לגבי ה"יכול"
הייתי שמחה לשמוע את המקור של זה, כי בכל מקור שמוכר לי, צורת העבר של "יכול" היא "יכול", רשמית ותקנית. ויש לי מאבק מתמשך ב"היה יכול" (כצורת עבר), שמשום מה עורכת אחת שאני מעריכה מאד נוהגת לנקוט בו, ואני לא מוכנה שיהיה בטקסטים שלי כי הוא עילג להחריד, בערך כמו "היה הלך" (או, נהיה עדינים יותר, "היה הולך"). מדהים איך חלק ניכר מעולמה הנפלא של העריכה הוא עניין של העדפות אישיות. [ואם כבר, אמרתי "עולמה הנפלא של העריכה" ונזכרתי איך בזמנו התעקשו איתנו ש"אין דבר כזה סמיכות כפולה" (כך ש"עולמה של" זה שגוי, כי יש פה שתי סמיכויות), ומיד הבאתי שלל צירופים מוכרים מהמקורות ומהקלאסיקות (קוצו של יוד, חודו של קול, אוהלה של תורה, ריבונו של עולם ועוד כהנה וכהנה, רשימה מכובדת ביותר) כדי להדגים שאין זה כך, ותשקוט הארץ ארבעים שנה.] יש משהו ממש מטריד בלקרוא ספר ולזהות את ה"אופנה" שמאפיינת את העורך שלו. כאילו שנכנס לספר קול שלא היה צריך להיכנס אליו.