תרגום בגוף הסרט

[ענתנוי]

תרגום בגוף הסרט

http://www.youtube.com/watch?v=tif4U3OjT2M

סרטון קצר על פסיכולוגית, רובוט ו-3 ילדים: "נורמלי", "תסמונת דאון" ו"אוטיסט".

בקטע הראשון: "מה יש בחדר?"
ילד "נורמלי": יש רובוט ויש אישה. האישה מעניינת יותר.
"תסמונת דאון": יש רובוט ויש אישה. שניהם מעניינים באותה מידה.
"אוטיסט": יש אישה שכל הזמן צועקת בלי מילים "תקשיב לי, תסתכל, עלי, אני, אני אני..." ויש רובוט שזז בעצמו. את הרובוט אני יכול לנסות להבין. האישה הזו היא מסובכת מדי בשבילי.

בקטע שעוסק בפחד: אישה מעמידה פנים שהרובוט הוא עכבר והיא מפחדת ממנו.
"נורמלי": מקשיב לאישה, מאמין לה, מפגין פחד.
"תסמונת דאון": מקשיב לאישה, מסתכל על הרובוט ובועט בו כדי להסביר לה שאין ממה לפחד.
"אוטיסט": מקשיב לאישה, מבין שהיא מגיבה לרובוט. לא מבין מה הבעיה שלה אבל מנסה לפענח את הסכנה שטמונה לדעתה בצעצוע התמים.

אז למי לדעתכם יש סיכויי הישרדות גבוהים יותר: למי שמאמין לאחרים ולא מסוגל לשפוט את המציאות בעצמו או למי שמנסה לחקור את המציאות ולחשוף את השקרים?

 

[dina199]

אני לא יכולה לראות יוטיוב במחשב הנוכחי

אבל אני מניחה שלפחות בדוגמה השניה יגידו של"אוטיסט אין משחקי דמיון".

 

[ענתנוי]

מסקנה שגויה

המסקנה של הפסיכולוגית היא שלאוטיסט אין את היכולת לחוש אמפתיה או להבין שיש אנשים אחרים בסביבה....

(הזכרתי כבר את המנטרה שלהם: אני, אני, אני, אני....)

 

[dina199]

את זה היא מסיקה מפני שהא"ס לא רואה

ברובוט עכבר ?

ומה הקשר לאמפטיה בשאלה מי נמצא בחדר ?

לגבי מה שכתבתי כמסקנה לדוגמה שתיים זו לא מסקנה שלי לא יכולתי לדעת מה שהיא תגיד (הרי לא ראיתי את הסרטון) אלא מה שבד"כ יגידו מטפלים והורים (ויש גם סיכוי גבוה שיוסיפו את עניין חוסר האמפטיה

)

 

[אלותות]

מה שאני מבינה מזה

ומתחבר לי במידה מסוימת לאוטיסטים שאני מכירה, זה לא שהאוטיסט מאמין או לא מאמין לאישה, אלא הזרות שלה כמו גם האופן בו היא מבטאת את הפחד, בכלל לא מעניינים אותו, היא לא מגיעה אליו. או ליתר דיוק, הקשר בין מה שהיא מרגישה לבין מה שהוא מרגיש או אמור להרגיש - לא קיים מבחינתו. הוא חושב אחרת, הוא מרגיש אחרת, וגם אם הוא מבין שהאישה מפחדת, הוא לא בהכרח חושב שהפחד שלה אמור איכשהו להוביל פחד שלו,ואולי כמו בני, הוא בכלל לא יסתכל עליה מספיק כדי להרגיש את רגשותיה. נדמה לי שהילד הרגיל מפחד בגלל שהאישה מפחדת. זה לא שהוא יותר אמפטי, זה שהוא מושפע, הוא מייד מרגיש כמוה. הרגש שלה מדבק מבחינתו. מבחינת האוטיסט, הרגש שלה שייך לה, ורגשותיו שלו - שייכים לו. ההפרדה בולטת. ואולי, ואני מחברת את זה לבני האוטיסט שעליו סיפרתי למטה, אולי אם הוא היה אוהב את האישה הזו, אוהב אותה באמת, הרגש שלה כן היה משפיע עליו, הוא היה מסתכל, הוא היה קרוב מספיק - כדי להרגיש היטב את מה שהיא מרגישה. כשבני רואה אותי כועסת, למשל, על אבא שלו - הוא צועק , הוא נבהל, זה משפיע עליו מאוד (עד כדי כך שאני מייד מפסיקה לכעוס, התגובה שלו היא כמו מראה מבהילה לכעס של עצמי...) אך אם יראה אישה זרה כועסת על בן זוגה, זה לא ישפיע עליו. אין לא עניין לתרגם את הרגשות שלה או להיות מושפע מהם. היא הרי זרה לגמרי!

 

[ענתנוי]

תודה על התרגום

בשפה שלי, זה הכל עניין של מחקר - לא בגלל שלא מעורבים בזה רגשות אלא בגלל שהמשמעות של רגש היא כל כך שונה שאין שום סיכוי להעביר אותה במילים.

תקשורת זה ביטוי של אהבה...

 

[שלומות0]

מה שאני הבנתי ממה שכתבת

לא יכולה להכנס לסרטון,
האוטיסט מאמין ביכולות של הרובוט יותר מהיכולות של האשה, נראה שהוא
יעדיף את הרובוט על האשה אנושית "האישה הזו היא מסובכת מדי בשבילי."......
הוא מנסה להבין את האשה שהרובוט הופך להיות ידידו,
זהו זה הניתוח שלי..

 

[שלומות0]

בקשר לניתוח שלי

מניסיון שלי יש אוטיסטים שמעדיפים לתקשר עם בובות, בעלי חיים וכו',על בני אדם ולשתף אותם בחוויות,
וזה מתפרש אצל פסיכיאטריים בטעות כפסיכוזה..על אף שמדובר בתקשורת מאוד צלולה ובונה, זו הדרך שלהם לתקשר ולהוציא את המצוקות שאין להם אדם אנושי מבין אותם!

 

[ענתנוי]

מה זו תקשורת?

http://www.youtube.com/watch?v=tif4U3OjT2M

אני מצרפת שוב את הקישור. מקווה שזה יעבוד ואם לא - יש קישור באתר של "לוח המודעות" למטפלים.

מערכת יחסים בין-אישית נורמלית מבוססת על "משא ומתן" - נתינה ולקיחה - ולכן גם התקשורת משרתת את אותה מטרה - העברת מידע.
אוטיסטים מחפשים תקשורת עמוקה ושיתופית יותר - תקשורת שמיועדת להבנה, להדדיות שמעבר למחסומי המילים, תקשורת שמשמעותה "אהבה" - תחושה של אחדות וחיבור למשהו גדול יותר מעצמך.
קל יותר "לאהוב" מכונות או חיות מאשר בני אדם שעטופים בחומות עבות של הגנה ומפחדים לאבד את עצמם....

 

[רנה73]

מסכימה

הילדה לא היתה משתפת במה שקורה בגן מעבר ל-"שיחקתי עם X" או "היה כיף". תשובות תבניתיות...
יום אחד, עשיתי עם כף היד דמות של חילזון והחילזון פנה אליה (מאגרפים את הכף ומרימים 2 אצבעות שיסמלו את המשושים - לא המצאה שלי, ראיתי אמא של ילדה אחרת מהגן שמשחקת כך עם בתה). חשבתי "לא יועיל - לא יזיק". החילזון סיפר לה על עצמו, על איך עבר יומו בגן ולמרבה השמחה הילדה הגיבה בהתלהבות ומיד שיתפה גם אותו במה שקרה ("שיחקתי עם X ואז Y הגיע ודחף אותנו ואנחנו דחפנו אותו בחזרה" וכו' וכו'). אותו חילזון גם היה משפר מיידית את מצב הרוח שלה אם היתה מתחילה לבכות. היתה מפסיקה ומדברת איתו.
התחושה שלי היתה שכשאנחנו מדברים איתה ושואלים/חוקרים אותה, היא מרגישה בקול שלנו את הבחינה, הבדיקה.... אולי את המתח לשמוע את התשובה שלה. החילזון גם יוצר מרחק וגם מספר על עצמו ורק אז מתעניין בה (לא "מתקיף" בשאלות) וגם צורת הדיבור שלו עדינה יותר (קול מצחיק. דיבור ילדותי).
היום היא מספרת מה שרוצה ומתי שרוצה והחילזון "עולה על המגרש" לצרכי משחק בלבד - גם לה יש חילזון. אבל אז הוא שימש אותי לא מעט ליצירת רובד נוסף של קשר....

אני מקווה שלזה התכוונת

 

[שלומות0]

ממש לזה התכוונתי

 

[galitkm]

תרגום שלי

לא יכולתי לצפות בסרטון, מסתמכת על התיאור שנתת:
בקטע הראשון - מעיד כנראה על הבדלים בין בני אדם. כל אדם שואף שיהיה לו טוב, מעניין ונעים ולכן מעדיף את חברתו של מי שנעים וטוב לו איתו. הילד האוטיסט בקטע זה כנראה מרגיש הרגשה רעה בחברת הפסיכולוגית. הוא מרגיש שהפסיכולוגית חושבת שהוא "לא בסדר" או "לא תקין". זאת לא הרגשה נעימה, זו עלולה להיות עבור אנשים מסויימים הרגשה רעה שמובילה לתחושות שליליות על עצמו שהוא לא טוב או לא בסדר. אם הייתי במקומו הייתי מעדיפה את חברת הרובוט אפילו אם הוא יותר משעמם מהאישה, כי הוא לפחות לא גורם לי לסבול.
הילד הנורמלי וזה עם התסמונת דאון כנראה אינם מרגישים רע בחברת הפסיכולוגית ולכן היא מעניינת אותם

 

[galitkm]

המשך..

בקטע השני - איך שאני מכירה את עצמי, אני חושבת שרוב הסיכויים שאם הייתי נוכחת, הייתי מגיבה דווקא כמו הילד עם התסמונת דאון...או אולי כמו האוטיסט. אבל התגובה של הילד הנורמלי מוזרה לדעתי ולא נשמעת לי חכמה במיוחד - למה להתחיל לפחד ממשהו רק בגלל שמישהו אחר הפגין פחד כלפיו? ובלי הסברים, היגיון וכלום - סתם לפחד? מוזר...

וכנראה שאם תכונות אוטיסטיות לא היו טובות להשרדות, אז היו פחות ופחות אוטיסטים בכל דור ולא כמו שקורה בתקופתנו שזה ההפך - יש יותר ויותר אנשים בספקטרום. אז כנראה שהתכונות האוטיסטיות אינן בהכרח רק מזיקות לבעליהן, אולי דווקא מועילות, לפחות בחלק מהמקרים...

 

[הגשמתי חלום]

בעניין השרדות, לדעתי, דווקא להיפך...

זה שלאחרונה יש יותר ויותר אוטיסטים מראה שהסביבה שלנו פחות ופחות מסוכנת פיזית...

 

[arana1]

זה לא סותר ,להפך

כי ככל שהסביבה נעשית פחות כחנית ואלימה ומושחתת כך סיכויי הקיום וההשתלבות של צורות חיים המבוססות על הדדיות,על אהבה,מה שמשפר בתורו את טיב ןאיכות התרומה של הפרט לחברה כי גם למוכשרים יש סיכוי ולא רק לבריונים ולכן ההתפתחות מאיצה לקראת סביבה אוהבת ורגישה ויצירתית יותר

מרכיב הכחנות בהישרדות מותמר למרכיבים של ידע ולכן במשך הזמן לא רק הנוכלים והאלימים מקבלים תמיכה אלא גם אנשים שמחפשים ידיעה והבנה זוכים לאיזה סוג של הכרה בקיומם

 

[הגשמתי חלום]

נכון. "להיפך" - זו היתה תגובה לגלית

היא אמרה שאם יכולות השרדוטיות של אוטיסטים היו פחות טובים מנ"טיים, אוטיסטים היו נקחדים, והמציאות היא שיש יותר ויותר אוטיסטים.
ואני אומרת - זה שפעם היו מעט מאד אוטיסטים ועכשיו יש יותר ויותר, זה אומר שהסביבה פחות אלימה פיזית ומיומנות ההשרדות ה-"פחותה" (במרחאות או לא...) כבר לא גורם להקחדה.
נכון, עכשיו להשרדות יש משמעות אחרת, יותר דורשת אמצעים חברתיים, וגם זה קשה לחברה' שלנו...

 

[galitkm]

זה לא להפך, הישרדות תמיד תלויה בסביבה

מה שאראנה כתב זה פחות או יותר מה שרציתי להגיד. תכונה הישרדותית זו תכונה שמתאימה לסביבה, אם התכונות שלך לא מתאימות לסביבה אתה לא תשרוד, בלי קשר אם אלו תכונות שנחשבות חיוביות או שליליות

 

[arana1]

אלא שהמובן והצורה של "אמצעים חברתיים" משתנה

גם מהטעמים שהסכמנו עליהם
ולכן איני יכול להסכים עם גישות שמסמנות אנשים מסויימים כבעלי לקות חברתית או תקשורתית רק בגלל שהם לא מתאימים לצורות החיברות הנהוגות כרגע על ידי הרוב או הממוצע

זה קשה לחברה שלנו בדיוק בגלל שתבניות החיברות עדיין מצייתות לדפוסים היררכים,כחניים,שלכן צורת הדו משמעות היחודית לקשרים כאלה מאוד לא מתאימה לאנשים שזקוקים ויכולים למבט ומגע ומבע הרבה יותר ישיר והרבה יותר הדדי וישר וכנה לאדם אחר
זה לא שאוטיסטים לא מסתדרים עם כפל משמעות או מילוליים מדי
זה שהם לא מסתדרים עם כפל משמעות מסוג מסויים
הם לא עיוורים לסב טקסט אלא ששלהם הוא אחר
ואותו המימסד האקדמי לא חוקר (מה שהוא מחפש זה את הפגם שגורם לאוטיסטים לחוסר מודעות לסב טקסט,ולכן אני טוען שזה לא מדע אל מכשיר לדיכוי חברתי ופוליטי)
והחינוכי לא מקדם אלא מנסה לשלב ולקדם אנשים לצורה הנכונה לדעתו

בניגוד לגלית ולדרווין אני מאמין שהאבולוציה היא גם מוסרית
שיש בה כוונה בעלת משמעות אפילו ערכית ודתית
(האמת שגם דרווין לא התנגד לגישה הזאת,זאת רק הגישה הנפוצה שתמיד מחפשת את העימותיות שהציבה את התיאוריה שלו כמנוגדת לדת)

 

[galitkm]

אמן. וגם גלית לא מתנגדת לגישה הזאת

 

[dina199]

וגם כרגע בצורה מקוונת

אנחנו משתמשים באמצעי חברתי שלא דורש קשר עין , דיבור בקול ותגובה מיידית

.