../images/Emo41.gif../images/Emo108.gifהסיפור שלי - מעשייה בבר!../images/Emo72.gif ../images/Emo41.gif
התפרעתי אז זה קצת ארוך... אבל מקווה שפסדר
הסיפור הבא מתואר כמחזה רב שיח. הטקסט בסוגריים מסולסלים מתאר את פעולות הדמויות במערכה ואינו נחשב כרב שיח... {אי שם בלב היער באזור ברילואן אפשר למצוא את הבר של מקס פלנק... הבר של פלנק הוא אחד מהברים המפורסמים ביותר באזור כולו! הוא בעיקר ידוע במשקה המפורסם
הקבוע שמכין פלנק והוא מכונה "קוונט" (ר"ת של
קוקטייל
וודקה
ווסקי
נטול
טמפורה). המשקה מיוחד במינו, כיוון שהוא שונה מכל המשקאות הסטנדרטיים, וכמעט אף אחד לא מבין אותו בדיוק... נוהגים לקוא לו h, כי לוקח לפלנק שעה (hour) להכין אותו. ערב גשום אחד בשנת 1882 נתכנסו להם מספר חולי נפש לשיחת חולין קולחת...רצ"ב הפרוטוקל}
פלנק: קדימה חבר'ה! תשתו! אחרת לא תוכלו לצאת דרך שני החלונות בו זמנית...
דיראק: אוף! שתיתי כ"כ הרבה שאני מתחיל לכתוב כתב לא ברור...
אינשטיין: {בגיחוך} יופי.. עוד פעם דיראק והכתב שלו... הייזנברג, חודש שלא ראיתי אותך.. מה שלומך?
הייזנברג: לא יודע...
דיראק: תאמין לי, ההייזנברג הזה.. אין לו בטחון בכלום... אף פעם לא החלטי.. {לפתע נכנס לבר בסערה ארווין שרדינגר... שערו פרוע וכולו רטוב מהגשם היורד בחוץ}
אינשטיין: שרדי! שוב פעם אתה מאחר מה יהיה?
שרדינגר: סליחה...אל תשאלו מה עבר עלי... אני מתעורר משנ"צ, ואני רואה את מיצי החתולון שלי ללא דופק ונשימה... הייתי בטוח שהוא מת...נסעתי איתו למיון, והפלא ופלא... הוא חי ובועט כמו נמר...
דיראק: {לעצמו} תמיד לפני כל פגישה בבר הדביל הזה חוזר על הסצינה הזו...מה נסגר?!
הייזנברג: לא יודע.
דיראק: טיפש! דיברתי אל עצמי...
פלנק: שוב פעם מדבר אל עצמך, דיראק.. מה יהיה?
אינשטיין: דיראק, אל תעשה שטויות. אתה זוכר את הסיפור של פאולי...
דיראק: כן... אני זוכר את היום בו הוא החליט להתנזר מחברה, כי אסור לו להיות עם אותם אנשים כמוהו...
אינשטיין: ממש מפגר.. תמיד יושב לבד בצידו החשוך של הבר וטוען שלא יכול להיות מצב שהוא יהיה עם עוד בן אדם כמוהו...
פלנק: טוב חבר'ה.. חדל קשקשת.. בואו נעשה תחרות לגימת בירות! {כל הנוכחים מתכבדים בכוס בירה ומתחילים ללגום... תוך שניות ספורות סיימו מייכלסון ומורלי ללגום את הבירה בו זמנית}
פלנק: אני גאה להכריז על מייכלסון ומורלי כזוכים! הם לגמו את הבירה במהירות האור... {כל הנוכחים מהנהנים בראשם, כשלפתע אינשטיין מתפרץ}
אינשטיין: לא נכון! אני מוחה! לפי השעון שלי יצא שזמן הלגימה שלהם היה ארוך יותר!
שרדינגר: שוב פעם השעון שלך מראה תוצאה שונה מהשעון של כולם?! מה יהיה איתך אינשטי?
דיראק: תמיד הוא עושה את זה!
אינשטיין: אתם מעצבנים אותי! {אינשטיין מוציא לשון, פורע את שערו, עוזב בזעם את שולחן הבר והולך לחדר סמוך לשחק עם קוביות}
פלנק: יופי, שוב פעם הוא מדמיין שהוא משחק שם עם אלוהים... {דלת הבר נפתחת בעוצמה, ונכנסת דמות מוכרת}
פלנק: ניוטון! ברוך הבא!
דיראק: היי! למה הראש שלך מנופח?
ניוטון: אל תשאלו... הילדים שוב זרקו עלי תפוחים.. זה ממש כואב!
פלנק: ניוטי... כמה פעמים אמרתי לך... אתה תופס לילדים את פינת המחשקים כשאתה כל הזמו יושב מתחת לעץ ההוא...
ניוטון: תגידו, ראיתם אולי את גלילאו?
פלנק: כן, הוא עלה לגג לתצפת על בית היתומות עם הטלסקופ שבנה...
שרדינגר: הו יופי.. אני מבין שכבר נמאס לו לזרוק כדורי באולינג ממגדלים עקומים...
דיראק: כן...הוא אחד שבאמת הבין את משמעות החיים האמיתית והכייפית...
פלנק: יש לו שם איזו מישהי שהוא נדלק עליה... חושב שקוראים לה נועה...
שרדינגר: זה מסביר למה כל הזמן הוא אומר "אף על פי כן נועה תנוע..." {דלת השירותים נפתחת ובולצמן יוצא משם עם מדחום בפיו}
ניוטון: בולצי! שוב פעם יש לך חום?! כל הזמן! החיים שלך תמיד בתוך הטמפרטורות... {בולצמן שותק ולוגם ספל תה עם 6.022 כפול 10 בחזקת 23 פיסות של כדור אקמול מומסות בפנים}
פלנק: ניוטון! מה אתה עושה?!?!
ניוטון: מה שאתה רואה שאני עושה... אני
גוזר תפוח!
פלנק: משוגע {אינשטיין חוזר לשולחן הבר}
דיראק: נו, אינשטי.. איך היה לשחק עם אלוהים?
אינשטיין: לא כיף... אלוהים לא רצה לשחק בקוביות! {פלנק מנסה להכין את משקה הקוונט, אבל משתמש בטעות באורניום 238 במקום 235 וגורם להתלקחות עצמית שלו}
ניוטון: אוי ואבוי! פלנק התפחם!
אינשטיין: יופי.. הוא הפך לגוף שחור.. {לפתע משתתקים כל הנוכחים למשמע תיקתוקים מוזרים}
ניוטון: אוי גוועלד! אלפרד נובל שוב שכח ת'דינמיט שלו פה! זה מתפוצץ תוך 190186 שניות!!!!
דיראק: יש לנו זמן, אבל חייבים לעשות משהו! הייזנברג! היכנס לפעולה וחתוך את החוט המתאים! {הייזנברג מתיישב ליד הפצצה וחושב}
אינשטיין: נוווווו!!!! קדימה תחתוך!!!
הייזנברג: רגע! אנשים אני צריך שתהיה לי ודאות איפה לחתוך! {הנוכחים מבינים שהסיכוי שהייזנברג יגיע להחלטה זהה לסיכוי שבין-לאדן יעלה להר הרצל וימיר את דתו ליהודי, ולכן כולם נסים על נפשם בהשאירם את הייזנברג עם הפצצה} {סוף המחזה לא יכתב כאן, ולכן כיוון שהוא לא ידוע - הוא יכול להיות כל סוף אפשרי שיש! לא כדאי לכם לברר את הסוף, כי אתם תקריסו את פונקציית הגל על הסוף שאתם תרצו, אז חבל
} תם הטקס הקהל מתבקש לשבת במקומותיו עד עזיבת פמליית נשיא המדינה. בייייייייייייייייייי