אמנם לא מורה, אבל מדריך חדר כושר ותלמיד א"ל
אני רוצה לתת את הפרספקטיבה שלי, לא לנושא הספציפי של תרגילי תנועה אלו בלבד בהשוואה לרפרטואר הרגיל של התרגילים באמנויות לחימה (כי קטונתי), אלא לנושא הכללי של תנועה באמנויות לחימה מול תנועה בחדר כושר (ראיתי שהנושא עלה בשירשור זה וקוויתי לתרום לדיון).
לאחר 3 שנים של אימוני כושר ומשקולות הגעתי לשיעור אמנויות לחימה במחשבה שאני הולך להדהים את כולם כמה בקלות אני מבצע את תרגילי הכושר של השיעור. מהר מאוד גליתי שזה ממש לא ככה, וכשחזרתי הביתה הייתי חצי מפורק. לא רק מתרגילי החימום והכושר אלא גם מכל מני תרגולי בעיטות ואגרופים שעשינו עם הדגשי תנועה וטכניקה שונים לגמרי מזה של חדר הכושר - והסיבה היא פשוטה:
בחדר הכושר טכניקת העבודה נועדה לחזק את השרירים להרים משקל גודל והולך. ישנם תרגילים שונים כדי לעבוד על קבוצות שרירים שונות. כל התרגילים, גם אלו כנגד משקל חופשי, הם מאוד מקובעים מבחינת מסלול התנועה של הגוף. סקוואט נכון טכנית יראה אותו דבר בכל פעם שנעשה אותו. הנפה אולימפית נכונה טכנית תהיה אותו דבר בכל פעם שנעשה אותה. אל תוך המילה "נכונה טכנית" מקופלת כל המשמעות עליה אני רוצה לעמוד, כיוון שבחדר הכושר המטרה היא ליצור את הטכניקה הבטוחה ו"היעילה" ביותר להזזת המשקל.
ושוב - גם במילה "יעילה" מקופלת משמעות שיש לעמוד עליה, כי אם המטרה שלי היא לעבוד על שריר הכתפיים אז הטכניקה שלי לא תהיה "יעילה" אם היא לא תמקד את העומס על שריר הכתפיים. וטכניקה כזו רחוקה מאוד מלהיקרא "יעילה" אם המטרה היא להזיז את המשקולת מהריצפה אל מעל הראש. כך ש
"נכון טכנית" ו"יעיל" משרת את מטרות התרגילים בחדר הכושר - לבנות שרירים ולחזקם באמצעות עבודה נגד התנגדות.
באמנויות לחימה שתי המילים האלו מקבלות משמעויות שונות. כשאנחנו לומדים כיצד לתת אגרוף, המשמעות המקופלת אל תוך המילה "נכון טכנית" היא דומה בחלקים מסויימים ושונה באחרים. אגרוף יעיל טכנית פורס את עומס העבודה על כמה שיותר קב' שרירים גדולות. זו תנועה שבה משתתף כל הגוף והאגרוף עצמו הוא רק "קצה השוט" אם תרצו. כל מפרקי הגוף זזים בה ביחד ובתאום, אין חלק בתנועה שהמפרקים סיימו לעבוד ואחרים ממשיכים, ואז אלה מפסיקים והאחרים ממשיכים. זו תנועה מהירה. זו תנועה משוחררת.
מבחינת תנועה "יעילה", כל המערך הטכני שתואר צריך להגיב אל מצב מן המציאות. הוא צריך להגיב דרך מחסומים של פחד או דווקא של אגרסיה מוגזמת המביאה לחוסר דיוק. הוא צריך להסב מקסימום נזק ליריב תוך כדי מינימום סיכון עבורי בסיטואציה המסויימת (משמע אולי לא כל אגרוף הוא ה-אמ'אמא של כל האגרופים, וישנם הרבה אגרופים "קלילים", אבל גם הם שומרים על מקסימום נזק תוך מינימום סיכון בתוך הסיטואציה המוגדרת כ"אגרוף קליל").
והנקודה הכי חשובה לטעמי - הוא צריך להיות מיושם על פני זוויות עבודה אינסופיות. אמנם טווח זוויות העבודה האלו מוגדר ותחום (לא ניתן אגרוף ימין ע"י להביא את היד מאחורי הראש ולהרביץ מכיוון אוזן שמאל או משהו) אבל בתוך איזור זוויות העבודה המוגדר, יש אינסוף גיוון של אפשרויות ומעבר בין מצבים. משמע צריך להתרגל להשתמש במערכת הטכנית הזו, וליצור "מסדרון עוצמה" טכני (מבחינת הזוויות בין כל המפרקים לאורך התנועה), וליישם אותו בצורה התקפית על פני טווח בלתי מוגבל של נקודות התקפה במרחב התלת מימדי שמולנו.
למיומנות הזאת, אני לפחות אישית מצאתי, מזיק חדר הכושר. הרבה לא יסכימו איתי, ואולי באמת אני טועה (זה קרה איזה פעם-פעמיים-אלף פעמים בעבר). אבל בחדר כושר הגוף מתרגל לזוז ולהתנהל בצורה מאוד מסויימת, למטרות קצת אחרות. לקחת את "גישת התנועה" הזו אל תוך שיעורי אמנויות לחימה גרם לי אישית למחסומים רבים, ולקח לי הרבה זמן להרגיש אותם בכלל, ואחרי שזה קרה לקח לי הרבה זמן לעקוף אותם
ולהתרגל להפעיל כוח למטרה אחרת דרך סגנון תנועה אחר. וזה באמת רק התחיל לקרות אחרי שהפסקתי לחלוטין את האימונים בחדר כושר
התחלתי לעבוד על כושר רק ע"י תרגילים נגד משקל גוף אשר מערבים את כל הגוף בתרגיל. אני חייב להודות שמהר מאוד התחלתי להרגיש גם הרבה יותר טוב מבחינה פיזית, שזה מוזר כי לא הוספתי שום רכיב מאמץ חדש לאימונים שלי. זוהי בהחלט האנקדוטה הפרטית שלי ואין בה מספיק כדי למשוך מסקנות מקיפות וכוללות, אך חשבתי לצרפה כדוגמא כדי להרחיב את הדיון המרתק על תנועה.