תרגיל כתיבה - חלק ד'

[Sabre Runner]

תרגיל כתיבה - חלק ד'

תקציר הפרקים הקודמים: התרגיל בכתיבה נעשה כבר שלוש פעמים קודם ולמי שלא יודע על מה אני מדבר, מדובר ברעיון שחשבתי עליו לפני שנתיים במטרה לשפר את המשחקים שרצים באינטרנט על ידי הכרחת הכותבים לכתוב בהרחבה ובעומק, לשים דגש על דברים חשובים ולהוסיף פרטים לפה ולשם. אז למה אני עושה עכשיו עוד אחד כשהקודם היה לפני פחות מחודשיים? כי הקודם לא קיבל תגובות כמו שהייתי רוצה שהוא יקבל. והפעם אני רוצה שידידי לאזור החיוג ישתתף ויכריח את עצמו להוציא עוד משהו. והפעם: "מצב נחיתות" - מה הכוונה? שימו את הדמות שלכם בהם היא במצב הגרוע ותראו לנו מה היא עושה במקרה הזה. המצב עצמו יכול להיות כל דבר: היא הולכת להפסיד את שארית הכסף שלה (של הקבוצה?) במשחק קלפים, היא בקרב לחיים ולמוות וקוראים לה את הצורה, היא מנהלת משא ומתן כשברור שאין לה קלף מיקוח... כל דבר שבו The odds are against us and the situation looks grim.

 

[Painkiller1989]

זה היה הסיכוי האחרון שלו

ג'ק חסר האונים ידע שהקרב הערב, הוא, הוא הסיכוי האחרון לשרוד, הוא הקרב שיביא לו את התהילה או את המפלה. הקרב שיקבע את המשך מהלך החיים שלו, האם ישקע בחול תובעני של חובות ועיקולים או יפרח לחיי שפע ותהילה. השעה הייתה שבע בערב, ג'ק ישב בחדר ההלבשה בגארדן, זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בחדרי ההלבשה המפוארים במדיסון סקוור גארדן, מנהטן. ההגרלה שנקבע לו הייתה קשה, קשה מאוד אפילו. בירץ', אלוף העולם עד לפני כמה חודשים, מנסה לחזור לשיא דרך קרבות שעל הנייר אמורים להיות קלים. אך ג'ק ידע שהקרב הה לא יגמר מהר, הוא היה מודע לכך שהקרב הזה הוא הקרב הכי חשוב בקרירה שלו מאז שסבו הביא לו במתנה שק איגרוף, לפני 10 שנים בעיירה הקטנה בניו יורק בה גדל. ג'ק שקע בהרהורים על עברו, ובדרך בה הגיעה לפה, בהרהורים על קרבות הרחוב, על האנשים שהרג, על הדם ששפך, הוא נזכר שוב ושוב באימנוים שסבו נהג להעביר לו בערבים אחרי שזה היה מסיים את המטלות שלו. השעון צפצף 19:20 מה שהחזיר את ג'ק למציאות, בתוך עשר דקות הוא עומד לצאת לזירה. ג'ק קם על רגליו והחל להתחמם. כעבור כמה דקות נשמע המיקרופון מהאולם קורא לו לצאת. "ג'ק סיריון, עם מאזן בינוני של 40 נצחונות מתוך 75 קרבות ו30 הפסדים מנסה למצא את הדרך לתהילה". ג'ק כלל לא נעלב מההכרזה וחשב רק על הקרב הוא בקושי שמע אם הקהל מחא לו ואם לא, הוא יצא בריצה נכנס לזירה ופנה לפינה שלו. "קבלו את אלוף העולם לשעבר, מי שנראה שהולך לקחת את הקרב הזה בקלות, צ'ארלי בירץ'" ומיד הבזקים של מצלמות, קראיות של מעריצות וצ'ארלי יוצא בריצה מחדר ההלבשה שלו. הפעמון נשמע, סיבוב ראשון של גישושים, ללא מהלכים מיוחדים שיכולים להעניק לאחד הצדדים יתרון. סיבוב שני שוב ללא תוצאות, כמה מכות בצלעות כמה בפנים. סיבוב שלישיש מתחיל וג'ק מרגיש שאם לא יסים את זה פה, הוא יפסיד. צ'ארלי חובט בו בבטנו ואז מתקרב, ג'ק גם הוא מתקרב וכעת הם צמודים אחד לשני. ג'ק נוגח ביריבו מקווה שהשופטים לא יראו זאת, לוקח צעד אחורה וחובט בכל הכוח בכבד של צ'ארלי. צ'ארלי המום מהנגיחה וללא אוויר מהמכה בכבד, מאבד את שיווי המשקל. ג'ק מזיז את רגלו לכיוונו של צ'ארלי וחובט מכת הוק בראשו ביד ימין. צ'ארלי נופל לרגליו ומאבד הכרה...

 

[Sabre Runner]

הייתי מעדיף יותר דגש על המצב עצמו

על איך הדמות הגיע למצב שבו אין יותר למטה ואיך היא יוצאת ממנו.

 

[Painkiller1989]

אני אנסה לעשות עוד משהו מאוחר יותר

לפעמם הבאה, אם יש לך דגשים מיוחדים תיתן אותם לפני, ואולי תיתן גם פידבק לגבי מה שכתבתי אתה יודע, כדי שיהיה לי חשק לכתוב פעם הבאה

 

[Sabre Runner]

לא יודע, נראה לי שיש לי מחסום כרגע

כבר כתבתי שני קטעים בעצמי וזרקתי אותם כי הם לא קלעו למטרה.

 

[Painkiller1989]

"זה היה הסיכוי האחרון שלו"- Take II

ג'ק חסר האונים ידע שהקרב הערב, הוא, הוא הסיכוי האחרון לשרוד, הוא הקרב שיביא לו את התהילה או את המפלה. הקרב שיקבע את המשך מהלך החיים שלו, האם ישקע ויגמור את חייו באיזה חדר עם כדור בראש או יפרח לחיי שפע ותהילה. הוא מעולם לא הצליח לעבור את רף קרבות ההמועדונים, וקרבות הרחוב, וכשהוא הפסיד בקרב הראשון הגדול שלו הוא התחיל להמר, שקע בחובות עמוקים יותר ויותר. הו התחיל לקחת הלוואות מהשוק השחור, ולבזבז את הכסף שוב ושוב על ההימורים המסריחים האלה. השעה הייתה שבע בערב, ג'ק ישב בחדר ההלבשה בגארדן, זאת הייתה הפעם הראשונה שלו בחדרי ההלבשה המפוארים במדיסון סקוור גארדן, מנהטן. ההגרלה שנקבע לו הייתה קשה, קשה מאוד אפילו. בירץ', אלוף העולם עד לפני כמה חודשים, מנסה לחזור לשיא דרך קרבות שעל הנייר אמורים להיות קלים. אך ג'ק ידע שהקרב הזה לא יגמר מהר, הוא היה מודע לכך שהקרב הזה הוא הקרב הכי חשוב בקרירה שלו מאז שסבו הביא לו במתנה שק איגרוף, לפני 10 שנים בעיירה הקטנה בניו יורק בה גדל. ג'ק שקע בהרהורים על עברו, ובדרך בה הגיעה לפה, בהרהורים על קרבות הרחוב, על האנשים שהרג, על הדם ששפך, הוא נזכר שוב ושוב באימונים שסבו נהג להעביר לו בערבים אחרי שזה היה מסיים את המטלות שלו. הוא נזכר בטעויות שעשה בחייו, בסמים שאכלו אותו מבפנים, ובהימורים, הבעיה הכי גדולה בחייו ההימורים. הוא נזכר ברגע השפל שבו הפסיד את כפפות הזהב שלו מאיזה טורניר שכבר לא יכל לזכור את שמו. השעון צפצף 19:20 מה שהחזיר את ג'ק למציאות, בתוך עשר דקות הוא עומד לצאת לזירה. ג'ק קם על רגליו והחל להתחמם. כעבור כמה דקות נשמע המיקרופון מהאולם קורא לו לצאת. "ג'ק סיריון, עם מאזן בינוני של 40 נצחונות מתוך 75 קרבות ו30 הפסדים מנסה למצא את הדרך לתהילה". ג'ק כלל לא נעלב מההכרזה וחשב רק על הקרב הוא בקושי שמע אם הקהל מחא לו ואם לא, הוא יצא בריצה נכנס לזירה ופנה לפינה שלו. "קבלו את אלוף העולם לשעבר, מי שנראה שהולך לקחת את הקרב הזה בקלות, צ'ארלי בירץ'" ומיד הבזקים של מצלמות, קראיות של מעריצות וצ'ארלי יוצא בריצה מחדר ההלבשה שלו . הפעמון נשמע, סיבוב ראשון של גישושים, ללא מהלכים מיוחדים שיכולים להעניק לאחד הצדדים יתרון. סיבוב שני שוב ללא תוצאות, כמה מכות בצלעות כמה בפנים. סיבוב שלישיש מתחיל וג'ק מרגיש שאם לא יסים את זה פה, הוא יפסיד. צ'ארלי חובט בו בבטנו ואז מתקרב, ג'ק גם הוא מתקרב וכעת הם צמודים אחד לשני. ג'ק נוגח ביריבו מקווה שהשופטים לא יראו זאת, לוקח צעד אחורה וחובט בכל הכוח בכבד של צ'ארלי. צ'ארלי המום מהנגיחה וללא אוויר מהמכה בכבד, מאבד את שיווי המשקל. ג'ק מזיז את רגלו לכיוונו של צ'ארלי וחובט מכת הוק בראשו ביד ימין. צ'ארלי נופל לרגליו ומאבד הכרה... (לא יודע עד כמה זה יותר טוב, לא מוצא איפה עוד אני יכול לשפר משהו, תגובות יתקבלו בשמחה)

 

[Painkiller1989]

איזה אידיוט אני

שכחתי להוסיף את זה שהטורניר אמור להביא לו כסף בלה בלה בלה אבל אני לא מספיק כבר לכתוב עוד אחד עמכם הסליחה תגובות עדיין יתקבלו בשמחה

 

[Nihau]

הערה אחת...

קראתי את שתי הגרסאות שלך ושילבתי את מה שהיה חסר בשניה מתוך מה שכתבת בראשונה. בנית יפה את העבר של הדמות, את הדילמה הנוכחית, את המקום והזמן בו הסיפור נמצא. רק משהו אחד היה לי חסר- התחושה האמיתית של אין מוצא והמצב על הפנים מתחת לבלטה. הייתה בקושי תחושה של קרב קשה ואולי ארוך. היה ברור מאוד שזה קרב מהותי מאוד בקריירה אבל הנואשות של המצב ושל הדמות לא עברו בקרב עצמו. 3 סיבובים זה מעט לקרב אגרוף למיטב הבנתי. היה הרבה יותר נואש אם היית מתאר 6-7 סבבים ואת הנואשות של הדמות מצטברת ביחד עם הכאב מהפגיעות שספג לאורך הדרך...

 

[0Pandemonium0]

אוקיי, הערות:

אתה צריך להתמקד יותר בקרב, לדעתי. כלומר, זה טוב שאתה מציג את הדילמה כשהדמות יחסית רגועה ולא בלחץ, אבל הרעיון הוא לכתוב על מצב שבו אם היא לא תעשה משהו ומהר, היא תאכל אותה בגדול. אתה צריך להתמקד יותר בקרב האיגרוף עצמו במקום לסיים איתו את הקטע, ולהראות איך ג'ק חוטף מכות וצריך להילחם ממש כדי לשרוד בזירה. בהצלחה.

 

[Sabre Runner]

מש"א. בדיוק מה שרציתי לומר.

 

[0Pandemonium0]

מה זה מש"א?

 

[Sabre Runner]

מה שהם אמרו.

 

[Nihau]

רגע של אינטרסנטיות טהורה

קרא את שלי - זה יתן לך השראה

 

[Painkiller1989]

תודה רבה

דוגמה טובה לביקורות בונות, למעלה

 

[Nihau]

אפשר לצרף קובץ?

כבר כתבתי קטע כזה עם שותף לפני זמן רב ושמרתי את החוויה. ראו קובץ מצורף...

 

[tapas tapas]

מעולה ../images/Emo45.gif

ועוד כתוב באנגלית. הרמה שלך באנגלית גבוהה?

 

[Nihau]

יותר מהעברית שלי...

 

[0Pandemonium0]

אני לא ממש מת על ערפדים.

בטח הספקת כבר להבין שאני מעדיף את אנשי הזאב, אבל זה היה בכל-זאת סוחף ומעניין. כל הכבוד!

 

[Nihau]

../images/Emo9.gif תודה

 

[הם קוראים לי]

ביקשת כל כך יפה, וקיבלת!

הסתכלתי מסביב, ידעתי שלא אצליח לשרוד הרבה זמן, "חצי שעה" הם אמרו, "אנחנו צריכים מישהו שיתן לנו חצי שעה". התנדבתי, כשראיתי את הקבוצה האדירה שרצה לעברי, הבנתי שאם הם יזהו אותי אני אבוד, אני חייב לשמר את מעט הכח שנשאר לי. אשלייה פשוטה, על שניים מהימניים יותר - ביריונים, לא נראים כבעלי כוחות טלפתיים- נצנוץ קטן באופק המערבי ואחריו צלליות של קבוצה מתרחקת. זה עבד, הם האיטו ואז שינו כיוון! אחד מהם הסתובב, לא! הוא זיהה אותי! רק עוד חמש דקות, רק עוד חמש דקות. התחלתי לחשוב על לברוח, לקוות שהזמן יספיק להם ולהציל את עצמי. לא, נתתי להם את מילתי! פרצתי בבכי, 'לא! אתה חייב להתרכז!!' האשליייה הבאה תהיה יותר מסובכת, קמתי ונעמדתי מולם, הם היו רק במרחק של כ 300 מטרים. פתאום התווספו עוד כ 10 דמויות במרחקים של כ3 מטרים אחת מן השנייה. גיחכתי במרירות, יש סיכוי שזה יעבוד. אחרי שהם התחילו לתקוף יצאתי ממקום המסתור שלי והתחלתי לברוח, מהר ככל שגופי יכל לשאת אותי. הדף העיף אותי לאוויר, אחריו גל של חום, הכל התחיל להטשטש, להאפיל. כל האשליות נעלמו.