למה שיחות טאבה התפוצצו?
יוזמת ז'נבה מעולם לא הוצגה כתכנית של אירופה. היא הייתה יוזמה של בודדים שמייצגים רק את עצמם (כמו אוסלו בהתחלה). חלק ממדינות אירופה אולי טפסו עליה טרמפ, כפי שתפסו טרמפ על מפת הדרכים ועל ההתנתקות. מפת הדרכים? ההתנתקות אינה סותרת אותה ובאה בגלל שמפת הדרכים נתקעה. הפלסטינים קיבלו את מפת הדרכים? האם הם פעלו על פיה? והתכנית של איילון נוסייבה היא שוב יוזמה של יחידים. למעט מפת הדרכים ותכנית ההתנתקות, אילו תכניות רשמיות הוצגו על ידי ממשלו, מנהיגים או הרשות הפלסטינית? ערפאת לא קיבל את הצעות ברק וקלינטון בקמפ דיוויד - הייתה לו איזו הצעה חילופית? האם מישהו יכול לומר למה הוא בדיוק התנגד ומה הפריע לו? האם ערפאת מסוגל לקבל איזושהי תכנית, שמשמעותה תהיה הסוף לחלום פלסטין הגדולה מהירדן ועד הים? האם ערפאת מסוגל להסכים לאי-שיבה לתחומי מדינת ישראל? שרון, לעומת זאת, הציע תכנית, שמשמעותה ויתורו על חלום ארץ ישראל השלמה. אז אפשר להתנגד לתכניות שרון, אבל עדיין ערפאת רחוק רחוק מאוד ממנו. גם אם ערפאת לא הסתפק בכברת הדרך שברק הלך לקראתו, האם הוא עשה איזשהו צעד קדימה? (מובארק יכול לספר על "הסכמות" ערפאת. ראינו הדגמה לכך בקהיר בשנת 1994) אם ההנהגה הפלסטינית (אינני יודע למי אתה בדיוק מתכוון, האם לאבו עלא, שגדודי אל-אקצא דורשים מערפאת לפטרו?) מעוניינת בהמשך המו"מ על בסיס טאבה, היא צריכה להקיא מתוכה את ערפאת. טאבה וקמפ-דיוויד הם הם ההוכחות (וגם פלסטינאים טוענים זאת) שאם ערפאת אין טעם בשום מו"מ (בעצם גם ההודעה שלך עצמה מראה כמה אפשר לסמוך על "תמיכות" ערפאת). ראינו כיצד הנהגה שלא מתיישרת עם ערפאת (אבו מאזן - דחלאן) יכולה לפעול. אין לה סמכות אפילו לזוז מ"מ קדימה. אז כל מציעי התכניות, המשא-ומתנים, ההידברות והתיאומים, צריכים קודם להציע תכנית - כיצד לנטרל את ערפאת. האמריקאים מבינים זאת, האירופאים מבינים זאת, מנהיגי יחד והשמאל הישראלי (למעט אורי אבנרי ואולי קצת יוסי ביילין) מבינים זאת, הירדנים והמצרים מבינים זאת וגם רבים מהפלסטינאים מבינים זאת. אבל לא עושים דבר - למעט המצרים ומוחמד דחלאן שיאמר לזכותם כי הם מנסים. אם הם יצליחו - יהיה אפשר לחזור למו"מ רציני. בינתיים צריך דרכים אחרות - וההתנתקות היא דרך כזו. לכן האמריקאים אימצו א ההתנתקות, האירופאים למעשה אימצו ולא מתנגדים לה, המצרים והירדנים לא מתנגדים לה והפלסטינאים עצמם מחכים לה ומתכוננים לה. ההתנתקות בכל מקרה לא סוגרת את הדלת בפני כל מו"מ בעתיד, כשהתנאים יאפשרו (כלומר: כשערפאת לא ישחק תפקיד). נניח שאנו רוצים היום לתאם את ההתנתקות עם הפלסטינאים, האם אתה יודע לומר עם מי מהם צריך לעשות זאת? (לי נראה שהכתובת הכי אפקטיבית היא גדודי עז א-דין אל קסאם - הם השולטים, הם הקובעים מה קורה בשטח, הם אמינים ועליהם אפשר לסמוך. האם הם מוכנים לדבר איתנו???)
יוזמת ז'נבה מעולם לא הוצגה כתכנית של אירופה. היא הייתה יוזמה של בודדים שמייצגים רק את עצמם (כמו אוסלו בהתחלה). חלק ממדינות אירופה אולי טפסו עליה טרמפ, כפי שתפסו טרמפ על מפת הדרכים ועל ההתנתקות. מפת הדרכים? ההתנתקות אינה סותרת אותה ובאה בגלל שמפת הדרכים נתקעה. הפלסטינים קיבלו את מפת הדרכים? האם הם פעלו על פיה? והתכנית של איילון נוסייבה היא שוב יוזמה של יחידים. למעט מפת הדרכים ותכנית ההתנתקות, אילו תכניות רשמיות הוצגו על ידי ממשלו, מנהיגים או הרשות הפלסטינית? ערפאת לא קיבל את הצעות ברק וקלינטון בקמפ דיוויד - הייתה לו איזו הצעה חילופית? האם מישהו יכול לומר למה הוא בדיוק התנגד ומה הפריע לו? האם ערפאת מסוגל לקבל איזושהי תכנית, שמשמעותה תהיה הסוף לחלום פלסטין הגדולה מהירדן ועד הים? האם ערפאת מסוגל להסכים לאי-שיבה לתחומי מדינת ישראל? שרון, לעומת זאת, הציע תכנית, שמשמעותה ויתורו על חלום ארץ ישראל השלמה. אז אפשר להתנגד לתכניות שרון, אבל עדיין ערפאת רחוק רחוק מאוד ממנו. גם אם ערפאת לא הסתפק בכברת הדרך שברק הלך לקראתו, האם הוא עשה איזשהו צעד קדימה? (מובארק יכול לספר על "הסכמות" ערפאת. ראינו הדגמה לכך בקהיר בשנת 1994) אם ההנהגה הפלסטינית (אינני יודע למי אתה בדיוק מתכוון, האם לאבו עלא, שגדודי אל-אקצא דורשים מערפאת לפטרו?) מעוניינת בהמשך המו"מ על בסיס טאבה, היא צריכה להקיא מתוכה את ערפאת. טאבה וקמפ-דיוויד הם הם ההוכחות (וגם פלסטינאים טוענים זאת) שאם ערפאת אין טעם בשום מו"מ (בעצם גם ההודעה שלך עצמה מראה כמה אפשר לסמוך על "תמיכות" ערפאת). ראינו כיצד הנהגה שלא מתיישרת עם ערפאת (אבו מאזן - דחלאן) יכולה לפעול. אין לה סמכות אפילו לזוז מ"מ קדימה. אז כל מציעי התכניות, המשא-ומתנים, ההידברות והתיאומים, צריכים קודם להציע תכנית - כיצד לנטרל את ערפאת. האמריקאים מבינים זאת, האירופאים מבינים זאת, מנהיגי יחד והשמאל הישראלי (למעט אורי אבנרי ואולי קצת יוסי ביילין) מבינים זאת, הירדנים והמצרים מבינים זאת וגם רבים מהפלסטינאים מבינים זאת. אבל לא עושים דבר - למעט המצרים ומוחמד דחלאן שיאמר לזכותם כי הם מנסים. אם הם יצליחו - יהיה אפשר לחזור למו"מ רציני. בינתיים צריך דרכים אחרות - וההתנתקות היא דרך כזו. לכן האמריקאים אימצו א ההתנתקות, האירופאים למעשה אימצו ולא מתנגדים לה, המצרים והירדנים לא מתנגדים לה והפלסטינאים עצמם מחכים לה ומתכוננים לה. ההתנתקות בכל מקרה לא סוגרת את הדלת בפני כל מו"מ בעתיד, כשהתנאים יאפשרו (כלומר: כשערפאת לא ישחק תפקיד). נניח שאנו רוצים היום לתאם את ההתנתקות עם הפלסטינאים, האם אתה יודע לומר עם מי מהם צריך לעשות זאת? (לי נראה שהכתובת הכי אפקטיבית היא גדודי עז א-דין אל קסאם - הם השולטים, הם הקובעים מה קורה בשטח, הם אמינים ועליהם אפשר לסמוך. האם הם מוכנים לדבר איתנו???)