו וניסה להרביץ לצד מצחו עם פרק ידו. הוא רק פגע בקסדה, הטה אותה והצליח לדחוף מכשיר כלשהו בתוכה אל תוך אזנו. זה כאב יותר והוא קילל שוב כשהוא מחזיק את הקסדה בשתי ידיו. הוא הרים את ראשו למעלה וראה את הקרב שעוד נמשך במסלול סביב הכוכב הכחול, אלפי קילומטרים ממנו. כמה שניות לאחר מכן, 'הנשר' השלים חצי סיבוב והארלסון ראה את הטבעות, יותר קרוב משאי-פעם רצה לראות אותם. ושם, היישר מלפניו, היה גוש סלע פי שניים בגודל מחללית הקרב המסכנה שלו. הוא חגר את חגורות המושב במהירות והמתין, עוצם את עיניו ומתרכז בכוח הכבידה המועט שיצרה התאוצה שלו. הוא חיכה לפגיעה, לזכוכית המתרסקת ולסלע ענק שמועך את ראשו אבל דבר לא הגיע. הוא הרגיש את התנועה הסיבובית מאיטה ומשהו שמושך אותו בחולשה כלפי מעלה. ואז כל החללית רעדה ואז כלום. הוא פקח את עיניו והסתכל החוצה. מחוץ לזכוכית, שלא נראתה יותר שבורה מקודם, היה רק חלל שחור וריק. הבזק אור פתאומי משך את עיניו אל הקרב שכרגע היה בדיוק מאחוריו. הוא הסתכל לצד שמאל וראה שה'נשר' שלו יושב בנינוחות על הסלע הגדול והקנרד משוך כלפי מטה. הוא הביט במחזה בהשתאות לרגע קל ואז הבין: סלע מגנטי. רגע, סלע מגנטי הוא מתכתי. הארלסון הרגיש את העולם מתבהר כשמוחו התחיל לבנות את התוכנית שבעזרתה ינצל את מצבו הנוכחי כדי לשרוד. זה לא יהיה יפה, אבל זה יעבוד, הוא חשב לעצמו ושיחרר את רצועות המושב. הוא הוציא את אקדח הלייזר שלו מנרתיק החזה ובדק את מטענו. הוא הסתכל על מד החמצן שבדיוק התחלף ל-14 דקות ולחץ על שחרור החופה הידני. "אוריון, כאן מלאך 47. מבקש רשות לנחות בזרוע עגינה שמאלית. כיוון 144 על 028." "הארלסון?! חשבנו שהתפוצצת! איפה היית, לכל הרוחות?" הגיע הקול המעוות דרך הרמקול החלש שבחליפתו. "היו לי קצת בעיות חשמל," הוא אמר והסתכל על הקנרד השמאלי איפה שחתיכת מתכת שנחתכה ברישול הוצמדה אל המוליכים השחורים שעוקמו חזרה אל מקומם. "אבל הכל בסדר עכשיו. יש לכם מקום בשבילי?" "יותר מדי מקום. לא כולם היו ברי-מזל כמוך. רשאי נחיתה בזרוע עגינה שמאלית. תא 7." <<מחקתי עוד שתי הודעות לפני זה וגם זה עדיין לא נראה לי הכי טוב שאני יכול לעשות. לא יודע מה יש לי.>>
"פאק!" צעק סגן הארלסון כשעוד גל הדף פגע בגוף המסכן של החללית המשותקת שלו. מטר של חלקיקים שרופים מהספינה שהתפוצצה הרעיד את המעטפת. הוא שלף את עצמו מתא המכשירים של 'הנשר' והסתכל למעלה דרך החופה הסדוקה אל הקרב המתחולל ליד הכוכב הכחול. "אי אפשר לקבל קצת שקט כדי לנסות לתקן את הגרוטאה הזאת?!" הוא צעק אל הצורות המתרוצצות והמתפוצצות מעליו. "לכל הרוחות," הוא מלמל לעצמו. "רעיון מצוין, אידיוט. תבזבז אוויר על החלאות האלו," אמר וחזר לזחול אל מתחת לכיסא המפלט וחזרה אל תא המכשירים. הוא הרים את המדריך מרצפת התא ועיין בו שוב. "חוט כחול מוביל מא' -8 לג'-4 וחוט אדום מוביל ל..." הוא העביר את אצבעו על התרשים. "לז'6 - חיבורי קנרדים." הוא הוריד את המדריך והרים את הפנס הקטן על לוח המכשירים שבגב התא. הוא עקב עם אלומת האור הקטנה עד שהגיע לצד הלוח. "אה-הא!" הכריז כשראה את הנתיך. הוא חיטט בתיבת הכלים העלובה והוציא מצבט קטן איתו תפס ושלף את הנתיך המושחר. "אתה לא התנהגת יפה... פיוז 50," אמר אל הרכיב כשקרא את הכתוב עליו. "לא יפה להישרף. זה היה רק מייסר דגם 4. לא נשק כל כך חזק." הוא הניח את הנתיך השרוף בתוך תיבת החלקים וחיפש אחר מחליפו. הוא חפר עם המצבט בתאים הקטנים, שולף רכיב אחר רכיב ובוחן אותו. "פיוז 25, פיוז 30, פיוז 40... לא נכון." בתא המכיל את הנתיכים שרצה היו רק שתי יחידות. "שלא תעז להישרף עוד פעם," הוא הורה לנתיך ודחף אותו, בעדינות המירבית לה היה מסוגל בחליפת לחץ, אל מקומו ווידא שהוא בפנים. הוא הושיט את ידו מתחת ללוח ודחף אותה עמוק אל קרבי החללית. המתג היה מרוחק בכוונה אבל עשו אותו גדול כדי שלא יהיה קשה לפספס אותו. לרוע המזל, הוא גם היה כבד והארלסון התאמץ עד שזיעה בצבצה על פניו בתוך המערכת הסגורה של החליפה. לבסוף הוא שמע, או יותר נכון הרגיש, את הנעילה של המתג ואת ההמהום החרישי של מקור הכוח שמתחיל לעבוד. הוא הרים את הכבל העבה, שניתק והניח על הרצפה, והבריג אותו חזרה אל תחתית לוח המכשירים. נורה כתומה קטנה נדלקה כדי לאשר שאכן יש כוח. הארלסון חייך קצרות וטפח בחביבות על עטיפת הלוח כדי להראות את שביעות רצונו לפני שהזדחל חזרה אל תא הטייס. הוא התיישב על כיסא המפלט והביט במחשב הטיסה שלפניו. מצליב את אצבעות ידו השמאלית, הוא שלח את אצבע ידו הימנית קדימה ולחץ על כפתור ההפעלה של מחשב הטיסה. למשך זמן שנראה כמו נצח, שום דבר לא קרה. ואז המסך קפץ. העומק השחור והמדכא התחלף באיטיות זוועתית במסך ירוק שהלך והתבהר. חיוך החל להתפשט על פניו של הארלסון כשראה את המחשב מתחיל לעבוד. 'כיבוי לא מסודר התגלה' הציג המחשב. 'מפעיל אתחול חירום' 'מפעיל מערכת קיום חיים...' "לא לא לא," מלמל הארלסון בחלישות ומיהר להקיש על מקש הביטול. כמה פעמים, ליתר ביטחון. 'מערכת קיום חיים נותקה.' 'מפעיל מערכות תמרון...' חיוכו של הארלסון נמתח עוד יותר כשראה איך המדחפים נדלקים ומתחממים סביבו. הוא הביט אל הכנף השמאלית, איפה שמטח המייסר חרך את שפת הכנף. זה לא היה מפריע כל עוד הוא לא היה נכנס לאטמוספירה. הבעיה הייתה עם הקנרד השמאלי שכמעט הושמד לגמרי ביחד עם מדחף התמרון שלו. אורות הסימון על חרטום החללית נדלקו ביחד עם פליטות הניסיון מהמדחפים. הכנפיים נדלקו גם הם אבל לוח המכשירים התפוצץ באותו הרגע וכל התא החשיך שוב. הוא כיסה את ראשו ולחץ בנחישות על כפתור הביטול אבל כבר היה מאוחר מדי. המדחף הימני הספיק לפלוט ועכשיו 'הנשר' המסכן הסתחרר לו לכיוון טבעות האבק שהקיפו את הכוכב. "לכל הרוחות!" הארלסון צעק ואף אחד לא שמע אותו. מערכת הקשר הייתה הדבר הבא שהיה צריך להיות מופעל. הוא הרביץ באגרופו שוב ושוב למסעד הכיסא ונתן אגרוף לזכוכית של החופה. היא הגיבה בהרחבת הסדק שכבר היה בה והוא החזיק אגרופו בכאב שכן, למרות הכל, הייתה זו זכוכית משוריינת. פתאום הוא החל להריח ריח מוזר. לקח לו רגע להבין מה זה ואז הוא הרים את מד החמצן של החליפה. התצוגה בדיוק ירדה מתחת לחצי-שעה והמנגנון שיחרר קפסולת ריח קצרת טווח אך רבת עוצמה אל האוויר שנשם כדי לוודא שהוא באמת בהכרה. "יופי," הוא רטן לעצמו וזחל שוב אל מתחת לכיסא המפלט. בזמן שהחליף את הנתיך השרוף ביחידה האחרונה שנותרה, משתדל להרביץ באלימות מוגברת רק לדברים הפחות שבירים, סב 'הנשר' באליפסות איטיות סביב צירו כשהסתחרר לכיוון הטבעות. הטבעות, שביום רגיל מהוות נוף מהמם, איימו כרגע לקרוע את גוף החללית לגזרים. הארלסון חזר והתיישב בכיסא המפלט והביט על הקנרד השמאלי. מטח המייסר אולי לא עשה הרבה נזק אבל זה היה מספיק בשביל להתיך את חיבורי השליטה של המדחף עם התנועה של הקנרד עצמו כך שאם אחד מהם מופעל... קצר. "אידיוט," הוא קילל את עצמו וניסה להרביץ לצד מצחו עם פרק ידו. הוא רק פגע בקסדה, הטה אותה והצליח לדחוף מכשיר כלשהו בתוכה אל תוך אזנו. זה כאב יותר והוא קילל שוב כשהוא מחזיק את הקסדה בשתי ידיו. הוא הרים את ראשו למעלה וראה את הקרב שעוד נמשך במסלול סביב הכוכב הכחול, אלפי קילומטרים ממנו. כמה שניות לאחר מכן, 'הנשר' השלים חצי סיבוב והארלסון ראה את הטבעות, יותר קרוב משאי-פעם רצה לראות אותם. ושם, היישר מלפניו, היה גוש סלע פי שניים בגודל מחללית הקרב המסכנה שלו. הוא חגר את חגורות המושב במהירות והמתין, עוצם את עיניו ומתרכז בכוח הכבידה המועט שיצרה התאוצה שלו. הוא חיכה לפגיעה, לזכוכית המתרסקת ולסלע ענק שמועך את ראשו אבל דבר לא הגיע. הוא הרגיש את התנועה הסיבובית מאיטה ומשהו שמושך אותו בחולשה כלפי מעלה. ואז כל החללית רעדה ואז כלום. הוא פקח את עיניו והסתכל החוצה. מחוץ לזכוכית, שלא נראתה יותר שבורה מקודם, היה רק חלל שחור וריק. הבזק אור פתאומי משך את עיניו אל הקרב שכרגע היה בדיוק מאחוריו. הוא הסתכל לצד שמאל וראה שה'נשר' שלו יושב בנינוחות על הסלע הגדול והקנרד משוך כלפי מטה. הוא הביט במחזה בהשתאות לרגע קל ואז הבין: סלע מגנטי. רגע, סלע מגנטי הוא מתכתי. הארלסון הרגיש את העולם מתבהר כשמוחו התחיל לבנות את התוכנית שבעזרתה ינצל את מצבו הנוכחי כדי לשרוד. זה לא יהיה יפה, אבל זה יעבוד, הוא חשב לעצמו ושיחרר את רצועות המושב. הוא הוציא את אקדח הלייזר שלו מנרתיק החזה ובדק את מטענו. הוא הסתכל על מד החמצן שבדיוק התחלף ל-14 דקות ולחץ על שחרור החופה הידני. "אוריון, כאן מלאך 47. מבקש רשות לנחות בזרוע עגינה שמאלית. כיוון 144 על 028." "הארלסון?! חשבנו שהתפוצצת! איפה היית, לכל הרוחות?" הגיע הקול המעוות דרך הרמקול החלש שבחליפתו. "היו לי קצת בעיות חשמל," הוא אמר והסתכל על הקנרד השמאלי איפה שחתיכת מתכת שנחתכה ברישול הוצמדה אל המוליכים השחורים שעוקמו חזרה אל מקומם. "אבל הכל בסדר עכשיו. יש לכם מקום בשבילי?" "יותר מדי מקום. לא כולם היו ברי-מזל כמוך. רשאי נחיתה בזרוע עגינה שמאלית. תא 7." <<מחקתי עוד שתי הודעות לפני זה וגם זה עדיין לא נראה לי הכי טוב שאני יכול לעשות. לא יודע מה יש לי.>>
