תפזהיל

[מיכי 10]

יש לי טלוויזיה, שכבר בדיוק עשר שנים אני כמעט לא מדליקה אותה.

 

[א ב י ב ן]

ארטיקרטיב... גם צביקה המאסטרו (צביכפית) דיבר על זה...

https://www.youtube.com/watch?v=tTYNohZh7jA

 

[מיכי 10]

נחמד.

 

[א ב י ב ן]

אוי ואבוי...

העתקתי מויקיפדיה:
צימקאו הוא תחליף שוקולד המכיל אחוזים נמוכים מאוד של קקאו. בניגוד לשוקולד
רגיל המכיל חמאת קקאו, הצימקאו מכיל שומן צמחי מוקשה ואבקת קקאו (ומכאן
שמו), ולכן הוא נחשב תחליף זול יותר המשמש בעיקר לקישוטים דמוי
שוקולד, לבישול ואפייה זולים (לרוב בשימושים מסחריים, כגון הקרמבו). צימקאו אינו
נקרא שוקולד כיוון שאינו מכיל חמאת קקאו.
ומהו "שומן צמחי מוקשה" אם לא שומן טראנס?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3048468,00.html

 

[מיכי 10]

באמת אוי.

ואת זה נותנים לילדים לאכול חופשי??
הרשה לי לא לקרוא את כל הכתבה הארוכה והמפחידה. קראתי רק קצת בהתחלה ברפרוף, והספיק לי.

אולי בקרוב יֵצאו חוקים נגד כל מיני דברים לא בריאים. נדמה לי שהתחילו בכך לאחרונה.

 

[א ב י ב ן]

אכן התחילו. לאט מדי. מאוחר מדי אבל התחילו.

יש כאן הרבה מאד מלחמת נגד מצד התעשיינים.
יש שר בריאות קצת... נו... ליצמני כזה....
אבל לזכותו ייאמר שהוא משתדל.

 

[רן פאוקר]

אני לא מורח משחת עצים מזה 60 שנה. ואין שום נזק , להגלדה

טובה חשוב גיזוםבזוית נכונה. אבל יש אחרים מומחים טובים שטוענים שכן צריך ללמרוח.
בדיון מקצועי שערכתי עם יצחק הלאור מדריך נוי ותיק. הגענו למסקנה שאצלי הצלחה ללא מריחה כניראה נובעת מיובש יחסי ובאזורים לחים יש אולי להעדיף למרוח.
משחת תפוזיל הייתה נהוגה שנים רבות היא לא מומלצת כל כך היות והיא על בסיס זפת שפוגע בשולי הפצע החיים ובכך מעכבת את סגירת הפצע.
במטעים משתמשים במשחת "פנסילT". היו בשוק עוד משחות אחרות.
אפשר להשתמש בכל צבע לשימור ריהוט עץ. מטרת המריחה (אם מקבלים את הצורך למרוח הוא לאטום הפצע מחדירת מחלות ומזיקים וחדירת מים לרקמה היבשה וזאת עד לסגירת הפצע ע"י הקאלוס ( = רקמת ההגלדה )
מחר אני משתתף בכנס עצים בוגרים אגשש שוב לגבי הנושא בין המומחים.

 

[רן פאוקר]

יש עוד לזכור שמי שדוגל במריחת פצעים יש לחזור על הטיפול

מדי מספר שנים עד לסגירת הפצע כמו ששומרים על ריהוט מעץ.

 

[רן פאוקר]

חזרתי מכנס עצים בוגרים ובררתי עם קולגות שלי.

הם טוענים שישנם עצים כמו פיקוס וחרוב שחייבים למרוח משחה באחרים מיותר.
הם ממליצים למרוח משחה בשם נקטק. יש לחזור על הטיפול בפצעים גדולים מדיפעם.
בפצעים שמגירים נוזל אחרי הגיזום יש לחכות מספר ימים עד סיום הנגירה

 

[עדיין משחרר אויר]

מזכרוני,

לא זוכר פיקוסים שנפגעו משמעותית מחדירת מחלות ומזיקים דרך הגזע....חרוב...היתה שדרת חרובים בגן הנדיב,הם עשו מה שאפשר בכדי לעצור ריקבונות,נדמה לי כולל מישחות...ודבר לא עזר...יש לי תחושה כי המומחים יורים קצת באפלה...האם יש מומחה האומר דעה, ומפנה אותך למחקר/ניסוי סדור ורציני ?

 

[א ב י ב ן]

הכל בשיטת ה"סמוך". נראה לי מוזר הקטע של הפיקוס, כי לפיקוס

יש חלב שהופך למשהו דמוי גומי. אז עם החלב הזה, איני בטוח כלל, שהוא זקוק לעוד
משחות כאלה או אחרות.
לגבי חרובים, לחרוב יש בכלל חולשה להישבר, וכשהוא נשבר, קורה שגם הגזע
המרכזי נפגע עמוק פנימה - כשהשבר קורע בסמוך אליו ענף רציני.
בעבר חשבתי שהקופנדוסיס (שעלוותו מזכירה את החרוב), יוכל לשמש תחליף יציב
(ולא מצחין) לעץ החרוב.... אבל התבדיתי. מסתבר שגם בעץ זה נשברים ענפים
רציניים, שגם מסכנים את מי שנמצא מתחת לעץ...

 

[רן פאוקר]

עדיין משחרר אויר ואביבן. נא להרגע. המומחים שאני דן איתם

יש להם ניסיון עשיר רב- שנים וגם לומדים מהנעשה בעולם הרחב.
גם שם חלוקות הדעות ביחס למרוח / לא למרוח. אבל כולם כן כולם, כולל בעולם הרחב מניסיונם הרב טוענים שלהגלדת פצע טובה ולהימנעות מריקבון דרוש קודם כל גיזום נקי ומקצועי..
ההבדלים בגישות נובעים גם ממגוון מיני העצים וממגוון גדול של תנאי אקלים, מיקום הפצע וגודלו.
חמגדל עצים מאוד מקצועי ומצליח הדגיש היום לא למרוח פצעים בעצים צעירם שם המריחה מעכבת סגירת פצע.
לגבי הפיקוס גם אני חשבתי עד היום שלא צריך למרוח. אמר לי בעל- ניסיון אחר אחד ה- מומחים בתחום שנתקל בהרבה פיקוסים שבהם פצעים גדולים שלא נמרחו סבלו מריקבון

 

[א ב י ב ן]

סליחה רן... במה דבריי נוגדים את דבריך? למה שאירגע?

והלוא ציינתי שבמשתלה לגידול עצי פרי (צעירים), הגירדום נעשה ללא מריחה.
והלוא ציינתי, שחשוב שהגיזום יהיה נקי (בעזרת כלים חדים).
והלוא ציינתי, שאני חושב (כפי שאתה חשבת), שפיקוס אינו זקוק למשחה. כך גם
נוכחתי שהמקצוענים פועלים והעץ אינו ניזוק. אז יתכן, שכשמדובר בבדים ממש
עבים, קיים צורך במריחה. ***בחיפה גוזמים מדי מספר שנים את פיקוסי השדרה
ברחובות, לאחר שהם תופסים מימדי ענק. בחיים לא ראיתי שהם נמרחו והם שורדים ומשתקמים מהר ויפה.***
ולגבי החרוב, ציינתי שהוא רגיש לשבירות בכל מקרה, והרוחות שגורמות לכך, או
סתם קריסה של ענפים בשל כובד משקלם, אינן מקפידות על גיזום נקי.
מעבר לכך, ציינתי שבתמונת הקרמבולה, הגיזום לא בוצע נכון.
לבסוף הבאתי את ציטוט דף היצרן של המשחה שעליה כתבת, שמסביר עד כמה
היא רעילה.
זה שהיה דיון ביני לבין משחרר האוויר, על עבודה גננית מוקפדת או מחופפת, זה
סיפור אחר, ואני מניח שהוא נכון בכל תחום של עבודה ולא רק בגיזומים או במריחת משחות.
אז... במה חטאנו לפניך?

 

[רן פאוקר]

סלח לי אביבן שלא הבהרתי טוב לנושא המקצועי לא חולק על דבריך

וניסיונך הרב. התיחסתי רק על "הכל בשיטת הסמוך". יש לנו בישראל גוזמים ומומחי עצים מעולים. דני אלמליח למשל שהיה אחראי על העתקת השיקמה בצומת חולון. שיפר עאת נוהל עבודת החברה האמריקאית. שמיד ישמו את שיכלול שיטותיו בפרוטוכול שלהם..

ואכן ההתיחסות של שנינו לנושא המריחה מראה שהדברים אינם חד- משמעיים ושוב אני נוכח עד כמה המשפט " פעל ע"פ שפת הגוף של הצמח" (דוד שדה משדה יעקב ז"ל) הוא חשוב ומעכב רצוף שנים אחרי מצבו של העץ

 

[א ב י ב ן]

נאה דרשת ואכן יש גם חאפרים. אלה לא חסרים לצערנו.

 

[drorim69]

בשנים האחרונות הגיעו לארץ שפע מחלות ופגעים חדשים

לפני מספר שנים תקפה מחלה לא ידועה את החרובים, אין לי מושג מה שמה ומה מצב ההתמודדות מולה..
יש אפשרות שהעצים בגן הנדיב סבלו מהמחלה הזו וה "יריה באפלה" נבעה ממפגש עם משהו חדש שאין לגביו מחקרים. זה לא עושה את המומחים פחות מומחים למה שהם כבר יודעים וממילא רב הנסתר ויש לנו עוד ללמוד הרבה על מה שקורה ומשתנה סביבנו..

 

[drorim69]

רן תודה על המידע

 

[א ב י ב ן]

כל הכבוד על התשובה המקיפה. בטבעון ראיתי שכשגזמו אלונים,

מרחו משהו כחול על הגדמים. אז אכן נראה לי, שהבחירה הייתה בצבע שמן כחול...

במשתלה לגידול נשירים יש קטע שנקרא "גירדום". לקראת סוף הקיץ, גודמים את
שארית הענף של הכנה ממש עד נקודת הצימוח של הרוכב. עושים זאת כמובן
בעזרת מזמרה מושחזת היטב, וההקפדה היא שלא להותיר שום זנב ענף מעבר
לאזור המגורדם. עד כמה שזה מפליא: הטיפפול נעשה ללא כל משחת החלמה.
עד תקופת העקירה של העצים (לצורך שיווקם), צומח כבר קאלוס בהיקף החתך,
דבר המקנה לפצע מראה של "תחת חמור". אבל כן חשוב לציין, שקוטר הגזע בעצים
אלה אינו עולה על 2.5 ס"מ. מאד יתכן, שכאשר הפצע נרחב יותר, גדל הצורך
במריחה של חומר אוטם.

ככל שזכור לי, בתקופת ילדותי, השתמשו באמת בזפת קר למריחה, ונראה שתפזול
רוקחים עדיין את החומר שלהם מתערובות כאלה ואחרות של זפת, כפי שציין רן.

 

[מיכי 10]

גם אני זוכרת מאותה תקופה, שהיו מורחים "משחה שחורה" -

כך קראנו לזה - אחרי גיזום של גזעי עצים.
ולהבדיל, היו משפחות שהיתה להם בבית "משחה שחורה" למרוח על פצעים של הילדים שלהם.
ואני חושבת ששתי המְּשָחוֹת האלה היו מבוססות על זפת. (כמו גם משחת וזלין).
ואגב, ראיתי שימוש במשחה שחורה כזאת גם במחלקת עור ב"הדסה" עין כרם, וגם רופא המשפחה שלי עדיין משתמש בה לעצמו.

 

[א ב י ב ן]

במשחה השחורה רפתנים משתמשים למריחת פצעי פרות, ומהם

לקחתי קצת משחה לשימושי בבית...
המשחה הזו נקראת איכטיול ויש לה ריח דוחה במיוחד.
היא רקוחה כמובן מזפת אבל באמת שעושה פלאים בעור נגוע.
http://www.infomed.co.il/Drug-606/