אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
תפילת חנה..חובה ללמד?
- פותח הנושא מעאלי
- פורסם בתאריך
אני מקווה שלמדתם בע"פ את תפילתה השניה של חנה
ולא את תפילתה הראשונה שלמעשה דומה יותר לריקוד פולחני המזכיר מנהגי פוריות כנעניים התפילה הראשונה של חנה העקרה כפי שהיא מתוארת בספר שמואל אינה תפילה במובן המקובל עלינו היום לפי המתואר חנה העקרה היא אישה מלאה קינאה בצרתה הפוריה מרת נפש וקשת רוח המבקשת לעצמה זרע אנשים התפילה נעשתה בדרך כזאות שעלי הכהן היה בטוח שאישה שיכורה או בת בלי יעל מתפתלת לפניו ללא הגה בתפילה נואשת לקבל זרע אנשים
ולא את תפילתה הראשונה שלמעשה דומה יותר לריקוד פולחני המזכיר מנהגי פוריות כנעניים התפילה הראשונה של חנה העקרה כפי שהיא מתוארת בספר שמואל אינה תפילה במובן המקובל עלינו היום לפי המתואר חנה העקרה היא אישה מלאה קינאה בצרתה הפוריה מרת נפש וקשת רוח המבקשת לעצמה זרע אנשים התפילה נעשתה בדרך כזאות שעלי הכהן היה בטוח שאישה שיכורה או בת בלי יעל מתפתלת לפניו ללא הגה בתפילה נואשת לקבל זרע אנשים
עלי הכהן אינו צדיק תמים
והאסוציאציות שלו הן לא מענייני. תגובתו של עלי וכן תגובתך שלך רק מראות באיזו מצוקה היתה חנה נתונה (וכן נתונות היום נשים עם בעיות פוריות) שבנוסף לקושי העקרות עצמו גם חוות אטימות מהסביבה. לאדם בקושי מותר לומר את אשר על נפשו, ואין בכך חטא, גם אם ינסה הכהן הגדול ל"הוכיח" שזה חטא.
והאסוציאציות שלו הן לא מענייני. תגובתו של עלי וכן תגובתך שלך רק מראות באיזו מצוקה היתה חנה נתונה (וכן נתונות היום נשים עם בעיות פוריות) שבנוסף לקושי העקרות עצמו גם חוות אטימות מהסביבה. לאדם בקושי מותר לומר את אשר על נפשו, ואין בכך חטא, גם אם ינסה הכהן הגדול ל"הוכיח" שזה חטא.
מה את רוצה מהכוהן עלי?
הוא ראה אישה ממלמלת לעצמה ללא הפסק, והניח מתוך נסיונו בעבר שהיא שיכורה. הרי נאמר "ויחשבה עלי לשיכורה". כלומר, הוא חשב כך בתום לב. הייא לא הלכה עם שלט על המצח "יש לי בעיות פוריות", ולעלי לא היתה שום סיבה לנחש זאת. עובדה שברגע שהתבררה לעלי האמת הוא אמר: "לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ." אז מה יש לך נגדו בנושא האטימות?
הוא ראה אישה ממלמלת לעצמה ללא הפסק, והניח מתוך נסיונו בעבר שהיא שיכורה. הרי נאמר "ויחשבה עלי לשיכורה". כלומר, הוא חשב כך בתום לב. הייא לא הלכה עם שלט על המצח "יש לי בעיות פוריות", ולעלי לא היתה שום סיבה לנחש זאת. עובדה שברגע שהתבררה לעלי האמת הוא אמר: "לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ, מֵעִמּוֹ." אז מה יש לך נגדו בנושא האטימות?
חנה היא לא "כל אחד"
אלקנה ובני ביתו הם "נוסעים מתמידים" וראויים ליחס קצת יותר טוב משאר "אחרי פרחי". וזה לא שעלי הוא כזה אדם קשה וגוער תמיד. צריך רק לקרוא את דברי הכיבושין שלו לבניו החוטאים ("אל בני לא טובה השמועה אשר אנוכי שומע") כדי להבין שהוא היה יכול לפנות אל חנה קצת אחרת. וכן. משומר המקדש אני מצפה ליכולת הבחנה בין שיכור למתפלל בסערת נפש. זאת לא ציפייה גדולה מדי.
אלקנה ובני ביתו הם "נוסעים מתמידים" וראויים ליחס קצת יותר טוב משאר "אחרי פרחי". וזה לא שעלי הוא כזה אדם קשה וגוער תמיד. צריך רק לקרוא את דברי הכיבושין שלו לבניו החוטאים ("אל בני לא טובה השמועה אשר אנוכי שומע") כדי להבין שהוא היה יכול לפנות אל חנה קצת אחרת. וכן. משומר המקדש אני מצפה ליכולת הבחנה בין שיכור למתפלל בסערת נפש. זאת לא ציפייה גדולה מדי.
נכון. עלי מצטייר באמת כמנותק ומרחף,
אינו קולט את מצבה הקשה של חנה, אינו קולט מה בניו עושים, וכן הלאה. מעניין שגם לא שומעים שום תגובה שלו כאשר חנה מביאה את שמואל הקטן בעסק רב, והפעם פוצחת בתפילת הלל ארוכה וקולנית, והיה ראוי לשם סימטריה שנשמע גם הפעם תגובה של עלי, אולי שבח כלשהו. אבל לא, אלא קול דממה דקה...
אינו קולט את מצבה הקשה של חנה, אינו קולט מה בניו עושים, וכן הלאה. מעניין שגם לא שומעים שום תגובה שלו כאשר חנה מביאה את שמואל הקטן בעסק רב, והפעם פוצחת בתפילת הלל ארוכה וקולנית, והיה ראוי לשם סימטריה שנשמע גם הפעם תגובה של עלי, אולי שבח כלשהו. אבל לא, אלא קול דממה דקה...
והיכן מצאת מצווה להתפלל בקול?
מהפניה ליונה קום קרא אל אלוקיך? מפניית אליהו לנביאי הבעל, אולי ישן הוא? ישנה מצווה להתפלל, ועד אז כל איש היה עושה זאת בדרכו, ולרוב בקול. כיוון שחנה התפללה מתוך ליבה, מן הסתם היא רצתה לעשות זאת באינטמיות עם הא-ל, מה גם שהמוני אנשים היו מסביב. אז היא התפללה בלחש, והקב"ה נעתר לתפילתה. היא לא הפרה שום ציווי, אבל מהצלחת תפילתה הסיקו חז"ל שזו הדרך הנכונה להתפלל.
מהפניה ליונה קום קרא אל אלוקיך? מפניית אליהו לנביאי הבעל, אולי ישן הוא? ישנה מצווה להתפלל, ועד אז כל איש היה עושה זאת בדרכו, ולרוב בקול. כיוון שחנה התפללה מתוך ליבה, מן הסתם היא רצתה לעשות זאת באינטמיות עם הא-ל, מה גם שהמוני אנשים היו מסביב. אז היא התפללה בלחש, והקב"ה נעתר לתפילתה. היא לא הפרה שום ציווי, אבל מהצלחת תפילתה הסיקו חז"ל שזו הדרך הנכונה להתפלל.
לדעתי, אין כל חיוב להתפלל !
ואף כי כתב הרמב"ם "שצונו לעבדו יתעלה וכבר נכפל צווי זה פעמים, אמר (משפטים כג כה) ועבדתם את י"י אלהיכם ואמר (ראה יג ה) ואותו תעבודו ואמר (ואתחנן ו יג) ואותו תעבוד ואמר (ס"פ עקב) ולעבדו. ואעפ"י שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים כמו שביארנו בשרש הרביעי הנה יש בו יחוד שהוא צוה ==>>בתפילה. ולשון ספרי ==>>ולעבדו זו תפילה. ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד. ובמשנתו של רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי (פרש' יב עמ' רכח) אמרו מנין לעיקר תפילה בתוך המצות? מהכא את י"י אלהיך תירא ==>> ואותו תעבוד. ואמרו עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו. כלומר ללכת שם להתפלל בו" (סה"מ להרמבם עשין ה) וכבר הכה על קודקודו הרמב"ן בהשגותיו "ואין הסכמה בזה. שכבר בארו החכמים בגמרא תפלה דרבנן כמו שאמרו בשלישי שלברכות (כא א) לעניין בעל קרי שקורא קרית שמע ומברך על המזון לאחריו ואינו מתפלל והעלו הטעם בזה אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא תפלה דרבנן. ואמרו עוד (שם) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא ק"ש ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל דק"ש דאורייתא תפלה דרבנן. ובגמרא סוכה (לח א) אמרו גבי תפלה דתנן ואם התחילו אין מפסיקין והקשו מלולב דקתני נוטל על שולחנו אלמא מפסיק והשיבו בדרך תימה מאי קושיא הא דאורייתא הא דרבנן. וכבר ראינו בהלכות תפלה (רפ"א) שאמר שחייב אדם מן התורה בתפלה בכל יום אלא שאין מנין התפלות ולא משנה התפלה מן התורה וכך כתב בזה המאמר במצו' עשירית שזמני התפלה אינם מן התורה אבל חובת התפלה עצמה היא מן התורה. וגם זה איננו נכון בעיני. שבעל קרי מברך על המזון לאחריו מפני שהוא מן התורה ואינו מתפלל עד שיטבול אפילו עמד כמה ימים בקריו. ועוד שמי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה נסתפק בעצמו ספק התפלל ספק לא התפלל אם כן לפי דבריו שלהרב היה צריך לחזור ולהתפלל והם פסקו לעולם בכל ספק בתפלה שאינו חוזר ומתפלל מפני שהיא מדרבנן. ואם איננה מצוה בכל יום מתי תהיה החובה הזאת המוטלת עלינו מה"ת שיתפלל יום אחד בשנה או בכל ימיו פעם אחת. וכבר אמרו (סוף ר"ה) ברב יהודה דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי, לפי שהיה עוסק בתורה וסומך על מה שאמרו (שבת יא א) חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה, שהיא דרבנן לעולם. אלא ודאי כל ענין התפלה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא ית' עלינו ששומע ועונה בכל קראינו אליו. ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לאל ית' בכל לבבנו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע, לא שנעשה המצות בלא כונה או על הספק אולי יש בהם תועלת. כענין ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שהמצוה היא לאהוב את השם בכל לב ולב ושנסתכן באהבתו בנפשנו ובממוננו. ומה שדרשו בספרי (עקב) ולעבדו זה התלמוד ד"א זו תפלה אסמכתא היא או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כענין שכתוב (בהעלותך י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י אלהיכם והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור ==>>לצעוק לפניו בתפלה ובתרועה והוא הענין שבאר שלמה ע"ה כמו שכתוב (מ"א ח דה"ב ו) בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכתיב רעב כי יהיה דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה. וכבר דרשו עוד שם בספרי רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך להלן ליחיד וכאן לצבור כאן לתלמוד כאן למעשה. יאמר שנצטוינו לעבוד השם ית' בכל לבבנו בלמוד תורתו ובעשיית מצותיו. וכן זו ששנויה שם ואותו תעבודו עבודו בתורתו עבודו במקדשו פירושו לומר שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה שם מוסיף על עבודת המצות. לפי שאמר הכתוב (ראה יג ה) אחרי י"י אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ודרשו שם בספרי ואת מצותיו תשמורו זו מצות עשה ובקולו תשמעו ליתן לא תעשה בקול נביאיו. הנה עשיית המצות כלן כבר נאמ' ולכך דרשו ואותו תעבודו בעבודת המקדש ואמרו בפירוש כלל הפסוק עבודו בתורתו עבודו במקדשו לומר שצוה תחלה עבודו בתורתו כלומר בעשיית המצות כולן מרישיה דקרא וצוה עבודו במקדשו מן ואותו תעבודו לומר כי בזה כולו תהיה עבודתינו שלימה אליו יתעלה. והנה הם מצות כוללות. אבל מפני שצוה אותנו בפסוק בכל לבבכם בעניין חדש להיות כל לבבנו מיוחד אליו יתעלה בענין עשיית המצות כאשר פירשתי יתכן שתבא המצוה הזאת בחשבון רמ"ח מצות עשה. ומן הטעם הזה אצלו לא ימנו המצות הכוללות מפני שכבר נמנו בפרטן וכמו שלא נמנה הכפל מצוה מן המצות פעמיים שלש בפרט אלא אחת כן לא נמנה כפילן בכלל אלא לאחת. ואולם אם חדש בכפילן והוסיף בו עניין ראוי להמנות ימנו. ואם אולי יהיה מדרשם בתפלה עיקר מה"ת נמנה אותו במניינו שלהרב ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות שנאמין שהוא יתברך ויתע' שומע תפלה והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה. והבין זה:" ואף כי אין התפילה ממצוות עשה, למעט תפילה על צרות הכלל, עכ"ז כבר קדמוה את חנה בתפילת הפרט. באומרם "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוֹה:" (בראשית ד) ותרגומו "בכן חלו בני אנשא לצלאה בשמא דיהוה" והקריאה אינה בלחש, כי אם בקול גדול. ואומר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:" (דברים ד) וחזקה על עלי המקבל השלישי ממשה, שיודע את סדר התפילה. מעיקר הדין, התפילה היא בקול רם בדווקא ולא בלחש. "תניא רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם. שבחו בקול נמוך - מן וידוי המעשר. גנותו - בקול רם, ממקרא ביכורים. וגנותו בקול רם? והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש [- שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע: רש"י] ==>>כדי שלא לבייש את עוברי עבירה! [- המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם: שם] שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה [ - לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש: שם] לא תימא גנותו אלא אימא ==>>צערו [- צרות שעברו עליו דהיינו צרות שעברו על ישראל צרת לבן הארמי צרת מצרים: שם] כדתניא וטמא טמא יקרא! ==>>צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכל מי שאירע בו דבר ==>>צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים" (סוטה ל"ב) ובהכרח שחנה נהגה שלא כדין ! שמלבד שלפי קושיית של הבאר שבע, שדייק מדברי רשב"י "לפי טעם זה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, משמע שאינו צריך להתפלל בלחש כשהוא יחידי" ועוד שאם לא התפללה תפילת י"ח, בהכרח שלא הזכירה ויידויי בתפילתה, ואינה אלא מתפללת על צערה ! ואף לדברי חזל, אף כי למדו מתפילתה שצריך להתפלל בלחש, עכ"ז הלוא את תפילתה היה לה להתפלל דווקא בקול רם, בכדי שרבים יבקשו עליה רחמים. כך שלא הבנתי מה כל הרעש על עלי הכהן, שבצדק חשב אותה לשיכורה שנהגה שלא כמקובל. ומה טוב, שאף כי תקנו חז"ל תפילת לחש, עכ"ז תכפו הצרות, והוחזרה העטרה ליושנה. וכולם כולל כולם מתפללים בקול רם, שהלוא אין לשכוח את חזרת הש"ץ שמעלתה אף יותר מתפילת י"ח.
ואף כי כתב הרמב"ם "שצונו לעבדו יתעלה וכבר נכפל צווי זה פעמים, אמר (משפטים כג כה) ועבדתם את י"י אלהיכם ואמר (ראה יג ה) ואותו תעבודו ואמר (ואתחנן ו יג) ואותו תעבוד ואמר (ס"פ עקב) ולעבדו. ואעפ"י שזה הצווי הוא גם כן מן הציוויים הכוללים כמו שביארנו בשרש הרביעי הנה יש בו יחוד שהוא צוה ==>>בתפילה. ולשון ספרי ==>>ולעבדו זו תפילה. ואמרו גם כן ולעבדו זה תלמוד. ובמשנתו של רבי אליעזר בנו שלרבי יוסי הגלילי (פרש' יב עמ' רכח) אמרו מנין לעיקר תפילה בתוך המצות? מהכא את י"י אלהיך תירא ==>> ואותו תעבוד. ואמרו עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו. כלומר ללכת שם להתפלל בו" (סה"מ להרמבם עשין ה) וכבר הכה על קודקודו הרמב"ן בהשגותיו "ואין הסכמה בזה. שכבר בארו החכמים בגמרא תפלה דרבנן כמו שאמרו בשלישי שלברכות (כא א) לעניין בעל קרי שקורא קרית שמע ומברך על המזון לאחריו ואינו מתפלל והעלו הטעם בזה אלא ק"ש וברכת המזון דאורייתא תפלה דרבנן. ואמרו עוד (שם) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש חוזר וקורא ק"ש ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל דק"ש דאורייתא תפלה דרבנן. ובגמרא סוכה (לח א) אמרו גבי תפלה דתנן ואם התחילו אין מפסיקין והקשו מלולב דקתני נוטל על שולחנו אלמא מפסיק והשיבו בדרך תימה מאי קושיא הא דאורייתא הא דרבנן. וכבר ראינו בהלכות תפלה (רפ"א) שאמר שחייב אדם מן התורה בתפלה בכל יום אלא שאין מנין התפלות ולא משנה התפלה מן התורה וכך כתב בזה המאמר במצו' עשירית שזמני התפלה אינם מן התורה אבל חובת התפלה עצמה היא מן התורה. וגם זה איננו נכון בעיני. שבעל קרי מברך על המזון לאחריו מפני שהוא מן התורה ואינו מתפלל עד שיטבול אפילו עמד כמה ימים בקריו. ועוד שמי שנאנס ולא התפלל בשחרית ובמנחה נסתפק בעצמו ספק התפלל ספק לא התפלל אם כן לפי דבריו שלהרב היה צריך לחזור ולהתפלל והם פסקו לעולם בכל ספק בתפלה שאינו חוזר ומתפלל מפני שהיא מדרבנן. ואם איננה מצוה בכל יום מתי תהיה החובה הזאת המוטלת עלינו מה"ת שיתפלל יום אחד בשנה או בכל ימיו פעם אחת. וכבר אמרו (סוף ר"ה) ברב יהודה דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי, לפי שהיה עוסק בתורה וסומך על מה שאמרו (שבת יא א) חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה, שהיא דרבנן לעולם. אלא ודאי כל ענין התפלה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא ית' עלינו ששומע ועונה בכל קראינו אליו. ועיקר הכתוב ולעבדו בכל לבבכם מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לאל ית' בכל לבבנו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע, לא שנעשה המצות בלא כונה או על הספק אולי יש בהם תועלת. כענין ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך שהמצוה היא לאהוב את השם בכל לב ולב ושנסתכן באהבתו בנפשנו ובממוננו. ומה שדרשו בספרי (עקב) ולעבדו זה התלמוד ד"א זו תפלה אסמכתא היא או לומר שמכלל העבודה שנלמוד תורה ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם. וזה כענין שכתוב (בהעלותך י) וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני י"י אלהיכם והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הצבור ==>>לצעוק לפניו בתפלה ובתרועה והוא הענין שבאר שלמה ע"ה כמו שכתוב (מ"א ח דה"ב ו) בהעצר השמים ולא יהיה מטר וכתיב רעב כי יהיה דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה. וכבר דרשו עוד שם בספרי רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך להלן ליחיד וכאן לצבור כאן לתלמוד כאן למעשה. יאמר שנצטוינו לעבוד השם ית' בכל לבבנו בלמוד תורתו ובעשיית מצותיו. וכן זו ששנויה שם ואותו תעבודו עבודו בתורתו עבודו במקדשו פירושו לומר שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה שם מוסיף על עבודת המצות. לפי שאמר הכתוב (ראה יג ה) אחרי י"י אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ודרשו שם בספרי ואת מצותיו תשמורו זו מצות עשה ובקולו תשמעו ליתן לא תעשה בקול נביאיו. הנה עשיית המצות כלן כבר נאמ' ולכך דרשו ואותו תעבודו בעבודת המקדש ואמרו בפירוש כלל הפסוק עבודו בתורתו עבודו במקדשו לומר שצוה תחלה עבודו בתורתו כלומר בעשיית המצות כולן מרישיה דקרא וצוה עבודו במקדשו מן ואותו תעבודו לומר כי בזה כולו תהיה עבודתינו שלימה אליו יתעלה. והנה הם מצות כוללות. אבל מפני שצוה אותנו בפסוק בכל לבבכם בעניין חדש להיות כל לבבנו מיוחד אליו יתעלה בענין עשיית המצות כאשר פירשתי יתכן שתבא המצוה הזאת בחשבון רמ"ח מצות עשה. ומן הטעם הזה אצלו לא ימנו המצות הכוללות מפני שכבר נמנו בפרטן וכמו שלא נמנה הכפל מצוה מן המצות פעמיים שלש בפרט אלא אחת כן לא נמנה כפילן בכלל אלא לאחת. ואולם אם חדש בכפילן והוסיף בו עניין ראוי להמנות ימנו. ואם אולי יהיה מדרשם בתפלה עיקר מה"ת נמנה אותו במניינו שלהרב ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות שנאמין שהוא יתברך ויתע' שומע תפלה והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה. והבין זה:" ואף כי אין התפילה ממצוות עשה, למעט תפילה על צרות הכלל, עכ"ז כבר קדמוה את חנה בתפילת הפרט. באומרם "אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוֹה:" (בראשית ד) ותרגומו "בכן חלו בני אנשא לצלאה בשמא דיהוה" והקריאה אינה בלחש, כי אם בקול גדול. ואומר "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:" (דברים ד) וחזקה על עלי המקבל השלישי ממשה, שיודע את סדר התפילה. מעיקר הדין, התפילה היא בקול רם בדווקא ולא בלחש. "תניא רשב"י אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם. שבחו בקול נמוך - מן וידוי המעשר. גנותו - בקול רם, ממקרא ביכורים. וגנותו בקול רם? והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש [- שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע: רש"י] ==>>כדי שלא לבייש את עוברי עבירה! [- המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם: שם] שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה [ - לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש: שם] לא תימא גנותו אלא אימא ==>>צערו [- צרות שעברו עליו דהיינו צרות שעברו על ישראל צרת לבן הארמי צרת מצרים: שם] כדתניא וטמא טמא יקרא! ==>>צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. וכל מי שאירע בו דבר ==>>צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים" (סוטה ל"ב) ובהכרח שחנה נהגה שלא כדין ! שמלבד שלפי קושיית של הבאר שבע, שדייק מדברי רשב"י "לפי טעם זה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, משמע שאינו צריך להתפלל בלחש כשהוא יחידי" ועוד שאם לא התפללה תפילת י"ח, בהכרח שלא הזכירה ויידויי בתפילתה, ואינה אלא מתפללת על צערה ! ואף לדברי חזל, אף כי למדו מתפילתה שצריך להתפלל בלחש, עכ"ז הלוא את תפילתה היה לה להתפלל דווקא בקול רם, בכדי שרבים יבקשו עליה רחמים. כך שלא הבנתי מה כל הרעש על עלי הכהן, שבצדק חשב אותה לשיכורה שנהגה שלא כמקובל. ומה טוב, שאף כי תקנו חז"ל תפילת לחש, עכ"ז תכפו הצרות, והוחזרה העטרה ליושנה. וכולם כולל כולם מתפללים בקול רם, שהלוא אין לשכוח את חזרת הש"ץ שמעלתה אף יותר מתפילת י"ח.
על הראשונים אנו מצטערים !
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִיני:" (ויקרא כ"ז) "אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה" (תו"כ) ואם נוספו בהנה כהנה וכהנה, כגון דברות אוהל מועד וערבות מואב, המתמיהין מבטן מי יצאו? ומה טוב שחתם בשנית "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵיחו" (במדבר לו) "שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה" ובאשר לספר דברים – עבר זמנו בטל קורבנו ! הכי "בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ==>>כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם"? והלוא עוד בשנה השנית "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: ==>>וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר: ==>>וּלְהוֹרֹת אֶת *בְּנֵי יִשְׂרָאֵל* אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה:" שאת החוקים אשר נמסרו ביד משה, על בני אהרון להעבירם אל העם ! ולא כפי כוזב ספר דברים שכאילו על כלל שבט לוי "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" והכי מצחיק אומרו "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:" דבר המזכיר את מחלוקתו של קורח דווקא "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:" כמדומני "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:" (במדבר כ"ז) ולא נראה לי שאלהים התכונן למסור לרועה הנאמן מצוות נוספות, אחר שציווהו להיאסף אל עמיו, וכ"ש שלא ציווהו לרתק את העם בשמש מדברית הקופחת. ואם בתחילת ניאומו המתיש ומייגע, אסף את כל העם, לא הבנתי מדוע לקראת סוף נאומו "וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:" אין זאת אלא שכלל ישראל נטשוהו לנאום לבדו, עד שהוצרך לאוספם בשנית, ולהזכירם שזהו יומו האחרון. וטרם תביא ראייה מספר דברים בחיוב ברכה על המזון, עליך לאמת תחילה שמצוות ספר דברים נצטוו עליהם מפי הגבורה. ומה טוב אומרו "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם" בכ' הדימיון
"אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִיני:" (ויקרא כ"ז) "אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה" (תו"כ) ואם נוספו בהנה כהנה וכהנה, כגון דברות אוהל מועד וערבות מואב, המתמיהין מבטן מי יצאו? ומה טוב שחתם בשנית "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵיחו" (במדבר לו) "שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה" ובאשר לספר דברים – עבר זמנו בטל קורבנו ! הכי "בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ==>>כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם"? והלוא עוד בשנה השנית "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: ==>>וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר: ==>>וּלְהוֹרֹת אֶת *בְּנֵי יִשְׂרָאֵל* אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה:" שאת החוקים אשר נמסרו ביד משה, על בני אהרון להעבירם אל העם ! ולא כפי כוזב ספר דברים שכאילו על כלל שבט לוי "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" והכי מצחיק אומרו "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ:" דבר המזכיר את מחלוקתו של קורח דווקא "אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:" כמדומני "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:" (במדבר כ"ז) ולא נראה לי שאלהים התכונן למסור לרועה הנאמן מצוות נוספות, אחר שציווהו להיאסף אל עמיו, וכ"ש שלא ציווהו לרתק את העם בשמש מדברית הקופחת. ואם בתחילת ניאומו המתיש ומייגע, אסף את כל העם, לא הבנתי מדוע לקראת סוף נאומו "וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:" אין זאת אלא שכלל ישראל נטשוהו לנאום לבדו, עד שהוצרך לאוספם בשנית, ולהזכירם שזהו יומו האחרון. וטרם תביא ראייה מספר דברים בחיוב ברכה על המזון, עליך לאמת תחילה שמצוות ספר דברים נצטוו עליהם מפי הגבורה. ומה טוב אומרו "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם" בכ' הדימיון
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.