תרבות נמוכה - מה רע?
אמש צפיתי במופע של שרית חדד שהתקיים באמסטרדם, מופע התרמה למגן דוד אדום. האמת שידעתי על המופע כחודשיים אבל התעלמתי ממנו כיון שסוג זה של מוסיקה, למעט יוצאי דופן בודדים, אינו כוס התה שלי. ברם אולם, חברה התקשרה ברגע האחרון ושיכנעה אותי להצטרף ולהביא גם את הילדים שנמצאים כבר בחופשת החורף וצמאים לפעילות. הלכנו. אחרי שעה וחצי של ברכות, נאומים, חסויות וזמר חימום בוסרי, כשהקהל כבר היה רעב ומשולהב, התחיל ה"שואו" האמיתי. עכשיו, אין צורך להכביר מילים ותאורים. אני מניחה שכולכם מכירים את הזמרת, הזדמן לכם לשמוע את שירתה ואולי אף לצפות בקליפ בודד או מופע שלם שלה. מה שאני רוצה זה לדבר על הדיסוננס שהייתי בו: מצד אחד, מדובר בזמרת בעלת יכולת קולית משובחת, כישרון תנועה וחוש נפלא לקצב. זמרת חמה מאד שמבינה באמנויות שילהוב הקהל. היו שם מאות ישראלים (וביניהם גם זרים מקומיים) שהתמסרו לה ולקריאות ה"כפייםםםם...יאללללה, להתעורררר, שמייחחחחח..."
נופפו בדגלי ישראל קטנים, חדורי גאווה ישראלית, מה שעודד מאד את פתיחת ארנקם גם בהפסקה והמשך התרומה ברכישת מוצרים שונים שהיו שם. אוירה מחשמלת, אנדרופינים שזורמים בגוף ומשפרים מאד את מצב הרוח. לא ראיתי אנשים שנותרו אדישים על כסאותיהם. מצד שני... מרבית השירים עוררו בי חוסר נוחות מסוימת. טקסטים פשטניים, שפה רדודה ולחנים הומוגניים. שום דבר לא מורכב, לא מפתיע, לא עמוק. רקדתי ושרתי אבל כל הזמן היה לי את הבלם הזה שמנע ממני להיסחף עד איבוד הכרה. בסופו של דבר זה בא לידי ביטוי בבקשה של הילדים לרכוש את הדיסק החדש של שרית ואני הגבתי ב"עד כאן"
... אז מה בעצם הבעיה? אם זה משמח, מביא לתחושת אחדות וגאווה ישראלית (מה שמאד חשוב למי שנמצא בניכר, למרות הציניות) ולא הרחבתי על ה"פמיניזם החדש" של שרית שמגולם בעשרות שירי "יאללה, מוטי, לך הביתה", אם זה עושה רק טוב, אם זה לא מזיק - אז מה רע? יש לי מחשבות בנושא והן קשורות למינונים, אבל אשמח לשמוע את דעתכם.
אמש צפיתי במופע של שרית חדד שהתקיים באמסטרדם, מופע התרמה למגן דוד אדום. האמת שידעתי על המופע כחודשיים אבל התעלמתי ממנו כיון שסוג זה של מוסיקה, למעט יוצאי דופן בודדים, אינו כוס התה שלי. ברם אולם, חברה התקשרה ברגע האחרון ושיכנעה אותי להצטרף ולהביא גם את הילדים שנמצאים כבר בחופשת החורף וצמאים לפעילות. הלכנו. אחרי שעה וחצי של ברכות, נאומים, חסויות וזמר חימום בוסרי, כשהקהל כבר היה רעב ומשולהב, התחיל ה"שואו" האמיתי. עכשיו, אין צורך להכביר מילים ותאורים. אני מניחה שכולכם מכירים את הזמרת, הזדמן לכם לשמוע את שירתה ואולי אף לצפות בקליפ בודד או מופע שלם שלה. מה שאני רוצה זה לדבר על הדיסוננס שהייתי בו: מצד אחד, מדובר בזמרת בעלת יכולת קולית משובחת, כישרון תנועה וחוש נפלא לקצב. זמרת חמה מאד שמבינה באמנויות שילהוב הקהל. היו שם מאות ישראלים (וביניהם גם זרים מקומיים) שהתמסרו לה ולקריאות ה"כפייםםםם...יאללללה, להתעורררר, שמייחחחחח..."
