מלקט אֹרֹת
New member
אני הייתי רץ לרכוש עותק...
תרבות נמוכה - מה רע?
- פותח הנושא giulietta
- פורסם בתאריך
דלית - delete
New member
ואילו אני מעדיף את יהודה עמיחי
שירה היא נושא סובייקטיבי מדי לקריאות "אין עליו!!!1" לא?
שירה היא נושא סובייקטיבי מדי לקריאות "אין עליו!!!1" לא?
שאלה פוסטמודרנית
זאת שאלה פוסטמודרנית ששיתקה את האקדמיה למשך תקופה בשנות ה- 80. מי החליט אילו ספרים נחשבים מבחינה תרבותית ואילו לא? מי קבע שצריך ללמוד את שייקספיר ולא את ג'קי קולינס? ולמה מוסיקה קלאסית עדיפה על ראפ? לא שאין מקום לתרבות נמוכה לצד גבוהה ותמיד הם ישפיעו אחד על השניוהגבולות לפעמים מטושטשים אבל לדעתי אין כאן מקום לדמוקרטיה כי הפוליטיקלי קורקט הזה מסרס את התרבות ופוגע בה כי כן, יש היררכיה עם כל המשמעות הדיקטטטורית הנלוות.
זאת שאלה פוסטמודרנית ששיתקה את האקדמיה למשך תקופה בשנות ה- 80. מי החליט אילו ספרים נחשבים מבחינה תרבותית ואילו לא? מי קבע שצריך ללמוד את שייקספיר ולא את ג'קי קולינס? ולמה מוסיקה קלאסית עדיפה על ראפ? לא שאין מקום לתרבות נמוכה לצד גבוהה ותמיד הם ישפיעו אחד על השניוהגבולות לפעמים מטושטשים אבל לדעתי אין כאן מקום לדמוקרטיה כי הפוליטיקלי קורקט הזה מסרס את התרבות ופוגע בה כי כן, יש היררכיה עם כל המשמעות הדיקטטטורית הנלוות.
יש מקום לתרבות שונה
אבל אי אפשר להימלט לתוך חוסר ההחלטה שבאמירה שכולם שווים ואין תרבות גבוהה ונמוכה. ברור שזה תלוי תרבות ותקופה אבל לדעתי חשוב לנקוט עמדה גם אם זה נשמע אליטיסטי. בקיצור, אני בעד ללמד טקסטים שונים ולשלב בין תרבות גבוה לנמוכה אבל כן ממקום שיפוטי. יש לי בעיה עם פוסטמודרניזם כי מדובר בפסאודו דמוקטיה שלא מאפשרת ביקורת חופשית והופכת אליטיזם למילה גסה.
אבל אי אפשר להימלט לתוך חוסר ההחלטה שבאמירה שכולם שווים ואין תרבות גבוהה ונמוכה. ברור שזה תלוי תרבות ותקופה אבל לדעתי חשוב לנקוט עמדה גם אם זה נשמע אליטיסטי. בקיצור, אני בעד ללמד טקסטים שונים ולשלב בין תרבות גבוה לנמוכה אבל כן ממקום שיפוטי. יש לי בעיה עם פוסטמודרניזם כי מדובר בפסאודו דמוקטיה שלא מאפשרת ביקורת חופשית והופכת אליטיזם למילה גסה.
ועכשיו אני
לאחר שקראתי את כל התגובות והקושיות, החלטתי לכתוב את דעתי. ואז גיליתי שאינניודע מה עמדתי בנושא. אני יודע שיש יצירות אותן אני מעדיף על פניצירות מסוג אחר. אך זה ודאינו קריטריון. אניכולהצביעל כל מיני תחושות שמכוונות אותי לומר "זה טוב וזה רע" אבל טוב/רע הם קריטריונים בעייתיים כשמדברים על אמנות. לא כל מה ש"נמוך" (אין לי מילה טובה יותר) הוא "רע". למשל אני מודע לכך שסימפוניה של בטהובן "נעלה" מבחינה אמנותית על שיר של צביקה פיק. זה עדיין לא הופך את המוזיקה של פיק לרעה. אני רוצה לנסות להציע הגדרה לאמנות "אותנטית" לעומת אמנות "שטוחה" (אני מודע לכך שהמינוחים לא מקבילים אבל תיכף יובן כי אין מדובר במשהו נמוך). לדעתי ביצירה צריכים לבוא לידי ביטוי - א- שימוש בכלים ובסגנונות האמנותיים של אותה תקופה. ב- אמירה מקורית של היוצר. ג- כנות. כלומר, היצירה צריכה לשקף את עולמו הרוחני/תרבותי של היוצר. יצירה נעלה היא יצירה שבה באים לידי מיצוי כל המרכיבים הללו. הצורה משרתת את התוכן והיוצר מצליח להפיק משהו "אותנטי". קשה לעיתים להצביע במדוייק על מידת האותנטיות כי איננו יודעים מה מתחולל בתוך נפש האומן אך אפשר למדוד את רמת המקוריות ואת מידת השימוש בכלים האמנותיים. לא כל יצירה אותנטית נחשבת פריצת דרך, אבל אחרי שנחשפים לה אנחנו מרגישים שיש כאן חידוש. יצירה "שטוחה" משתמשת בכלים ובסגנונות באופן טכני בלבד. היא לא מנסה לחדש אלא נצמדת לנוסחאות קיימות. התוצאה לא משקפת את עולמו של היוצר אלא "משעתקת" תחושות ורגשות מיצירות קודמות. === בעבר היה קל יותר יותר לחלק את הסגנונות התרבותיים. היתה תרבות עלית ולעומתה תרבות עממית. תרבות העלית נוצרה על ידי אמנים "אותנטיים" ונצרכה על ידי האליטות. התרבות העממית נוצרה ונצרכה בידי העם. לעיתים היתה אותנטית ולעיתים חזרה על תבניות מוכרות. כוחה נבע מההכרה של ההמונים והם שימרו את היצירות האהודות ויצרו על פיהן את היצירות הבאות. לעיתים התרחשו מעברים בין שני סוגי התרבות - אמן "עממי" שיצירתו הייתה מקורית והתבלטה בייחודיותה, יכול היה להתגלות ולקבל מעמד של אמן עלית. אמנים אליטסטיים יכלו לקחת יצירות עממיות ולשלבן ביצירות המקוריות שלהם. היה גם מעבר הפוך - יצירות "קלאסיות" הפכו כל כך פופולריות ונכנסו לחלק מהמסורת (למשל, כמנגינות לזמירות שבת/תפילה). כפי שניתן לראות אין יתרון לאחד הסוגים - כל אחד תופס את מקומו. שש בש וציזבאטים ליד המדורה, הם תרבות עממית שחמט וחנוך לוין זו תרבות עלית. ולשניהם יש מקום. אבל, בימינו צוברתאוצה תרבות מסוג שלישי - תרבות פופולרית. לא שלא הייתה קיימת בעבר, אבל כיום "בעידן השעתוק הטכנולוגי" (כהגדרתו של וולטר בנימין) נוכחותה חזקה והיא מאיימת על כל סוגי התרבות האחרים. אם נגדיר באופן פשטני תרבות עלית כתרבות שנוצרת ונצרכת על ידי האליטות ותרבות עממית כתרבות הנוצרת ונצרכת על ידי ההמונים, אז תרבות פופולרית היא תרבות המיוצרת בידי האליטות (הכלכליות בעיקר) ונצרכת על ידי ההמון. הדגש בתרבות זו הוא על ההצלחה המסחרית! האמנות לא באה לבטא רגשות אותנטיים אלא להביא רווח כספי. "הפילהרמונית בג'ינס" זה ניסיון להפוך את הקלאסי לפופולרי. "שרית חדד" זה ניסיון להפוך את העממי לפופולרי - מסחרי. הרברט מרקוזה והוגים ניאומרקסיסטיים היו טוענים שמטרת תרבות זו היא ליצור אשלייה של שוויון - הנה "כולם" שומעים את שרית חדד שרה עם הפילהרמונית בלי עניבות/פרוות. מה יתרונם של גדסי ומדינה על פני שרית חדד? שהם יוצרים את שיריהם בעצמם וגם כשהם מנסים לפנות לקהל הרחב, משהו מאישיותם נותר ביצירה (אותנטיות). קל וחומר, שלמה בר ובוסתן אברהם. המוזיקה שמייצרת חדד אינה מוזיקה מזרחית-עממית ואינה קווקזית/בוכרית. היא בליל של פופ-אתני הדוגם מפה ומשם. אין בכך כל רע, אך לא נוצרת כאן שום אמירה חדשה. גם הבחירה בשם "שרית חדד" היא חלק מתהליך המיתוג של הזמרת ומצביע על קריצה לקהל העממי-מזרחי. כדי להבין את תהליך הפיכתה של חדד למותג כדאי להציץ במומה. הנה קטע קצר: בגיל 15 הצטרפה ללהקת צעירי חדרה ובמקביל למדה עיצוב שיער ועבדה תקופה קצרה במספרה בחדרה. כשהיתה בת 16 גילה אותה האמרגן אבי גואטה בהופעה בחוף סירונית, התלהב והפך למנהלה האישי. חדד וגואטה בנו את הצלחתה בהתמדה ובהרבה אמונה כשהאסטרטגיה שלהם ברורה: הם החלו בכיבוש הגרעין הקשה של הקהל המזרחי, ומשם המשיכו הלאה אל לב הקונצנזוס. אלבומה הראשון, ניצוץ החיים, זכה להצלחה גדולה ונמכר, לפי דיווחי המפיקים, בלמעלה מ – 50 אלף עותקים. הלהיט הגדול באלבום היה "שלום חבר" שבוצע בדואט עם הזמר שריף. מטרת הדואט היתה להחדיר את חדד לתוך הגרעין הקשה של חובבי המוזיקה המזרחית, המטרה הושגה. חדד הפכה תוך זמן קצר לכוכבת מועדונים וצעדה, ביחד עם שריף, ובהשגחתו של מנהלם אבי גואטה, אל השורה הראשונה של כוכבי הזמר המזרחי. האלבום שיצא לאחר מכן נקרא הופעה חיה בצרפת. האלבום הוקלט, למעשה, באולפן בו בוימו ההופעה, מחיאות הכפיים ומילות הקישור של חדד. זה לא מנע את ההצלחה, שכן הקהל באותה תקופה הורגל לאלבומים מסוג זה. חדד ביצעה באלבום גירסאות חדשות לשירים שלה ושל אחרים. === תופעת המיסחור והמיתוג לא קיימת רק במוזיקהים תיכונית: היי5, חמסה, קליידרמן, בריטני ספירס והפסטיגל מנסים לייצר מותגים ולמסחר הצלחה. תרבות המותגים היא תרבות שטוחה ולכן יש מי שיגדירה כ"נחותה". ===
לאחר שקראתי את כל התגובות והקושיות, החלטתי לכתוב את דעתי. ואז גיליתי שאינניודע מה עמדתי בנושא. אני יודע שיש יצירות אותן אני מעדיף על פניצירות מסוג אחר. אך זה ודאינו קריטריון. אניכולהצביעל כל מיני תחושות שמכוונות אותי לומר "זה טוב וזה רע" אבל טוב/רע הם קריטריונים בעייתיים כשמדברים על אמנות. לא כל מה ש"נמוך" (אין לי מילה טובה יותר) הוא "רע". למשל אני מודע לכך שסימפוניה של בטהובן "נעלה" מבחינה אמנותית על שיר של צביקה פיק. זה עדיין לא הופך את המוזיקה של פיק לרעה. אני רוצה לנסות להציע הגדרה לאמנות "אותנטית" לעומת אמנות "שטוחה" (אני מודע לכך שהמינוחים לא מקבילים אבל תיכף יובן כי אין מדובר במשהו נמוך). לדעתי ביצירה צריכים לבוא לידי ביטוי - א- שימוש בכלים ובסגנונות האמנותיים של אותה תקופה. ב- אמירה מקורית של היוצר. ג- כנות. כלומר, היצירה צריכה לשקף את עולמו הרוחני/תרבותי של היוצר. יצירה נעלה היא יצירה שבה באים לידי מיצוי כל המרכיבים הללו. הצורה משרתת את התוכן והיוצר מצליח להפיק משהו "אותנטי". קשה לעיתים להצביע במדוייק על מידת האותנטיות כי איננו יודעים מה מתחולל בתוך נפש האומן אך אפשר למדוד את רמת המקוריות ואת מידת השימוש בכלים האמנותיים. לא כל יצירה אותנטית נחשבת פריצת דרך, אבל אחרי שנחשפים לה אנחנו מרגישים שיש כאן חידוש. יצירה "שטוחה" משתמשת בכלים ובסגנונות באופן טכני בלבד. היא לא מנסה לחדש אלא נצמדת לנוסחאות קיימות. התוצאה לא משקפת את עולמו של היוצר אלא "משעתקת" תחושות ורגשות מיצירות קודמות. === בעבר היה קל יותר יותר לחלק את הסגנונות התרבותיים. היתה תרבות עלית ולעומתה תרבות עממית. תרבות העלית נוצרה על ידי אמנים "אותנטיים" ונצרכה על ידי האליטות. התרבות העממית נוצרה ונצרכה בידי העם. לעיתים היתה אותנטית ולעיתים חזרה על תבניות מוכרות. כוחה נבע מההכרה של ההמונים והם שימרו את היצירות האהודות ויצרו על פיהן את היצירות הבאות. לעיתים התרחשו מעברים בין שני סוגי התרבות - אמן "עממי" שיצירתו הייתה מקורית והתבלטה בייחודיותה, יכול היה להתגלות ולקבל מעמד של אמן עלית. אמנים אליטסטיים יכלו לקחת יצירות עממיות ולשלבן ביצירות המקוריות שלהם. היה גם מעבר הפוך - יצירות "קלאסיות" הפכו כל כך פופולריות ונכנסו לחלק מהמסורת (למשל, כמנגינות לזמירות שבת/תפילה). כפי שניתן לראות אין יתרון לאחד הסוגים - כל אחד תופס את מקומו. שש בש וציזבאטים ליד המדורה, הם תרבות עממית שחמט וחנוך לוין זו תרבות עלית. ולשניהם יש מקום. אבל, בימינו צוברתאוצה תרבות מסוג שלישי - תרבות פופולרית. לא שלא הייתה קיימת בעבר, אבל כיום "בעידן השעתוק הטכנולוגי" (כהגדרתו של וולטר בנימין) נוכחותה חזקה והיא מאיימת על כל סוגי התרבות האחרים. אם נגדיר באופן פשטני תרבות עלית כתרבות שנוצרת ונצרכת על ידי האליטות ותרבות עממית כתרבות הנוצרת ונצרכת על ידי ההמונים, אז תרבות פופולרית היא תרבות המיוצרת בידי האליטות (הכלכליות בעיקר) ונצרכת על ידי ההמון. הדגש בתרבות זו הוא על ההצלחה המסחרית! האמנות לא באה לבטא רגשות אותנטיים אלא להביא רווח כספי. "הפילהרמונית בג'ינס" זה ניסיון להפוך את הקלאסי לפופולרי. "שרית חדד" זה ניסיון להפוך את העממי לפופולרי - מסחרי. הרברט מרקוזה והוגים ניאומרקסיסטיים היו טוענים שמטרת תרבות זו היא ליצור אשלייה של שוויון - הנה "כולם" שומעים את שרית חדד שרה עם הפילהרמונית בלי עניבות/פרוות. מה יתרונם של גדסי ומדינה על פני שרית חדד? שהם יוצרים את שיריהם בעצמם וגם כשהם מנסים לפנות לקהל הרחב, משהו מאישיותם נותר ביצירה (אותנטיות). קל וחומר, שלמה בר ובוסתן אברהם. המוזיקה שמייצרת חדד אינה מוזיקה מזרחית-עממית ואינה קווקזית/בוכרית. היא בליל של פופ-אתני הדוגם מפה ומשם. אין בכך כל רע, אך לא נוצרת כאן שום אמירה חדשה. גם הבחירה בשם "שרית חדד" היא חלק מתהליך המיתוג של הזמרת ומצביע על קריצה לקהל העממי-מזרחי. כדי להבין את תהליך הפיכתה של חדד למותג כדאי להציץ במומה. הנה קטע קצר: בגיל 15 הצטרפה ללהקת צעירי חדרה ובמקביל למדה עיצוב שיער ועבדה תקופה קצרה במספרה בחדרה. כשהיתה בת 16 גילה אותה האמרגן אבי גואטה בהופעה בחוף סירונית, התלהב והפך למנהלה האישי. חדד וגואטה בנו את הצלחתה בהתמדה ובהרבה אמונה כשהאסטרטגיה שלהם ברורה: הם החלו בכיבוש הגרעין הקשה של הקהל המזרחי, ומשם המשיכו הלאה אל לב הקונצנזוס. אלבומה הראשון, ניצוץ החיים, זכה להצלחה גדולה ונמכר, לפי דיווחי המפיקים, בלמעלה מ – 50 אלף עותקים. הלהיט הגדול באלבום היה "שלום חבר" שבוצע בדואט עם הזמר שריף. מטרת הדואט היתה להחדיר את חדד לתוך הגרעין הקשה של חובבי המוזיקה המזרחית, המטרה הושגה. חדד הפכה תוך זמן קצר לכוכבת מועדונים וצעדה, ביחד עם שריף, ובהשגחתו של מנהלם אבי גואטה, אל השורה הראשונה של כוכבי הזמר המזרחי. האלבום שיצא לאחר מכן נקרא הופעה חיה בצרפת. האלבום הוקלט, למעשה, באולפן בו בוימו ההופעה, מחיאות הכפיים ומילות הקישור של חדד. זה לא מנע את ההצלחה, שכן הקהל באותה תקופה הורגל לאלבומים מסוג זה. חדד ביצעה באלבום גירסאות חדשות לשירים שלה ושל אחרים. === תופעת המיסחור והמיתוג לא קיימת רק במוזיקהים תיכונית: היי5, חמסה, קליידרמן, בריטני ספירס והפסטיגל מנסים לייצר מותגים ולמסחר הצלחה. תרבות המותגים היא תרבות שטוחה ולכן יש מי שיגדירה כ"נחותה". ===
היה שווה לחכות
אני מברך על ההפרדה שאתה עושה בין תרבות שטוחה לתרבות נחותה. יש אפשרות לגבש קריטריונים לקבוע עומק אבל איכות (נחות ונעלה) היא עניין של שיפוט אישי ואין כלים לקבוע בו קריטריונים. הניתוח שלך משכנע שהמסר של שרית חדד הוא שטחי ביחס לאביהו מדינה. יחליט כל צוורך אמנות אם מפריעה לו השטחיות ועד כמה. יחליט כל הורה (אם לחזור אל תחילת הדיון) אם הוא רוצה לכפות על ילדיו עומק יצירתי המתאים לטעמו שלו.
אני מברך על ההפרדה שאתה עושה בין תרבות שטוחה לתרבות נחותה. יש אפשרות לגבש קריטריונים לקבוע עומק אבל איכות (נחות ונעלה) היא עניין של שיפוט אישי ואין כלים לקבוע בו קריטריונים. הניתוח שלך משכנע שהמסר של שרית חדד הוא שטחי ביחס לאביהו מדינה. יחליט כל צוורך אמנות אם מפריעה לו השטחיות ועד כמה. יחליט כל הורה (אם לחזור אל תחילת הדיון) אם הוא רוצה לכפות על ילדיו עומק יצירתי המתאים לטעמו שלו.
במזכרת בתיה
וברמת העקרון - נראה לי שמיתוג מוביל לשטחיות. א ב ל - יכולהיות תשדיר פרסומת מאוד יצירתי. אפשר לכתוב שיר לפסטיבל ועדין לשמור על איכות וכנות. רבים מהמלחינים הקלאסיים היו בני חסות של אצילים אירופאיים והם כתבו על פי הזמנה - עדיין הם היו חופשיים ליצור סימפוניה אותנטית. לפעמים לא כל שלושת התנאים מתקיימים אך אם עדיין, היצירה מחדשת משהו - דיינו. איך אפשר לבדוק זאת? הראשונה שכותבת את הארי פוטר היא מקורית וגאונית כלמיני ספרי הרפתקאות שייצאו בעקבותיה - חשודים בניצול מסחרי. אך עדיין ייתכן שסופר זריז ינצל את הטרנד כדי לכתוב משהו מקורי וחדשני. לעומת זאת יכולהיות שהספר השישי בסדרת הארי פוטר של אותה סופרת מקורית, כבר לא יהיה אותנטי, אלא ינצל בעצמו את הצלחת המותג. הקוראים והמבקרים ישפטו. בהוליווד, המרכז המסחרי הגדול ביותר לסרטים, נוצרו סרטים רבים על פי הזמנה. שיטת האולפנים הגדולים בהם "בעל המאהוא בעל הדעה" הכתיבה היצמדות לז'אנרימוכרים. עם זאת, יוצרי הקולנוע הגדולים (צ'אפלין, היצ'קוק, ווילדר, סקורסזה, האחים כהן) השכילו למצוא בתוך המוסכמות את הדרך לאמירה אישית ייחודית. האם "טיטאניק" הוא סרט "שטוח"? - אינני בטוח. כי יוצרי הסרט מתאמצים. לא מתרכזים רק במובן מאליו. ישנהשקעה רבה בעיצוב התמונה ולתוך העלילה הדביקה מושחלת גם אמירה רפלקסיבית (התבוננות עצמית במדיום הקולנוע). וכמו שאמרתי קודם - לא תמיד ניתן לאבחן באופן חד משמעי וטוב שכך. כי אמנות, קודם כל, פונה לרגש וכל אחד (גם מבקרימקצועיים) מרגיש אחרת.
וברמת העקרון - נראה לי שמיתוג מוביל לשטחיות. א ב ל - יכולהיות תשדיר פרסומת מאוד יצירתי. אפשר לכתוב שיר לפסטיבל ועדין לשמור על איכות וכנות. רבים מהמלחינים הקלאסיים היו בני חסות של אצילים אירופאיים והם כתבו על פי הזמנה - עדיין הם היו חופשיים ליצור סימפוניה אותנטית. לפעמים לא כל שלושת התנאים מתקיימים אך אם עדיין, היצירה מחדשת משהו - דיינו. איך אפשר לבדוק זאת? הראשונה שכותבת את הארי פוטר היא מקורית וגאונית כלמיני ספרי הרפתקאות שייצאו בעקבותיה - חשודים בניצול מסחרי. אך עדיין ייתכן שסופר זריז ינצל את הטרנד כדי לכתוב משהו מקורי וחדשני. לעומת זאת יכולהיות שהספר השישי בסדרת הארי פוטר של אותה סופרת מקורית, כבר לא יהיה אותנטי, אלא ינצל בעצמו את הצלחת המותג. הקוראים והמבקרים ישפטו. בהוליווד, המרכז המסחרי הגדול ביותר לסרטים, נוצרו סרטים רבים על פי הזמנה. שיטת האולפנים הגדולים בהם "בעל המאהוא בעל הדעה" הכתיבה היצמדות לז'אנרימוכרים. עם זאת, יוצרי הקולנוע הגדולים (צ'אפלין, היצ'קוק, ווילדר, סקורסזה, האחים כהן) השכילו למצוא בתוך המוסכמות את הדרך לאמירה אישית ייחודית. האם "טיטאניק" הוא סרט "שטוח"? - אינני בטוח. כי יוצרי הסרט מתאמצים. לא מתרכזים רק במובן מאליו. ישנהשקעה רבה בעיצוב התמונה ולתוך העלילה הדביקה מושחלת גם אמירה רפלקסיבית (התבוננות עצמית במדיום הקולנוע). וכמו שאמרתי קודם - לא תמיד ניתן לאבחן באופן חד משמעי וטוב שכך. כי אמנות, קודם כל, פונה לרגש וכל אחד (גם מבקרימקצועיים) מרגיש אחרת.
שבולת ירוקת העין
New member
כלל ראשון בפורום
וזה מיועד לכל החדשים: כתבת הודעה חדשה? אתה יודע (אולי) איפה זה מתחיל דע לך שאין סיכוי שתוכל לנחש לאן זה יגיע
וזה מיועד לכל החדשים: כתבת הודעה חדשה? אתה יודע (אולי) איפה זה מתחיל דע לך שאין סיכוי שתוכל לנחש לאן זה יגיע
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.