זו בדיוק התגובה שציפיתי לה
כי ככה חושבים גם הפסיכולוגים.
אני מזדהה עם הסביבה - לא עם אנשים אחרים.
אם יש פחד בסביבה אני יודעת את זה כי הגוף שלי מגיב - משחרר אדרנלין, מאיץ את קצב פעימות הלב וכ"ו.
אני בטוחה שגם הגוף שלך מגיב בדיוק באותה צורה, כי פחד זה מצב בסיסי והכרחי להישרדות של יצורים חברתיים. ההבדל ביננו הוא בהקשרים, או בהסברים שאנחנו נותנים לחוויות השונות -במשמעות של החוויה.
מבחינתי זו תקשורת, כי התקשורת שלי היא "סביבתית" - במערך השיקולים של מציאת תבנית או משמעות בחוויה מסוימת נכללים כל האלמנטים בסביבה -אנשים, בעלי חיים, צמחים, דוממים - בלי שום הבדל של יחסי קירבה אלי.
הייתי מגיבה בדיוק באותה צורה אם הבת שלי הייתה מעורבת בזה. התגובה המעשית שלי היא פתרון לבעיה סביבתית - לסלק את העכבר או לחייך כשכולם מעוצבנים, או להתרחק כשהנוכחות שלי משפיעה לרעה על אחרים.
זה "אוטיזם" - אין מעגלי קירבה, אין משמעות להיררכיה, אין חיקוי ואין שייכות קבוצתית.
יש, במקום זה, עצמיות חזקה, רגישות גבוהה לזולת ואמונה שלא תלויה בתרבות אלא במציאות עצמה.
כי ככה חושבים גם הפסיכולוגים.
אני מזדהה עם הסביבה - לא עם אנשים אחרים.
אם יש פחד בסביבה אני יודעת את זה כי הגוף שלי מגיב - משחרר אדרנלין, מאיץ את קצב פעימות הלב וכ"ו.
אני בטוחה שגם הגוף שלך מגיב בדיוק באותה צורה, כי פחד זה מצב בסיסי והכרחי להישרדות של יצורים חברתיים. ההבדל ביננו הוא בהקשרים, או בהסברים שאנחנו נותנים לחוויות השונות -במשמעות של החוויה.
מבחינתי זו תקשורת, כי התקשורת שלי היא "סביבתית" - במערך השיקולים של מציאת תבנית או משמעות בחוויה מסוימת נכללים כל האלמנטים בסביבה -אנשים, בעלי חיים, צמחים, דוממים - בלי שום הבדל של יחסי קירבה אלי.
הייתי מגיבה בדיוק באותה צורה אם הבת שלי הייתה מעורבת בזה. התגובה המעשית שלי היא פתרון לבעיה סביבתית - לסלק את העכבר או לחייך כשכולם מעוצבנים, או להתרחק כשהנוכחות שלי משפיעה לרעה על אחרים.
זה "אוטיזם" - אין מעגלי קירבה, אין משמעות להיררכיה, אין חיקוי ואין שייכות קבוצתית.
יש, במקום זה, עצמיות חזקה, רגישות גבוהה לזולת ואמונה שלא תלויה בתרבות אלא במציאות עצמה.
