תחפושת בפורים

[E טי]

לא קראת את דברי הרמב"ם

אתה אפילו לא מבין על מה הדיון,
אבל אתה ממשיך להפריח שטויות באוויר כאילו אתה ממש, אבל ממש, מבין מה כתב הרמב"ם...

אתה מתווכח אם זה שאלה פילוסופית, לא שאלה פילוסופית, פשט הכתוב, לא פשט, אבל אתה אפילו לא קראת על מה מדובר..

צדיק, מורה נבוכים חלק א פרק ב.
אין לי סיבה להמשיך לדון איתך לפני שתקרא.

 

[masorti]

קראתי, ואין שום בעיה עם מה שאמרתי...

חוץ מזה שאתה שיקרת קודם בזדון בהצגת נושא הדיון של הרמב"ם.

הרמב"ם לא מתפלפל על הטקסט אלא על השכל של האדם לפני ואחרי הידיעה.
הטקסט היה ברור ונשאר ברור, וגם הרמב"ם לא מנסה לטעון אחרת.
ואם אתה לא מבין מה הוא כתב - תוציא את האף מהישיבה החרדית ותלמד עברית.

 

[E טי]

עכשיו אחרי שקראת

הנה מה שאני כתבתי:
"זאת שאלה פשוטה של קריאת טקסט:
האם הם קיבלו ידיעה כעונש על האכילה."

והנה מה שהרמב"ם כתב:
"והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו, לתת לו שלמות שלא הייתה לו, והוא השכל. ואין זה אלא כדברי האומר שאחד מבני אדם המרה והרבה לפשוע, ואז נלקח ונעשה כוכב בשמים...
והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו. והוא, שהשכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא שלמותו הסופית, הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו...
וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותם הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים... נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית."

עכשיו אם תואיל בטובך להצביע על ה"שקר בזדון".

 

[masorti]

השקר ברור וגלוי...

מהניסוח שלך נובע שהידיעה ניתנה אחרי האכילה וכתוצאה מהאכילה, והדיון הוא האם זה עונש.
הרמב"ם בכלל דן בשאלה מתי ניתנה הידיעה.

 

[E טי]

הבנת הנקרא...

שוב, לא הצד החזק שלך.
המשפט שלי:
"האם הם קיבלו ידיעה כעונש על האכילה."
ההבנה שלך:
"מהניסוח שלך נובע שהידיעה ניתנה אחרי האכילה וכתוצאה מהאכילה, והדיון הוא האם זה עונש."
ההבנה הנכונה:
מילת השאלה האם מתייחסת אל המילה "ידיעה" ולא אל המילה "עונש".
לכן השאלה היא: "האם הם קיבלו ידיעה".
החלק השני במשפט נקרא תמורה, הוא לא מתייחס לעצם השאלה אלא רק מבאר אותה.

עד כאן שיעור לשון.

 

[masorti]

אתה שוב משקר במצח נחושה

הנה לך ההגדרה של תמורה: "שם עצם הקשור לשם עצם אחר ויכול להמיר אותו (להחליף אותו בתפקידו במשפט) נקרא לוואי תמורה."
ברור שהביטוי "על האכילה" אינו שם עצם שמחליף בתפקידו את המילה "הידיעה" או את המילה "כעונש", ולכן אינו תמורה.
עד כאן שיעור לשון החושף את נטייתך לשקר בתקווה שהצד השני לא ישים לב.

נסכם שבנית משפט מתחכם ומטעה שפתוח לפרשנויות, ועוד העזת לשקר ולהמציא לו תחביר שיתאים לטענות שלך.
בטח בישיבה לימדו אותך להקפיד לשקר בכל משפט כדי לנצח בויכוח עם הלא-חרדים.

 

[E טי]

טעות אינה בהכרח שקר

צודק, במקרה הזה החלק השני במשפט הוא לוואי ולא תמורה.
טוב, וזה משנה כי? עדיין משמעות המשפט היא "האם הם קיבלו ידיעה".
ולטיעון מהסוג שאתה משתמש בו קוראים כשל התנגדויות זניחות...

אם מבחינתך המשפט:
"האם הם קיבלו ידיעה כעונש על האכילה."
הוא משפט "מתחכם ומטעה שפתוח לפרשנויות", כנראה שמצבך בהבנת הנקרא עוד קשה משחשבתי...

 

[masorti]

אצלך זו לא טעות אלא שקר...

וכשנתפשת עם מכנסיך למטה, המצאת שקר חדש שהוא כמובן לא נכון.
החלק השני אינו לואי מהסיבה הפשוטה שהשמטתו מפחיתה אינפורמציה מהמשפט.

משמעות המשפט היא "האם הם קיבלו ידיעה כעונש על האכילה".
זו המשמעות שהאדם הסביר היה מסיק, ואתה בכוונה ניסחת את המשפט כך מתוך כוונה שאחר כך תוכל לטעון אחרת.
מה לעשות שאתה מהווה צירוף נדיר של כזבן שהוא גם בור בתחביר עברי.

 

[E טי]

אז אתה זה שרואה ללבב?

אם אינך יודע, השמטת הלוואי תמיד מפחיתה אינפורמציה מהמשפט.
אבל זה לא מענייננו.

העובדה שאתה מבין משפטים בצורה עקומה לא מעידה דבר על האדם הסביר.
ובטח שלא מעידה דבר על כוונותי.

עכשיו, כשאתה מבין שהבנת לא נכון.
ואתה מבין איך המשפט מסביר בדיוק את דברי הרמב"ם, אני לא מוצא סיבה להמשיך בדיון המגוחך.

 

[masorti]

עכשיו שאני מבין שהבנתי כפי שמבין אדם סביר...

ושאתה עיוותת בזדון את המשפט, גם אני לא רואה טעם להמשיך בדיון המגוחך הזה.

 

[E טי]

כעת לאחר שהודית שהרמב"ם עוסק בפשט

ולא בשאלות פילוסופיות או מוסריות,
ברור כשמש שהביקורת של הרמב"ם על הקורא היא ביקורת על פרשנות פשט.
ולכן הביקורת מוצדקת במיוחד כלפיך.
מ.ש.ל.

 

[masorti]

תמשיך לשקר...

לא הודיתי בשום דבר כזה.
השאלה האם הידיעה היא לפני או אחרי היא ענין פילוסופי על מהות הידיעה שאינו קשור לפשט.
זה שאתה לא מבין עברית פשוטה - זו הבעיה שלך.

אני מציע שתתמקד בביקורת של הרמב"ם על העושים את לימוד התורה קרדום לחפור בו.
כמדומני שאתה שייך למחנה הבטלנים והמשתמטים הזה.

 

[E טי]

סופרלטיבים יש לך מלא, טיעונים לא ממש

איך שאלה עובדתית כמו "האם הייתה ידיעה לפני או אחרי"
יכולה להיות שאלה פילוסופית?!

 

[masorti]

אם אינך מבין מדוע זו שאלה פילוסופית...

אל תתיימר להבין בספרי הגות פילוסופית.

 

[E טי]

תמשיך ללהג...

כשיהיה לך טיעונים רציניים נדבר.

 

[masorti]

תמשיך לקשקש...

כשתצליח להגיע להבנה מינימלית של טיעון פילוסופי - נדבר.

 

[E טי]

עכשיו נראה אותך עושה את זה גם עם כרוב

"וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצנה..." (יחזקאל י, ה)

התמונה מצורפת, רק תוסיף את החיצים שלך.

 

[masorti]

דווקא הכרובים ידועים ומוכרים...

ואין בינם לבין מלאכים ולא כלום.

אם אתה דוגל בטענת הרמב"ם שלמלאכים אין גוף וצורה, ולדעתך כרוב הוא מלאך - הרי שלתפישתך לכרוב אין דמות וצורה.
אז איך שלמה המלך הצליח לעצב שני כרובים בבית המקדש?
שנאמר:
"וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר, שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי-שָׁמֶן: עֶשֶׂר אַמּוֹת, קוֹמָתוֹ. וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית; עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד-קְצוֹת כְּנָפָיו. וְעֶשֶׂר, בָּאַמָּה, הַכְּרוּב, הַשֵּׁנִי: מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים. קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד, עֶשֶׂר בָּאַמָּה; וְכֵן, הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי. וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי, וַיִּפְרְשׂוּ אֶת-כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים, וַתִּגַּע כְּנַף-הָאֶחָד בַּקִּיר, וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי; וְכַנְפֵיהֶם אֶל-תּוֹךְ הַבַּיִת, נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף. (מל"א ו', כ"ג-כ"ז)

 

[E טי]

עדיין לא מצאתי את החיצים

אם תואיל, רק אשמח שתצביע עם החיצים.
אם אתה מעדיף שני כרובים, אוכל לצרף גם תמונה כזאת:

 

[masorti]

קשקשן חרדי.