תעוצו לי עיצה ?

N D R

New member
תלוי מאוד במצוקה של הילד

כתבת: "סביבה ברורה שגבולותיה ידועים וקבועים, שממנה יוכל לפתח לו כלים להתגונן מפני הביקורתיות שלה ומפני גסות הרוח שלה" זה נכון רק אם אתה יודע מראש שהוא מסוגל לכך בתנאים הקיימים. במקרה של הילד שלך נראה שמתקדם לקראת "happy end" ונראה שידעת מראש שהוא מסוגל אחרת קשה להאמין שהיית לוקח צ'אנס. יש מקרים אחרים בהם הסוף יכול להיות רע ומר. אצלי לדוגמא, לא ניהלתי מלחמה על משמורת. מצד שני, המציאות חייבה שאספק כלים ולא לתת לילדה לפתח כלים בעצמה מכיוון שנראה היה שכיוון זה נכשל לחלוטין לאורך זמן כי בכל זאת, לא הכל תלוי בילדים. הכלי שסיפקתי: אלטרנטיבת מגורים זמנית ללא הגבלת זמן. לא החלפת משמורת אלא הסכמה זמנית של האמא שיודעת שהשליטה על המצב בידיים שלה כל עוד לא שונה המעמד המשפטי ומכיוון שאין תהליך משפטי, אין מאבקים. בשורה התחתונה, הילדה גרה אצלי כבר 8 חודשים למרות שעל הנייר המשמורת של האמא. כל זאת בלי שנורתה אפילו יריה אחת במלחמה על משמורת. כרגע הדיווח מהשטח הוא שלכולם הרבה יותר טוב. ההישג הזה הושג בעיקר בגלל שלא ויתרתי.
 
יפה לך ../images/Emo141.gif

אעיר רק, שאני התכוונתי לוויתור על מאבק משפטי ולא לוויתור על הילד\ה.
 

N D R

New member
היה ברור למה כיוונת

רק רציתי לציין שיש גם דרכים אמצעיות. לוותר משפטית אבל לא לוותר רעיונית במקרים בהם יש צורך אמיתי. אני לדוגמא אם רק הייתי חושב שאין סכנה אמיתית במה שמתרחש אצל האם (ולא מטיל כאן אשמה מרומזת על האם) הייתי בוודאות מעדיף שתמשיך לגור אצלה כך ששתי הבנות שלי תגדלנה יחד. בינתיים זה לא קורה. אם אגיע למסקנה שיש שינוי, לא אהסס להציע לשקול מחדש את המצב.
 
במידה וזו שאלה

ולא רגע חולף...אז כן. בשביל ללכת הדרך זה צריך להיות ברור מאליו, משהו שבכלל אין ספק לגביו.
 
משפט מצמרר מילד כל כך צעיר

אתה חושב שאמא שלו ביקרותית? חזק אותו ולמד אותו לעמוד בפני ביקורת. הוא יתקל בזה עוד הרבה בחיים. את העובדה שהיא אמא שלו ושהוא יפגש איתה (וישמע ביקרות ממנה) אתה לא תשנה. אתה חושב שהיא לא משקיעה בו מספיק? תשקיע אתה מה שאתה יכול ותן לה להשקיע מה שהיא יכולה. האיום המרחף הזה מעל הראש של שניהם (וכמו שאתה רואה ושומע הילד חזק חזק בתמונה) לא יעזור לה להיות יותר משקיענית. אתה יודע ניר, כולנו הורים ואף אחד מאיתנו לא משולם לא כאשם ולא כהורה. עדיין אנחנו מתפקדים. אם כתבת שהיא לא אדם נורא ולא אמא נוראית, אז למה כל המהלך הזה? שאלת את עצמך בכנות? עמדתי מול המראה, רק אתה ואתה ושאלת את עצמך למה באמת, אבל באמת באמת אתה יוצא למאבק הזה? האם זה באמת ישרת את טובתו של אמיר? מה באמת ישתנה באופן כל כך מהותי לטובה כתוצאה מהצעד הזה? כיה רי אמא שלו היא אמא שלו. את זה שום בית משפט לא ישנה. בוא אגיד לך כאמא לילדים שיש להם רק אמא - מאחלת לכל ילד שמתאפשר לו, ששני הוריו יהיו נגישים לו. אל תנגוס באמא שלו ולא באמהות שלה, כי תוך כדי כך אתה נוגס בו. בילד שלך. מה יותר ברור ממה שהוא אמר כדי להבהיר לך שהוא רואה את עצמו באמצע. שאתם סימטרים בעיניו? בהצלחה לכם. בהצלחה גדולה לאמיר. לימים יותר קלים.
 
ניר התשובה איתך...

רוצה חיזוקים בבקשה תקבל מכל הכיוונים רק אתה יודע איפה שגיאת ואיך כדאי ורצוי לפעול לך עם תחושותיך
 

t o t a l

New member
לא פשוט לקחת רוורס

לעצור. לשקול מחדש. לשקלל מחדש את כל הפרמטרים. להבין שיש עוד מרכיבים שכדאי לקחת בחשבון. ולשנות כיוון. רק מי שבאמת רוצה רק את טובת בנו, יכול לעשות את זה. בהצלחה.
 

ayb1

Well-known member
אתן לך עיצה שתפתור את הבעיה אבל

היא תקשה על שניכם מעט את החיים הלאה, אבל זה אפשרי ומאוד מועיל לילדים .עובדה אני וגרושתי פעלנו כך. אנחנו החלטנו לגור קרוב אחד לשני במרחק הליכה לילדים ובלי לחצות כבישים, המישמורת היתה שלה אבל הילדים טיילו חופשי בין הדירות שלנו ובאו והלכו כמעט מתי שהם רצו,הם יכלו לישון היכן שבא להם,ממילא המרחק היה של 4 בינינים כך שלא היתה בעיה בבוקר לקום ללכת לדירה השניה לקחת ילקוט וללכת לבית הספר.כאשר היו חילוקי דעות בינינו ביחס לילדים בענינים יומיומים הרי מי שפורמאלית הילד היה אצלו דעתו גברה. הסידור הזה עבד נהדר אצלי,נסה אותו חושב שאם טובת הילד נגד עינכם הרי הסדור הזה הוא פתרון טוב.
 

יערית

New member
מהמבט שלי

המאבק שלך לחזקת הילד לא באה מהתקופה האחרונה, זה התגבש אצלך מהרגע שהתגרשתם,לפני כמה שנים כתבת על המאבק שלך כנגד הממסד החוקי בישראל שנותן בקלות את המישמורת מידית לידי האישה. כך שבוא תעשה הפרדה בין התלונות של הילד לבין הרצון שלך למן ההתחלה שהילד יגדל אצלך,אחר כך תבין שילד באמת מרגיש הכל,הוא מרגיש שאתה לוחץ לכיוון שלך והאם לכיוון שלה וזה המצב שנוצר. לעניות דעתי ,לא מכירה את הסיפור שלכם רק מהטיפות שכתבת כאן,הילד זקוק לשניכם באותה מידה,אולי כדאי לחשוב על פשרה לטובת הילד,גם אמא וגם אבא-משמורת משותפת. אם זה לא מסתדר,כדאי שתגיע עם האם להסדרי ראייה נרחבים יותר ובכך שניכם תרוויחו ילד מאושר ושקט נפשי בכיוונכם. המאבק הזה לא יוביל למשהו טוב,המאבק הזה יוביל ליותר רוע ויגור איתו כעס גדול יותר,חושבת שאם באמת את רוצה בטובת הילד, אל תוציא לאמא את הנשמה והאמא לא תוציא לך את הלב,יודע איך עושים זאת?
 
אז

לא מכירה את הסיפור שלך כדי לקבל משמורת אתה צריך להוכיח שהיא לא מתאימה להיות אם משמורנית. אתה יכול לעשות את זה? אך ברור לי שאתה שופט את גרושתך בתור אם.המלחמה..כניראה רק בהתחלה.. המשפט שהילד אמר לך? ברור לי שהמלחמה שלך איתה על הגב של הילד..והנזק שאתם גורמים לו יחד..יהיה לטווח ארוך..ומעכשיו תתחיל לחפש פסיכולוג, במקום לנסות לעזור לה..לגדל אותו בצורה יציבה עד שיגיע לגיל שבו יוכל להחליט לבד היכן טוב לו יותר..שניכם מאמללים אותו..יופי אבא!!
 
אני חושבת שאמרו לך כבר....

לא צריך לקחת זאת בכוח למקומות שלא צריך. חשוב ובריא שאתה עירני אבל עם זאת לא להקצין. דעתי...הוא בסה"כ נחשף (בלי שתשימו לב אתה ואמא שלו) לסגנון ההתנסחות הזה ובחר להשתמש בו. יש לך ילד חכם, נבון, עירני ומלא בדמיון (נו...יש לו מהיכן לשאוב, התפוח לא נופל רחוק מהעץ) ולדעתי הוא פשוט השתמש בניסוחים שלכם והמשיך לו על כנפי הדמיון למחוזות אחרים ונוספים. להערכתי הוא פשוט מלקט כל מילה וחוויה שאתם מעבירים לו... אם זה סיפור על סבא וסבתא ששרדו מלחמות ואם זה שימוש במילים כאלה ואחרות במלחמות שלך ושלה עליו...הוא לוקח, שואב, מלקט ויוצר ומחבר לו פאזל ותמונה משלו עפ"י ראות עיניו. ביננו....אתה נותן לו את הדברים החשובים באמת.. את היכולת לחשוב, לשחק, להתלכלך, להשתולל, להשתובב (לא מסרס אותו), להיות ילד!!! מה יותר חשוב מזה? העובדה שאב כמוך מאפשר לו רשת של בטחון עצמי שכזו חשובה הרבה יותר. האמן לי אתה יכול להיות רגוע!!
 
למעלה