אתה מגזים מאוד...
לא כל מי שמתנסח בשפה גבוהה ויש לו עושר לשוני, לוקה בתסמונת אספרגר. כמו כן, לא כל מי שאומר "חמש שקל" הוא ערס מהשוק. מגישי ערוץ 2 אמרו לא מעט פעמים "שלושת המשפחות", בהקשר של הנערים החטופים, ו"שלושה הנערים", "במקום "שלושת הנערים". אז מה הם, ערסים מהשוק? אם תשאל אדם ממוצע ברחוב למה אומרים "לשבת שבעה" במקום "לשבת שבע" ולמה אומרים "תשעה באב" ולא "תשע באב", אני בספק אם הוא ידע לעשות לך.
 
על כל פנים, בנוגע לקשר שניסית ליצור בין שפה גבוהה לבין מחלות מסוימות, אני אישית לא חושב שזו בושה לדבר בלשון עשירה ולעשות שימוש במגוון רחב מילים, ביטויים, פתגמים, מימרות, שאילת שברי פסוקים מהמקורות והתאמתם לנושא המדובר וכן הלאה וכיוצא בזה. לי עדיין לא ייחסו תסמונות שונות וגם לא הסתכלו עליי בעין עקומה, אבל כנראה שתמיד ישנה פעם ראשונה.
 
אני גם שמתי לב שה"עמך" ופשוטי העם מוכנים לקבל בברכה אנשים עם עברית תקנית ואף גבוהה וספרותית כל עוד העטיפה היא עממית ו'סחבקית'. מרגלית צנעני ודידי הררי מדברים בעברית תקנית, והמוני בית ישראל תופסים אותם כ"אחוקים עממיים". אין צורך גם להזכיר את מנחם בגין ששפתו הייתה מאוד ספרותית ומליצית והוא זכה להערצה חסרת תקדים בקרב העמך. אני חושב שמה שמפריע לאותם אנשים זה לא השפה הגבוהה אלא הטון המתנשא של חלק מהאנשים שמשתמשים בה. שמתי לב שברגע שמדקלמים להם בעל פה פסוקים מהתנ"ך שמן הסתם כתובים בלשון גבוהה, בהשוואה לשפה המדוברת כיום, אז הם מסתכלים עליך במבע-סוגד ובעיניים מלאות הערצה ("ואי, איזה צדיק אתה! אשריך אחי").