תנו הצעות

anat1963

New member
רק שתבינו על מה נפגעתי

אני מודה שבהתנצחות ביני לבין מאיה שתינו אמרנו דברים שלא רצוי היה שיאמרו. בהחלט החל משלב מסוים גם אני אמרתי דברים לא ראויים (אם כי יתכן שניתן לאמר שכבר לא הייתה לי ברירה אחרת). אז בכוונה אני לא מביאה כאן ציטוטים מההודעות בהן אני אמרתי דברים קשים, ומהודועתיה של מאיה שנכתבו לאחר ההודעה הראשונה בה נהגתי כך. אני רק מביאה כאן 3 ציטוטים, מ-3 הודעות שונות שמאיה כתבה לפני שהתחלתי לתקוף אותה, כשאני בסה"כ אמרתי שלדעתי היא טועה או שאינני מסכימה איתה (שמישהו יסביר לי מה רע בלאמר למישהו שהוא טועה או שאני לא מסכימה איתו. האם כולנו חייבים להיות באותה דעה בכל תחום?) אז להלן ציטוטים מדבריה של מאיה מלפני הפעם הראשונה בה הגבתי בתוקפנות. בהודעתה אני אכן לא מפרידה בין הקריאה להבנת הנקרא כתבה: " את למדת לעשות הפרדה בין הגוף למוח בכך בעצם השוותה אותי לרובוט, ולדעתי זה אחד העלבונות הגדולים ביותר שיכולים להאמר לאדם, בעיקר אדם שאצלו זה ממש הפוך. בהודעתה "מה רע כל כך בקרקס?" כתבה " ענת, מבלי להכיר אותך ... שחייך הסתבכו בגלל שלא למדת מהו כשלון, מה זו אכזבה, מה זו פרידה. לא למדת לפתור בעיות. אילו רק ידעה אם כמה דברים כאלו התמודדתי, אבל מה לעשות שעם רובם התמודדתי בהצלחה ולא התמוטטתי. לא נתנה לך ההזדמנות להשתמש בדמיון ויצירתיות בגלל זה כתבתי אלפי שירים וגם מעט פרוזה, בגלל זה האשימו אותי שלפעמים אני חיה יותר מידי בעולם של דמיון אושר רב נגזל מימך ובהודעתה "מה רע בלדמיין אות?" כתבה ענת למדי לקבל את עצמך הלואי שהרבה אנשים אחרים ידעו לקבל את עצמם, לטוב ולרע, כפי שאני מקבלת את עצמי למדי לאהוב ללא תנאי. גם אם בתך לא תהייה טובה ... מעניין מה זו אהבה ללא תנאי לדעתה? האם הורים שכמעט בשום תנאי לא יפסיקו הריון, גם לא אם יתגלה שיש להם עובר עם מום, נחשבים להורים שמעמידים תנאים לאהבה? אני מקווה שתספיקו לקרוא הודעה זאת לפני שנאוה תמחק אותה, ואם אתן חושבות שכל מה שהבאתי כאן אינו מצדיק פגיעה ותגובה כפי שהגבתי בסופו של דבר, אז אעשה שוב חושבים ואנסה להבין למה אני נפגעת מדברים שאין צורך להפגע מהם. אבל קודם כל נסו להעמיד עצמכן במקומי ונסו לראות אם אתן לא הייתן נפגעות מאמירות כאלו.
 

anat1963

New member
תנו הצעות ../images/Emo92.gif

חברות, נראה לי ששירילי כבר בשלה להתחלת לימוד קריאה, הכרת האותיות וספירה (אומרים שצריך להתחיל עד 3 אבל נראה לי שאצלה צריך מהתחלה עד 10). כמובן שכבר יש לי רעיונות משל עצמי ואני מנסה ליישם אותם לכיוון הזה. אבל ... כפי שהיה איתי שלמדתי מיוזמתי ולא בגלל שדרשו זאת ממני, גם כאן אני רוצה רק לחשוף אותה לגירויים מתאימים ושהיא תבחר מתי ואיך לנצל אותם וללמוד מהם. אני חושבת שדברים קנויים לעת עתה כבר יש לי מספיק בבית, אשמח בעיקר לרעיונות לתכניות טלביזיה בהן כדאי שהיא תצפה לצורך זה (אני מדגישה, קריאה וספירה, עדיין לא כתיבה) וכל רעיון אחר שאינו דורש כל הוצאה כספית נוספת (ספרים ומשחקים בנושא כבר קנינו). מה שאני עושה בינתיים זה להקריא לה לאט תוך הצבעה כותרות של ספרים וסיפורים, הצבעה על אותיות, כתיבת שמה ומראה לה אותו ומקריאה אותו ומקריאה דברים נוספים בהם אנו נתקלות וכן ספירה של כל מה שמזדמן ולפעמים גם הדגמה של פעולות חשבון מאוד בסיסיות (למשל באבני הפלא לספור כמה גביעים יש בכל קוביה בודדת, כמה בשתיים יחד וכמה רואים בגדולה כששמים עליה את הקטנה). אשמח מאוד לכל רעיון נוסף. תודה מראש!
 

anat1963

New member
חגית יקרה, עד הצהריים גם אני חשבתי

כמוך אבל כשראיתי מסר שקבלתי מנאוה הבנתי שזה בכלל לא ככה. אשלח לך מסר להסביר לך
 
בת כמה שירלי? לספור הרי אפשר כל דבר

נעלים, מדרגות , מברשות שיניים, אצבעות, אמהות ואבות סבים וסבתות, משחקים בובות וכל מה שרק בסביבה. לגבי קריאה אני חושבת שהתהליך הוא קצת יותר מורכב ללמד אותה לזהות אותיות אולי זה אפשרי אבל ממש לקרוא , בשביל זה הילד צריך להיות מוכן אני הייתי מציעה לך להתמקד בציור. היא כבר מציירת עיגול ומרובע? משולש? איקס היא יודעת לעשות? לצייר את הצורות בתוך שורה בעובי של 3 ס"מ? קוים בסיגנונות שונים? לחבר נקודות לצורה? השפה נבנת בשלבים אני לא מומחית גדולה אבל קבלתי את אותן עצות ממומחית גדולה!! אין לאן לרוץ ואין לאן למהר
...
 

anat1963

New member
הי, אלונה

בדיוק בגלל השאלה שבסיפא שלך הדגשתי שאני מדברת כעת רק על קריאה ולא על כתיבה. שירילי היא בת שנה וחצי, אבל שכלית ושפתית היא מתקדמת בענק לעומתה גילה הכרונולוגי, עושה רושם שמבחינה זאת היא מתקדמת ממני בהרבה, ואני כבר בגיל 4 ידעתי קריאה וכתיבה בצורה שוטפת (רמה של ילד לפחות בסוף כתה ב), וחשבון הרבה מעבר לעשרת הראשונה גם כבר ידעתי אז (לא זכור לי בדיוק כמה ידעתי אבל לפחות עד 100). אבל .. אני התפתחתי מהר, רק פחות מהר משירילי, מבחינה שכלית ושפתית, אבל לעומתה התפתחתי מהר מאוד גם מבחינה מוטורית, בעוד שהיא מבחינה מוטורית בהחלט בקצב של גילה (במוטוריקה גסה היא אפילו באחור קל מאוד), כך ששירילי בהחלט בשלה כבר לחשבון וקריאה אבל עדיין רחוקה מלהיות בשלה לכתיבה. היא בהחלט משרבטת, אבל רק סתם קווים בצורה גסה ולחלוטין חסרת משמעות, כשהיא תתחיל גם לצייר ציורים מאוד פשוטים, אז אפשר יהיה להתחיל ללמד אותה גם לכתוב. עכשיו אין מה לחשוב אפילו על כתיבה, אבל אני ממש לא מוצאת שזה הכרחי לשלב לימוד קריאה יחד עם לימוד כתיבה, אין שום סיבה שלימוד הקריאה לא יבוא הרבה קודם. כל דבר בשלב שהילד בשל אליו. אז שוב אני שואלת עצות רק לגבי חשבון וקריאה, בהחלט לא לגבי כתיבה (גם לימוד הכתיבה נראה לי הרבה יותר פשוט. לוקחים דף וכלי כתיבה או קונים חוברות מתאימות וזהו, ברגע שהילד בשל לזה לא צריך יותר מזה, יתכן גם שילד שיודע לקרוא לפני שידע לכתוב כשיהיה בשל פשוט יפתיע אותנו בכתיבה מבלי שיעסוק בכלל בלימוד, כי הרי כשיהיה בשל הוא כבר ידע לצייר צורות בסיסיות ברמה הנדרשת לכתיבה וגם יכיר את צורת האותיות וצרופיהן במילים מתוך הקריאה). מצד שני, אולי לימוד הקריאה ידרבן אותה להשתפר בשירבוטים ובציורים כי תרצה כבר להגיע גם לכתיבה. מי יודע?
 
מי לימד אותך? ואיך הוא עשה זאת?

ומה זאת אומרת מפותחת לגילה ?היא כבר שולטת בשפה (בניינים, זכר נקבה, יוצאים מהכלל)
 

anat1963

New member
אז ככה

לגבי הלמידה שלי, כבר כתבתי כאן בעבר. אמי הייתה מורה בחינוך המיוחד ואבי סופר ועיתונאי. בספריה בבית היו לנו ספרי לימוד שמתאימים לתלמידים בבית ספר רגיל בכתות א-ד ואני פשוט שלפתי אותם מהספריה ופניתי אל הורי שילמדו אותי. לפעמים הם למדו אותי ולפעמים חברות בוגרות ממני במספר שנים (שהיו כבר תלמידות בכתות מתקדמות של בית הספר היסודי) למדו אותי כחלק מהמשחק. אבל זה רק בשלב אותו אני זוכרת, כלומר אחרי גיל 3, שלב שאליו כבר הגעתי עם רמה מסויימת של שליטה בחומר, רמה שאליה אין לי כל מושג איך הגעתי ובאפשרותי רק לנחש (היום אין לנו קשר עם אבי ואמי אינה בריאה ולא ניתן לסמוך על מה שתספר). אבל בכל אופן, ברור לי שבעיקר היו גירויים מסביבי ואני זאת שיזמתי את ניצולם ואת הלימוד, וזה בדיוק מה שאני רוצה שיהיה עם שירילי, שאני אציע את הגירויים המתאימים והיא תבחר מתי ואיך לנצלם. לגבי שירילי עצמה. מלפני גיל שנה אנחנו כבר מנהלות שיחות (אמירות, שאלות, תשובות, בקשות), ובחודשים האחרונים השיחות אפילו די ארוכות ומורכבות. היא מזהה היטב בין זכר לנקבה (לי אומרת את ולאבא שלה אתה וכך גם עם אנשים אחרים בהתאם למינם), יודעת את הצבעים (לזהות אבל לא לאמר ואת זה גיליתי בגיל שנה) והרבה מאוד מושגים, ובעצם אני מודעת רק לחלק מזערי מהידע שלה וממש כל יום היא מפתיעה אותי בעוד ועוד דברים כשההזדמנות מתאימה. את השיחה הראשונה שלנו נהלנו (מיוזמתה כמובן, כי אני לא יכולתי לצפות לזה אז) כשהייתה בסה"כ בת 7 וחצי חודשים כשאחרי נפילה קלה שלה (ללא כל פגיעה) ממנה אני נבהלתי פתאום אמרה לי "לא קרה כלום".
 

zimes

New member
לאן את ממהרת???

למה את מרגישה שאת צריכה להתחיל ללמד אותה כבר עכשיו מיומנויות אלה? (אני שואלת, לא מקנטרת). העולם מלא באותיות ומספרים. - את קוראת לה? - את מראה לה שיש לה שתי נעליים ("הנה נעלנו נעל. איפה השניה?")? - היא רואה את כל האותיות/מספרים על ספרים, אריזות, שלטים, עתונים ... שיש בבית ובחוץ? - את סופרת את הביצים שאת שמה בעוגה לפי המתכון? - את כותבת רשימת קניות לפני יציאה לסופר? יש עוד ים דוגמאות. אם תרצי או לא תרצי - היא נחשפת לאותיות/מספרים, וכשתרצה - גם תשים לב אליהם.
 

anat1963

New member
היא בהחלט נחשפת לכל זה

ואני בטוחה שהיא קולטת מזה הרבה מאוד, וכמו שכבר הפתיעה אותי בידע של דברים שאני לא יודעת מהיכן בא לה כך גם לגבי ההשפעות של מה שתארת. אבל אני מרגישה שכשאני מאפשרת לה רק את זה אז אני לא מאפשרת חה חהגיע למה שהיא באמת מסוגלת
 

freearth10

New member
../images/Emo63.gifקריאה הוא תהליך מורכב

ולא פשוט כלל. בתהליך הקריאה משתתפים החושים שלנו. כדי לקרוא טוב אנחנו צריכים לזהות חזותית, לזהות את הצליל, להגות את הצליל, להבדיל בינו לבין צליל אחר, לזכור את הצליל והצורה, לאחסן אותו בזכרון ולדעת גם לשלוף אותו משם. כאשר החושים שלנו עדיין לא מפותחים דיים הילד ילמד לפצות עליהם ולא לשתף אותם בתהליך, דבר שיכולות להיות לו השלכות לא רצויות בעתיד. בתהליך הקריאה אנחנו גם משתפים את כל הידע שלנו. כאשר יש לנו ידע בתחום מסויים עליו אנחנו קוראים אנחנו יודעים למה לצפות ואז קל לנו הרבה יותר להבין מהר יותר את הנקרא. קחי כל ספר בתחום בו אינך מתמצאת אם אתן לך דוגמא שלי: מכונאות רכב. למרות שהכל רשום בעברית, קשה לי מאוד להבין לא משום שיש לי בעיה בטכניקה של הקריאה עצמה אלא משום שאין לי איך לחבר את מה שאני יודעת עם המידע החדש. בתהליך הקריאה אנחנו משתמשים גם בדמיון ודמיון מפותח נחוץ כדי שנוכל להשתמש בו לצורך אחסון המידע, זיהוי הצורה וכו. ילד עם בעייה מוטורית לדעתי עדיין לא בשל לקריאה, כי הוא עדיין לא מסוגל להפנים את הצורה. אני הייתי בשלב הזה מוותרת על הקריאה ומשקיעה בתנועה. תרגילים של הצלבות בליווי מוזיקלי, תוך כדי משחק כשהדגש הוא על הנאה חשובים מאוד לתהליך של העברת מידע בין ההגיון לדמיון. מגע. אחד הדברים אותו אנחנו לגמרי שוכחים ושהוא צורך כל כך בסיסי. עיסוי עדין של כל הגוף והנעה של כל האיברים תוך כדי העיסוי ושוב לא בגלל שככה צריך, אלא מתוך הנאה מעצם החוויה. ואם אין סיכוי שכרגע תוותרי על נושא הקריאה אז לפחות שלבי כמה שיותר תנועה בלימוד הקריאה. תני לילדה לזהות את צורת האות ובקשי ממנה ליצור בגופה את הצורה. זוהי פעילות שילדים מאוד אוהבים וממנה נהנים. מאיה
 

anat1963

New member
כנראה שהבנת אותי לא נכון

ואני מתייחסת לאמירה שלך: "ואם אין סיכוי שעכשיו תוותרי על נושא הקריאה". פשוט פיספסת את המסר העיקרי שלי. אצל שירילי אני לא יכולה לקבוע מה הדבר הבא שתלמד, כשאני מנסה זאת אין מצידה שיתוף פעולה. אני רק יכולה להציע לה את הגירויים והיא זאת שבוחרת מתי ואיך לנצל אותם. לכן אין באפשרותי לותר עכשיו על משהו או לא לותר עליו, והעצות שאני מבקשת הן לגבי גירויים מתאימים שאגרום שיהיו בסביבתה ונגישים עבורה, לא יותר. מעבר לזה אני מאוד לא מסכימה עם המשפט הראשון שלך ועם המחצית האחרונה של דבריך אבל עם מרבית הפסקה הראשונה מסכימה בהחלט. ממה שאני כן יודעת וזוכרת על הזמן בו אני למדתי לקרוא לימוד זה ממש דבר קל כשהוא נעשה מרצונו של הלומד ובזמן הנכון, והוא גם מאוד כיפי. לימוד בגיל בוגר יותר הוא כבר בהחלט הרבה יותר קשה, ולו בגלל שזה לימוד יותר מתוך כפיה. לגבי הקשר בין מגע ותנועות גוף ללימוד קריאה, שוב מנסיון זהו קשר שלא לענין. איתי, למזלי הרב, מעולם לא עשו זאת ולא בקשו ממני לעשות דברים שבעיני הם כבר בגיל צעיר היו ממש דביליים ומעליבים (כמו יצירת צורת האות עם הגוף), וכמו שאני רואה בתחומים אלו שירילי מיום ליום יותר דומה לי, ואני בהחלט לא אציע לה דברים שאותי כשהייתי ברמה השכלית שלה היו מעליבים מאוד. בקריאה יש להפעיל את הראיה והמחשבה, את כושר העקיבה ויכולת דפדוף של היד (זה הכושר המוטורי היחיד שנדרש בקריאה) ומי שאומר אחרת רק מחמיץ את ההזדמנות לאפשר לילדו ללמוד קריאה בכיף כי הוא מעכב את התפתחות הקריאה של ילדו. מה שדורש כישורים מוטוריים מורכבים יותר זו אך ורק הכתיבה, אבל מי שמחייב את לימוד שני הדברים יחד גוזר על נכי ידיים שלא ידעו גם לקרוא, למזלנו זה לא כך וגם מי שאינו מסוגל לכתוב יודע לקרוא. ושוב ... אני מבקשת רק עצות לגירויים, מתי ואיך היא תלמד בפועל רק היא תקבע. אבל צריך שהגירויים יהיו נגישים עבורה כבר ולא כשכבר פספנו זמן שבו יכלה מזמן להתחיל. אם אציע לה היום את הגירויים והיא תבחר להתחיל להשתמש בהם בעוד שנה בלבד על הכיפק, אבל מה אם כבר בעוד חודש יתאים לה להתחיל ללמוד ואני אציע לה את הגירויים רק בעוד חצי שנה? האם עכשיו כוונתי מובנת?
 

anat1963

New member
במחשבה שניה עוד טעות שלך

את לא מבחינה בין קריאה להבנת הנקרא. את מדברת על הבנת הנקרא שהיא בהחלט דבר מסובך יותר, אבל הקריאה לכשעצמה היא דבר מאוד פשוט, ואין לעשותו למשהו אחר. לפני שמגיעים לשלב הבנת הנקרא חשוב לדעת לקרוא, כי ללא ידיעת הקריאה אין גם מה להבין, אבל אם לומדים קריאה בצורה נכונה אז מהר מאוד מגיעים גם להבנת הנקרא. ולגבי הדוגמא שהבאת. בוגרי מערכת החינוך בהחלט מסוגלים להבין, וגם זה בקושי רב, רק את מה שהם קוראים בתחומים שנוגעים להם ישירות ובשאר לא מבינים כלום. לעומת זאת, מי שלומד קריאה מוקדם ונכון יבין כל דבר שיקרא בשפה שהוא מסוגל לקרוא, וגם אם הוא קורא חומר בנושא שאין לו כל נגיעה ישירה אליו. למשל הדוגמא שהבאת על מכונאות רכב. לי עצמי אין רשיון וכל גישה לנושא רכבים, אבל אם תתני לי חומר קריאה בנושא אבין אותו היטב אם יהיה כתוב בעברית. אבל אלמלא ידעתי לקרוא לא יכולתי ללמוד גם את מה שחשוב לי ו/או מעניין אותי, ומכך גם לא הייתי מגיעה להבנה של החומר הנקרא באותם תחומים. ללמוד לקרוא הוא דבר פשוט ביותר לילד שיש לו אוצר מילים של הרבה מעל 100 מילים, יש לו דקדוק נכון וידע מושגים (זה מה שיש לשירילי). ילד כזה צריך מעכשיו רק לדעת לזהות את האותיות וההברות, לדעת את צלילן הנכון ולדעת לצרפם יחד. אמנם מילדות אמרו עלי שאני מאוד חכמה, אבל לא שאני גאון, אז אם אני הייתי מסוגלת לכך בקלות יתירה, למה שבתי (או כל ילד אחר שהוא מספיק חכם) לא תהייה מסוגלת? רק להזכירך שעד לפני פחות ממאה שנים הבנים (ולהזכירך שהתפיסה השפתית של הבנים איטית משל הבנות) בתימן בגיל 3 כבר החלו ללמוד לקרוא תורה, וזה כמעט כל הבנים. מה שאומר שלא צריך להיות משהו מיוחד לשם כך, ורק אנחנו בדור המפונק של היום מעכבים את ילדינו וגוזלים מהם אושר רב והרבה עצמאות שמקנה ידיעת הקריאה. משום מה יש להורים רבים רצון שילדיהם ישארו תינוקות תלותיים ולא יגיעו לילדות, שהיא בעיני התקופה המאושרת בחיים.
 

freearth10

New member
אני אכן לא מפרידה בין הקריאה להבנת

הנקרא . למה בדיוק אני צריכה לדעת לקרוא אם אינני יכולה להתשמש בטכניקה הזאת? הקריאה היא לא לשם קריאה אלא לשם העשרת עולמי. אני חולקת עליך בהרבה מאוד ממה שכתבת, כי אני רואה את התוצאות בשטח. חשיפת יתר יכולה לפגוע בילד בדיוק כמו מניעת גרוי. יש סכנה מאוד גדולה שבאיזשהו שלב אי אפשר יהיה עוד לגרות אותו. זה ילד שישתעמם מהר מאוד ולא ידע איך להעסיק את עצמו למרות כל היכולות הנדירות שלו. את למדת לעשות הפרדה בין הגוף למוח ואני הייתי שואלת את עצמי-למה? הגוף שלנו הוא חלק מאיתנו. זה לא חלק שאנחנו צריכים להתבייש בו. הוא לא נחות יותר מהמוח המתוחכם שלנו, הוא רק הבעה של מה שהמוח מבין. האם את באמת חושבת שיכולת להניע את הגוף היא רק יכולת מוטורית, הרי מי שנותן את הפקודה זה המוח. שום פעולה לא יכולה להתבצע ללא הבנת התנועה, הרצף, זכרון התנועה וגמישות התנועה. בנושא אחד אני מסכימה איתך לחלוטין. תקופת הילדות היא התקופה היפה ביותר והחשובה ביותר בחייו של אדם. מאיה
 

anat1963

New member
מאיה, את שוב טועה בענק

קודם כל הלואי והייתי מסוגלת להפריד גוף ונפש, בהרבה מקרים מצבי היה טוב בהרבה מאשר הוא היום. אלא שבדוגמת הקשר שאת הבאת זה פשוט דבר מעליב וחסר הגיון לדרוש מאדם חכם לעשות מעצמו קרקס, גם אם הוא עדיין ילד לא צריך להעליב אותו. לגבי שפע גירויים. גם אני מסכימה שבכל רגע בודד אין להציף את הפעוט בעודף גירויים שיבלבלו אותו. אבל במצטבר אני לא מסכימה שיש דבר שנקרא עודף גירויים. שוב, מנסיוני האישי, אני תמיד הייתי חשופה להרבה גירויים, אבל לא בכמות של הצפה (מבחינתי). הייתי חשופה ביום אחד לכמות גירויים שילד אחר נחשף להם אולי בחודש. זה מעולם לא הפך אותי למשועממת, אבל למרות כמות הגירויים הרבה תמיד הייתי זקוקה לעוד ומעולם לא נגרם לי מהם כל נזק. כל ילד וכל אדם זקוק לכמות הגירויים הנכונה לו, ומה שנחשב הצפה לאחד ממש לא מזיז לאחר. אדם שהקליטה שלו איטית זקוק למעט גירויים, הרבה הסברים והרבה הדגמות. אחר, שקליטתו מהירה זקוק להרבה גירויים וכמעט אפס הדגמות והסברים (אני למשל לא יכולתי לסבול שהמורים מסבירים כל דבר 10 פעמים ומביאים מאה הדגמות. למשל בתיכון, כשלומדים משוואות ריבועיות, תנו את הנוסחא וזהו לכו קדימה, הראתם את הנוסחא פעם אחת כבר הכל ברור ומובן, אל תתחילו להסביר ולהדגים מה קורה במקרה בו מקדם מסוים שווה לאפס. נתתם את הנוסחא זהו מכאן הכל ברור, לכו קדימה למשוואות מהמעלה השלישית. תקדישו לחומר הזה 5 דקות זה המון, לא חצי שנה כפי שהיה לפחות נהוג בתקופתי) כי הוא מהר מאוד ממצה כל אחד מהם. שירילי, כמוני, מהירת תפיסה ולכן זקוקה להרבה גירויים. ולגבי הבנת הנקרא. דבר אחד אני מסכימה איתך, למרות שלא אמרת אותו במפורש. אין כל טעם בקריאה של צרופי הברות ללא הבנת משמעות המילים, צורת לימוד זו משעממת ולא אפקטיבית. אבל כשהילד או הפעוט כבר דובר אוצר רחב מאוד של מילים ומשפטים, וכמובן (ככל ילד) מבין הרבה יותר אז כשהוא קורא חומר פשוט ביותר (מה שיש בספרים לקריאה עצמאית ראשונה) הוא בהחלט מבין מה שהוא קורא. בהמשך תוך כדי קריאה הוא מעשיר את אוצר המילים שלו ואת עולם המושגים שלו, ואם הוא לומד בצורה נכונה (לטעמי אפשרי רק אם לא לומדים לימוד כפוי) אז הוא בקלות מפתח את הבנת הנקרא שלו והוא מסוגל להבין כל חומר שיפול לידיו בכל שפה שהוא מסוגל לקרוא. אני מסכימה שילד שאוצר המילים האקטיבי (ואולי גם הפסיבי) שלו עדיין דל מוקדם להציע לו ללמוד לקרוא, זה לא ילך וזה גם יצור אצלו אנטי. אבל ילד שמשוחח כמעט כמו בוגר, אם יתאפשר לו ללמוד קריאה וירצה בכך עולמו רק יועשר. נראה לי שלפי הגישה שלך את תמנעי גם מילד מעט בוגר משירילי (מעל שנתיים) שחפץ בכך ובשל לכך ללמוד את הקריאה ולא תאפשרי זאת לפני גיל מאוד מתקדם. לטעמי, חבל מאוד, אני יודעת שאני רק הרווחתי מכך שבגיל מאוד צעיר כבר ידעתי קרוא וכתוב בצורה שוטפת. בהמשך אמנם חיי הסתבכו מסיבות שונות, אבל עד סיום בית ספר יסודי הילדות שלי הייתה מאושרת בהרבה כמעט משל כל ילד שאני מכירה, ואחד הדברים שתרמו לכך הוא שבגיל מאוד צעיר כבר צברתי הרבה ידע בתחומים רבים ושונים, ובעיקר בתחומי המדע. בילדותי היו מסביבי עוד ילדים מאושרים, והמשותף לכולנו היה שהיו לנו הורים שחשפו אותנו כבר מגיל צעיר להרבה גירויים, כולנו ידענו קרוא וכתוב הרבה לפני כתה א, וכולנו היינו צוברי ידע בכל דרך אפשרית מחוץ למסגרת בית הספר. לא הכרתי אפילו ילד אחד שהיה מאושר באמת אם לא התאפשר לו למצות את הפוטנציאל שלו. אולי אני מכלילה מידי, ואת מכירה גם דוגמאות אחרות, אבל זה מה שאני מכירה, ומשום שאני רוצה שגם בתי תהייה מאושרת אני מבקשת לאפשר לה את הכלים לכך.
 

freearth10

New member
מה כל כך רע בקרקס?../images/Emo28.gif../images/Emo85.gif../images/Emo6.gif

חוץ מזה שמענים שם את החיות? האם צחוק אחד בריא מסיטואציה מצחיקה יכולה להבחין ולהבדיל בין החכם לטיפש. אני בכלל לא מכירה ילדים טיפשים. לא יודעת מה זה. אני גם לא יודעת מה זה בדיוק ילדים "חכמים". מי שחושב, שלהניע את הגוף תוך פיתוח הדמיון זה טיפשי - יש לו בעיה. אני יודעת שאין חיים בלי תנועה. ילד צריך לשחק. ילד צריך להנות. ילד צריך להתיידד עם גופו וללמוד להפעיל אותו. ילד צריך לשחק עם חברים ולמצוא את מקומו ביניהם. ילדים שהם הרבה מעבר לרמה הממוצעת הם ילדים שסובלים מאוד.ילדים מקנאים בהם. הם לא מוצאים עניין במה שמעסיק את רוב הילדים. הם הכל - אבל לא ילדים מאושרים. סבלנות זו אחת התכונות שהייתי רוצה להנחיל לילדיי. ילד שנלקחה ממנו תכונה זו - לא מיצא לדעתי את הפוטנציאל שלו. יש דבר כזה למצות את הפוטנציאל(?!) אם את יכולה להעיד על עצמך שאת מיצית את הפוטנציאל שלך - וואלה אז פגשתי מישהו שמיצא את עצמו או לפחות חושב כך. ענת, מבלי להכיר אותך אני מרשה לעצמי לאמר לך למרות שאני יודעת שזה יעלה לך קצת את הפיוזים, שחייך הסתבכו בגלל שלא למדת מהו כשלון, מה זו אכזבה, מה זו פרידה. לא למדת לפתור בעיות. לא ניתנה לך ההזדמנות להשתמש בדמיון וביצירתיות. הפוטנציאל הזה נלקח ממך. אושר רב נחסך ממך. אם היית מספרת שהבת שלך עוברת מוטורית, שפתית, קוגניטיבית את הילדים בגילה - היא בשלה אולי ללמוד קריאה. אבל בילדה שלא בשלה מוטורית הייתי משקיעה בגרויים מוטוריים כדי לצמצם הפער שכבר קיים בין המוטוריקה לשפה. אבל כל אחד מגדל את ילדיו לפי הדפוסים אותו הוא מכיר. לפי החוויות אותן הוא חווה. אני כמעט ולא מכירה הורה שלא מעוניין באושר של ילדיו. אני רק מכירה הורים שמפרשים בצורה שונה את המילה עבורה היינו כולנו מוכנים להקריב כמעט הכל בחיים. מאיה
 

anat1963

New member
את שוב טועה בענק

אוי לי איזה מושגים יש לך! אני לא חוויתי כשלונות? אפשר שאדם יגיע לגיל 40 ולא יחווה כשלונות וידע להתמודד עימם? בחיי "הקצרים" חוויתי הרבה הצלחות והרבה יותר כשלונות, עם חלקם התמודדתי בהצלחה ועם חלקם לא. גם שירילי, ב-19 חודשי חייה הספיקה כבר לחוות גם כשלונות. מי שלא נכשל הרבה יותר קשה לו גם להשיג הצלחות. למרבית ההישגים שלה, ויש לה הישגים אדירים (נכון להיום היא מקדימה את בני גילה בתחומים השכלי, שפתי וחברתי בענק ובקצת במוטוריקה העדינה ומשתווה אליהם במוטוריקה הגסה), היא הגיעה בעקבות התמודדות עם כשלונות כשניסתה לעשות משהו. כך אני מחנכת אותה, שכבר מיומה הראשון עליה להתמודד עם קשיי החיים ולהגיע להצלחות בכוחות עצמה, זה מה שמביא לאושר. אבל לכך מסוגל רק ילד חכם מספיק, ילד שאינו חכם לא ידע איך לצאת מהכשלון אלא אם ידריכו אותו וילעסו בשבילו את הדרך. גם אני לאורך כל חיי התמוודדתי לבד עם הקשיים והכשלונות וגם שירילי, ומשום כך שתינו מאוד מאושרות. למה אני מתנגדת לקרקס? כי הוא פשוט מבזה אותנו. אני לא נגד צחוק והומור בריא, אבל הקרקס הוא לא הומור הוא לעג. הפעלת הגוף בהחלט חשובה, ואני מאוד בעד משחקים, והיא בהחלט תורמת גם להתפתחות השכלית. אבל מרגע שילד כבר הגיע לרמה שכלית ושפתית מתאימה, גם אם רמתו המוטורית עדיין נמוכה, הוא בהחלט בשל לקריאה ואין לעכב אותו. אחרת, אני שוב שואלת, האם לדעתך על הנכים (שלא יכולים להפעיל את גופם) נגזר להיות אנאלפביתים כל ימיהם? תחשבי על מה שאת אומרת ואיזו בורות איומה את גוזרת על אנשים רבים אם ילכו בדרכך. את רוצה להניע את הגוף תוך פתוח הדמיון? תני לילד לדמיין שהוא חיה מסוימת, או בעל מקצוע מסוים, או כלי מסוים או נמצא בסיטואציה מסויימת. זה נפלא ותורם ומפתח. אבל ליצור צורות של אותיות? אני לא מוצאת בזה שום דבר מועיל אלא רק עלבון, ובמרבית האותיות גם נזק לבריאות הגב ואולי גם איברים נוספים. חלילה לי מלבייש את בתי ולהזיק לה. אני עדיין לא מוצאת את הקשר בין קריאה ובין היכולת ללכת ולרוץ או חוסר היכולת הזאת. ללא ספק התנועה מאפשרת מפגש עם דברים נוספים והוספת ידע וגירויים לחשיבה. אבל כמה ידע בע"פ צריך לפני שמתחילים ללמוד לקרוא? וקשר אחר אין ולא יכול להיות. ו ... ילד שהוא הרבה מעל הממוצע הוא אומלל. זה בהחלט מיתוס נפוץ. אבל מנסיון אישי ומהכרות עם מוכשרים אחרים, וגם עם רגילים רבים, המציאות הפוכה מהמיתוס. ככל שיש לך יותר כישורים ואתה ממצה אותם (כילד) כך אתה מאושר יותר וגם מבין טוב יותר מה זה להיות מאושר. את יודעת מה, נראה לי גם שהמושג אושר בעיניך תואם חיים שטחיים. לשמחתי אני לא מסוגלת להנות מחיים שכאלו. אני כל חיי מאושרת בגלל היכולת שלי להתגבר על קשיים ובזכות שאני חסרת סבלנות וזה לא מאפשר לי לחיות רגע ללא מחשבות ותוכן לחיי.
 

freearth10

New member
מה רע בלדמיין אות?

מצטערת, אני בטח נחשבת בין הטפשים, אבל עדיין לא הבנתי מה רע בלדמיין אות? מה רע בלהפנים אותה על ידי תנועה? איזה עלבון זה? ובכלל כל מה שלא מועיל - מעליב? למה הדחק שלך להיות כל הזמן מועילה? לא יקבלו אותך אם תהיי קצת פחות מועילה? אם תרשי לעצמך גם קצת לעשות פסק זמן? כאשר אנחנו מתנועעים אנחנו מזרימים הרבה מאוד דם וחמצן ללב ולמוח ל-2 מרכזי החשיבה. מוח שלא נמצא בתנועה הוא מוח מקובע ולכן חשובה התנועה בדיוק כמו שחשוב גרוי החשיבה. ענת, רדי מהגאווה היא רק תגרום לך למחלות נשימה,למחלות עור וסינוסים להתבודדות ולסגירות. פרצי את הגבולות ואת התבניות בהן את מקבעת את עצמך. למדי לקבל את עצמך כך איך שאת - עם כל העבר שלך הגעת להשגים שניתן אפילו להציג אותם לראווה. למדי לאהוב ללא תנאי. גם אם בתך לא תהיה טובה כמוך או אפילו יותר היא עדיין ראויה למלוא האהבה רק בגלל מה שהיא, לא בגלל מה שמצפים ממנה שתהיה. אם לא תפסיקי את המרוץ המטורף הזה אף פעם לא תגיעי אל האושר. את תמיד תשימי לך רף גבוהה יותר להשגה. אני הגעתי אל האושר במונחים שלי. אולי הם בשבילך שטחיים, אולי את זו דווקא שלא מבינה את העומק שלהם... שיהיה לכולנו רק טוב, ושיהיה לך את השבוע הכי קסום.
מאיה
 

anat1963

New member
מיה, את מחייבת אותי להגיב בתקיפות

כי את ממש בורה, למרות המקצוענות שלך מתברר שאינך מבינה כלום. אני מודה שאני יהירה, אבל בהחלט לא יהירות חסרת בסיס וגם לא יהירות ריקנית. זה שאני כמו שאני זה בגלל שכך נולדתי (לא היוהרה אלא החוכמה), אבל בניגוד להורים אחרים שמחפשים חיים קלים ומעמידים תנאים כדי לאהוב את ילדיהם, אני מוכנה לאהוב את ילדי גם אם יוולדו מפגרים או בעלי מום כלשהו. אבל מה לעשות שהמציאות היא שלמרות כל מעלותי, שאני בהחלט די מנפנפת בהן (אבל גם לא מסתירה את חסרונותי), לפחות בתחום השכלי והשפתי שירילי עולה עלי עשרות מונים. זה לא שאני מבקשת את זה, להיפך, היה לי הרבה יותר קל ונוח לו היא הייתה הרבה פחות חכמה. החיים עם ילדה חכמה כמו שירילי הם מרתקים ומהנים, אבל קשים בהרבה מאשר החיים עם ילד רגיל. אשמח מאוד אם אלד ילד נוסף והוא יהיה הרבה פחות חכם משירילי, אני בטוחה שאיתו החיים שלי יהיו הרבה יותר נוחים וקלים. אבל את חוכמתה של שירילי לא ניתן לשנות, ועל אף רצוני שתהייה פחות חכמה אני לא יכולה לגרום לכך, ואם אנסה לעכב את התפתחותה רק אגרום לה אומללות. לכן אני רוצה לתת לה את הכלים ושהיא לבד תבחר מתי להשתמש בהם. ואת לא מבינה מה מזיק לעשות צורות של אותיות? הרי בשלב ראשון אנחנו מלמדים את ילדינו אותיות דפוס, שהן אותיות זויתיות, ויצירת זויות זה מאוד מסוכן לשלד. אני בהחלט בעד תנועתיות, ואני מסכימה איתך שהתנועתיות מזרימה דם למוח ומונעת את הניוון שלו. אבל בתנאי שמדובר בתנועות נכונות, רכות ומעוגלות ולא חדות וזוויותיות. לגבי העלבון שבדבר אני לא מתכוונת להתווכח איתך, כי זה כבר כל אחד וטעמו. מסתבר שלא הבנת את תגובתי הראשונה בה ציינתי שאותי אישית זה מעליב ושירילי דומה לי ולכן גם אותה זה יעליב, לא אמרתי שזה אמור להעליב כל ילד. יתכן מאוד שילדים אחרים יראו בזה שעשוע ויהנו מזה בהחלט. אבל הנזק לגוף יגרם לכל מי שיעשה זאת גם אם זה ילד שלא יעלב מזה. אז יש דרכים רבות אחרות לשלב תנועה ודמיון והן בריאות יותר. ועדיין לא ענית על כך שלפי דרכך על נכים מלידה נגזרת אנאלפבתיות לכל חייה.
 

freearth10

New member
נכים הם לא אנאלפאביתים

אבל נכה שלא מתהלך ולא עוסק בספורט זרימת הדם שלו ואיתה זרימת המחשבה וזרימת הרגש תקועה באיזשהו מקום. ולא פלא שהרבה מאוד נכים מתעסקים הרבה יותר מאשר האדם הממוצע בספורט. זהו צורך גופני שלהם ואני מכירה נכים שלא מוכנים לוותר על הפעילות הזאת גם לאחר יום עבודה מתיש. כשיודעים באיזה קשיים עומדים אנשים אלה בהחלט מתחילים להעריך אותם אפילו יותר. נולדתי עם שם בעל שלוש תנועות אחרי העיצור. את כבר מבינה שבשבילי תנועה זה דבר חשוב. עם כל הכעס שהצלחתי להעיר בך השאירי לי את ה-א. מאיה
 
למעלה